היי, הבוקר פרסמתי את סיפור הלידה של

[רחליקה1]

היי, הבוקר פרסמתי את סיפור הלידה של

באתר של אומנות הלידה, הייתם רוצים לקרוא גם כן? זה בסדר גם אם לא. יום טוב

 

[אמא של תותוש]

בטח שרוצים ../images/Emo13.gif

צרפי לנו לינק...

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

מאוד רוצים../images/Emo141.gif

מחכים ללינק.

 

[גן עדן היחידה]

אנחנו עדיין מחכים....../images/Emo8.gif

אם זה נמצא באומנות הלידה, סימן שיש למה לחכות..... לילה טוב אורית

 

[רחליקה1]

רק עכשיו נכנסתי...../images/Emo57.gif

סיפור הלידה שלי ושל מתן אני מתחילה מרגע שמלאו להם 40 שבועות של הריון ללא זכר לציר או אפילו לצי.. אז אני קוראת בפורום על ג'ויה ואנו מחליטים לאכול (ללדת?) שם ביום 40+2. בערב אני עייפה מאד וכבדה (מה שלא מאפיין כל כך את ההריון שלי), אך מאד נחמד בג'ויה ואפילו מאד טעים לי. אני כל כך עייפה שהדבר האחרון שאני מסוגלת לחשוב עליו זה ללדת... 20:00 אנחנו במיטה, אני ישנה. 03:30 אני חשה בעיטה חזקה בבטן וחלחול של מים החוצה, זוגי פוקח עין לאור תזוזותיי הרבות ואני אומרת לו: " ווי אר הווינג א ירידת מים דרלינג"... כל כך הרבה פעמים שאלתי איך מרגיש ציר, כולן אמרו לי שכשזה יגיע אני לא אטעה. אפילו אלון לא טעה. 5 דקות אחרי שהבנתי שיורדים לי המים הגיע הציר הראשון. עם הציר השני ניסה זוגי לזרוק בדיחה (הבטחנו לעצמנו ש"נריץ קטעים" בזמן הצירים..) והובהר לו במבט אחד שהומור הוא הדבר הראשון שעליו מוותרים בזמן הקרוב... מתחילים להתארגן (גרים ברחובות ורוצים ללדת באיכילוב), מתקלחים, אני מתאפרת, אלון מתגלח וכל ציר קוראת לאלון שמעסה לי את הגב התחתון (עוזר לי מאד להפיג את הכאב). הכנות אחרונות ויוצאים. בדרך אני על 4 כשהכיסא הקדמי מוטה לאחור ואלון נוהג על 150 קמ"ש (לפחות כך זה נראה לי..) ביד אחת ומעסה את גבי בשנייה. אנו מגיעים לביה"ח, אני חשה בכאב אחד ארוך ומתמשך שאינו מרפה. מתקבלים והופ למיטה למוניטור. אני מתחילה להבין שאני לא ממש מסוגלת לשאת את עוצמת הכאב, אלון מנסה לשכנע את האחיות לא להשכיב אותי, כדי שנוכל להתמודד עם הכאב, אך ההוראות הן חד משמעיות, אין להסתובב עם ירידת מים. בבדיקה אנחנו בפתיחה של 2 ס"מ, מעלים אותנו למחלקה. אני חשה כאב בכל תא ותא בגופי, כמה חיכיתי לכאב הזה וכמה אני רוצה שהוא ייגמר, שמישהו יקל עליו.. במחלקה מסתבר שהלידה מתקדמת בקצב מהיר מאד, בודקים : 3 ס"מ, לפני ההעברה לחדר לידה אנחנו כבר ב - 5-6 ס"מ וכשמחנים אותי בפרוזדור של חדר לידה אני כבר בפתיחה של 7 ס"מ. אני בעולם אחר. לא שומעת כלום, לא יכולה להגיב, הכאב בגוף שלי משתק אותי לגמרי, המיילדות מנסות להבין האם אני בין החיים, אך אני בעיקר מתקשרת עם אלון ע"י מצמוץ בעיניים עצומות. כעבור שני נסיונות החדרה של צינורית האפידורל מגיע המרדים הראשי, מקפל אותי בקלילות (תוך התעלמות מלאה מהבטן...) ומצליח. 10 דקות אח"כ אני פוקחת עיניים לראשונה מזה 9 שעות, מצליחה לדבר ואפילו לחייך. אני בפתיחה של 8.5 ס"מ, אך התקדמות הלידה נעצרת ל – 7 השעות הבאות.. בזמן הזה אני נמצאת במצב כמעט תמידי של מדיטציה. אני קוראת למתן לצאת (זהו שמה מיום שידענו שאנו בהריון) ומספרת לה מה ומי מחכים לה כאן. שעות עוברות להן. אנחנו כאן, אני אלון ואמא, אבא בחוץ. המיילדות מחליפות משמרת פעם שנייה ואנו מקבלים גוש אנרגייה קטן שקוראים לו מלכה. מלכה מזיזה קצת את העניינים ובשעה 19:00 אנחנו בפתיחה מלאה. רופא לא נחמד נכנס ומורה על זירוז, הקטנה לא אוהבת את הרעיון ומורידה את הדופק, ההיסטריה מסביב מופסקת ע"י מלכה שלוקחת החלטה עצמאית ומפסיקה את הזרוז. מתן מתאוששת במהירות (אלון אומר שהיא כמו אמא, שונאת חומרים מלאכותיים...). 20:00 מסביבי נורות מילים כמו מצוקה, ניתוחים, קיסרים (על איזה קיסרים מדברים עכשיו באמצע הלידה?). אני מחליטה בפעם הראשונה מזה 16 שעות לקחת אחריות על הלידה שלי, מכנסת את כל באי החדר ומודיעה להם בתקיפות שלא אופיינית לי מאז תחילת התהליך, שאני ובתי מנסות להוולד והם מפריעים לנו.... אני נותנת לכולם הוראה לחשוב חיובי (לא מצוקות ולא בטיח..) ומי שלא מסוגל הוזמן לצאת החוצה. מלכה מנסה בפעם המי יודע כמה לשנות לי תנוחה, כשנכנס שוב הרופא הלא נחמד ומצווה עליה להלחיץ אותי (מלשון ללחוץ, ללחוץ) ואנו מתחילים. בשלב זה מתחילה לפוג השפעת האפידורל ואני כבר חשה בזכר הצירים ממקודם. אני מסרבת למנה נוספת במחשבה שהנה זה עומד להיגמר. אלון ואמא דוחפים את רגליי לתוך צידי הבטן בכל ציר (לא ידעתי עד כמה אני גמישה...) אני לוחצת ולוחצת, אך מתן בשלה, מוציאה את הראש ונכנסת, מוציאה ונכנסת וכך הלאה. לקראת השעה 22:00, כולנו מותשים, גם המיילדת הנוספת שבאה לעזור (מלכה מספרת לי אח"כ שהיא לא האמינה שאני אוציא את התינוקת ללא התערבות..), אני נחה בפעם האחרונה, חשה בציר הכי חזק שחשתי עד כה, מגיע וצועקת לכולם: בואו נוציא את הילדה כבר!!! אלוהים נמצא אתנו שם, אני מקבלת כח אדיר ו....מתן נולדת. חבל הטבור כרוך פעמיים סביב צווארה, מסתבר לי בדיעבד (וטוב שכך..) שהיא הייתה במצג פנים. 10 דקות אח"כ מתן ממצמצת בשפתיה, אני מקרבת אותה לפטמה והיא מתחילה לינוק, אמי מתחילה לבכות, לא מאמינה ואני מסבירה לה בגאווה שככה זה, התינוקות של היום כבר יודעים לינוק מהבטן... רופא נחמד נכנס לתפור לי קרע קטנטן שנוצר לי ושואל איך אני רוצה את המכפלת שלי...הומור? או, החיים מתחילים לחזור למסלולם ושמא למסלול אחר לגמרי? תודה לאלוהים על הריון ולידה נפלאים, תודה לאישי הנפלא היקר והנהדר, תודה לאימי שהצליחה להכיל את החוויה הזו, תודה למלכה שהאמינה עד הסוף ותודה למתן שנתנה לי בלידתה את המתנה הגדולה מכולן.

 

[גן עדן היחידה]

וואי כולי ../images/Emo182.gif../images/Emo182.gif

איזה מרגש!!! לפעמים באמת אני מצטערת שלא יכלתי לחוות את חווית הלידה הזו, כיוון שילדתי בקיסרי והכל היה קבוע וידוע מראש. דרך אגב מישהי יודעת האם בלידה הבאה אני אהיה חייבת לעשות קיסרי, או שניתן לבצע לידה רגילה באם ב"ה הכל יהיה בסדר? יום נעים אורית

 

[אמא של תותוש]

אני ילדתי לידה רגילה אחרי קיסרי

אם אין סיבה לקיסרי שתלויה בך כמו אגן צר או רעלת הריון אז אין סיבה שלא תגיעי ללידה טבעית. לי אפילו עשו זירוז בלידה שניה למרות שאני הייתי אחרי קיסרי והרחם נחשב "חלש יותר". רק שלא יהיו לך אשליות-לפעמים לידה "רגילה" הרבה יותר קשה מלידה קיסרית...

 

[אמא של תותוש]

אני ילדתי רגיל אחרי קיסרי

אם אין סיבה לקיסרי שתלויה בך כמו אגן צר או רעלת הריון אז אין סיבה שלא תגיעי ללידה טבעית. לי אפילו עשו זירוז בלידה שניה למרות שאני הייתי אחרי קיסרי והרחם נחשב "חלש יותר". רק שלא יהיו לך אשליות-לפעמים לידה "רגילה" הרבה יותר קשה מלידה קיסרית...

 

[גן עדן היחידה]

לא חשבתי לרגע שזה יותר קל...

אבל יש את ההתרגשות שלדעתי לא הייתה בקיסרי מכיוון שידעתי יום ושעה מדויקת... דרך אגב תמיר היה מצג עכוז, לכן הקיסרי. יום נעים אורית

 

[אמא של כדור]

מצטרפת לאש"ת

ותוספת קטנה, היום אפשר ללדת בלידה רגילה אחרי לידה קיסרית (בין היתר) מישום שעושים את החתך בבטן לרוחב ולא לאורך. וכאן גם אציין שלנו היתה לידה מופלאה, שהצירים החזקים נמשכו 6 שעות מתוכם השעה האחרונה היתה סיוט, אבל ההתאוששות היתה כל כך מהירה. אולי נספר כאן עוד סיפורי לידה? מה אתן אומרות?

 

[גן עדן היחידה]

אשמח

אבל כמו שאמרתי, סיפור הלידה שלי מ ש ע מ ם....

 

[אמא של כדור]

בחיים, אבל ב ח י י ם

לא שמעתי סיפור לידה משעמם! תירוץ לא מתקבל, מחכה לקרא

 

[אמא של תותוש]

סיפורי הלידה שלי כבר כתובים

ואולי באמת אביא אותם. אבל הם לא נחמדים במיוחד

 

[אמא של תותוש]

מרגש ומצמרר והעיקר הסוף השמח

לי היו שתי לידות קשות ואני יכולה לדמיין את מה שעבר עלייך. וכל הכבוד לך שלמרות הכל ילדת לבסוף לידה רגילה

 

[אמא של כדור]

ואוו רחלי, סיפור מ ד ה י ם

איזה אומץ, ממש כל הכבוד, איזה כח רצון. שמעתי הרבה סיפורי לידה שהתחילו כמו שלך אבל לא נגמרו כך. את ממש גיבורה. המון מזל טובים, אושר, שמחה וכמובן בריאות. הכל חוזר אלי - חמישה וחצי חודשים... יש לנו את הוידאו של הלידה ומידי פעם הצצתי בו. נשים זה כח עצום. שהייתי בהריון חברה טובה אמרה לי שהלידה היא החויה הכי עוצמתית בעולם, והשתדלתי לזכור את זה כל הזמן. תודה ששיתפת אותנו. נשיקות עידית