היי היי
- פותח הנושא youngG
- פורסם בתאריך
עופר ליברגל
New member
כנראה שכן
באתר הזה -http://perso.wanadoo.fr/pilgraeme/ מרוכזים דברים שכהן אמר על השירים שלו. לפי מה שהוא אומר על בשיר הזה, כנראה המקור כן היה סיפור אמיתי, כמובן שחלק מן הפרטים שונו. בראיונות היותר מאוחרים הוא אומר ש-א.השיר לא גמור ב. הוא לא זוכר בדיוק את משולש האוהבים שעליו הוא כתב את השיר.
באתר הזה -http://perso.wanadoo.fr/pilgraeme/ מרוכזים דברים שכהן אמר על השירים שלו. לפי מה שהוא אומר על בשיר הזה, כנראה המקור כן היה סיפור אמיתי, כמובן שחלק מן הפרטים שונו. בראיונות היותר מאוחרים הוא אומר ש-א.השיר לא גמור ב. הוא לא זוכר בדיוק את משולש האוהבים שעליו הוא כתב את השיר.
עופר ליברגל
New member
ניתוח של השיר
המילים - http://www.leonardcohenfiles.com/album3.html#25 כמו רבים משירו של כהן,השיר מספר על משולש רומנטי. השיר בנוי כמכתב והמאזין בעצם מציץ להתכתבות בין הדובר (אני משתמש בביטוי הזה למרות שבסוף השיר כהן מזדהה בשמו) לנמען, עקב כך יש אין למאזין תתמונה מלאה של מערכת היחסים בין הדמויות לשיר. המכתב מתחיל בתיאור הזמן בו הוא נכתב- 4 בבוקר. אם הדובר כותב מכתב בשעה הזו הנושא מאוד מטריד את ליבו וגם כנראה מונע ממנו שינה. הוא חייב להוציא את אשר בליבו. הציון של "סוף דצמבר" מרמז השיר נכתב בתקופה של חג המולד/סילבסטר וייתכן שהדובר מרגיש אוירה של סיכום שנה ורוצה לתקן את הקרעים במערכת היחסים. המשך הבית הראשון יוצר השוואה בין שני הדמויות גבריות בנוגע למקום בו הם חיים- הדובר בניו יורק הקרה אבל שוקקת חיים ומוזיקה, לעומת הנמען המצוי במדבר החם אך השומם. הוא חי עבור כלום- כלומר ויתר על החיים התוססים שיש בניו יורק, כמו כן גם ויתר על האהבה. בפזמון (בערך פזמון, זהו החלק היחיד בשיר החוזר פעמים) מופיעה לראשונה הצלע הנשית, ג'ין. היא הגיעה עם שער של הנמען- מה שאומר שעברה מן הנמען אל הדובר. כמו כן נסמר שנעמן נתן לו אותה בלילה שהוא ניסה להתנקות -השאלה היא ממה, אין תשובה חד משמעית בשיר. ניתן לשער שהכוונה בין היתר להתנקות מרומן בינו לבין ג'ין שהיה בו משהו מלוכלך (זה שהואל קח אותה מהדובר) הוא מנסה לכפר על זה בכך שהוא מחזיר את האישה לדובר ונותן לה את שערו- כמעין סוג של הסכמה להשבת האישה לדובר. הבית השני נפתח בתיאור הפגישה האחרונה בין הדובר לנמען - בסופה הנמען עזב את העיר והחל במסע לעבר המדבר. הנעמן נראה מבוגר יותר, כנראה בגלל שהרומן התיש אותו מבחינה מנטלית. הקרע במעיל הוא סימובלי לקושי בו הוא היה נתון לפני העזיבה. הקרע גם יכול לרמז על מנהג האבלות העתיק של קריעת הבגד. בהמשך הבית הוא נאמר שנמען הגיע פגש את כל הרכבות בזמן- אבל עדיין חזר בלי האישה ,רמז לכך שיתכן והדובר סבור כי מקומה של ג'ין עם הנמען. במעבר הדובר מבהיר כי ג'ין הייתה שלו לראשונה, ואחרי שהראתה מעט מחייו של הנמען היא כבר לא אישה של אף אחד -היא לכודה בים אהבתה לדובר ולנמען. הפזמון השני הדובר שואל עם הם יתארו שוב, הורד בשנים מסמל ידידות, אבל בשורה הבאה הוא אומר "גנב צועני" חוזר לכך שהוא גנב את האישה שאהב. בהמשך ג'ין מתעוררת- הוכחה שהיא כרגע עם הדובר. ג'ין שולחת דרישת שלום- דבר יחסית אגבי ורגיל העומד בניגוד לרומן הסוער שברקע השיר. בבית השליש אנו מגיעים למה שהדובר רוצה ללומר במכתב הזה, בקשת סליחה. ראשית הוא אומר שקשה לו למצוא מה להגיד - שהמצב מסובך מדי כדי לתארו במילים. הנמען הוא אחיו - מכיוון שהיו חברים לפני המקרה וגם כי הם אחים באהבתם. הוא הרוצח- מכיוון שלקח ממנו את האהבה, דבר קשה כמו מות. יש בשיר תחושה כי למרות שג'ין חזרה לדובר הדברים לא שבו להיות כפי שהיו. בסוף הבית הוא אומר שהוא "כנראה מתגעגע, כנראה סולח" עדיין קשה לו להגיד את הדברים בצורה החלטית אבל הוא רוצה שהנתק היה מאחוריו. השורה - "אני שמח שעמדת בדרכי" מעידה שיתכן שהדובר חושב שתווך הארוך הבגידה הועילה לו. וכאן מגיע המהפך בשיר- הדובר מזמין את הנמען לשוב ולחקת את ג'ין - מכיוון שהוא ישן (הוציא במכתב את מה שמנע ממנו שינה) והאישה חופשית לליקחה. אחר כך הוא מודה לו על שלקח את הצורת מעיניה- מודה סופית בכך שהרומן היה טוב עבור שג'ין ושהוא לא נתן לה את כל מה שהייתה צריכה ("אפילו לא ניסתתי"). החזרה על כך שג'ין הגיעה עם שערו באה להזכיר כי ג'ין נמצאת עכשיו עם הדובר ויש לה משהו ששייך באופן סימבולי לנמען. הסיום של השיר (בכנות, ל.כהן) בא גם כדי לחתום את צורת המכתב וגם כדי להדגיש שזהו שיר אישי וכן.
המילים - http://www.leonardcohenfiles.com/album3.html#25 כמו רבים משירו של כהן,השיר מספר על משולש רומנטי. השיר בנוי כמכתב והמאזין בעצם מציץ להתכתבות בין הדובר (אני משתמש בביטוי הזה למרות שבסוף השיר כהן מזדהה בשמו) לנמען, עקב כך יש אין למאזין תתמונה מלאה של מערכת היחסים בין הדמויות לשיר. המכתב מתחיל בתיאור הזמן בו הוא נכתב- 4 בבוקר. אם הדובר כותב מכתב בשעה הזו הנושא מאוד מטריד את ליבו וגם כנראה מונע ממנו שינה. הוא חייב להוציא את אשר בליבו. הציון של "סוף דצמבר" מרמז השיר נכתב בתקופה של חג המולד/סילבסטר וייתכן שהדובר מרגיש אוירה של סיכום שנה ורוצה לתקן את הקרעים במערכת היחסים. המשך הבית הראשון יוצר השוואה בין שני הדמויות גבריות בנוגע למקום בו הם חיים- הדובר בניו יורק הקרה אבל שוקקת חיים ומוזיקה, לעומת הנמען המצוי במדבר החם אך השומם. הוא חי עבור כלום- כלומר ויתר על החיים התוססים שיש בניו יורק, כמו כן גם ויתר על האהבה. בפזמון (בערך פזמון, זהו החלק היחיד בשיר החוזר פעמים) מופיעה לראשונה הצלע הנשית, ג'ין. היא הגיעה עם שער של הנמען- מה שאומר שעברה מן הנמען אל הדובר. כמו כן נסמר שנעמן נתן לו אותה בלילה שהוא ניסה להתנקות -השאלה היא ממה, אין תשובה חד משמעית בשיר. ניתן לשער שהכוונה בין היתר להתנקות מרומן בינו לבין ג'ין שהיה בו משהו מלוכלך (זה שהואל קח אותה מהדובר) הוא מנסה לכפר על זה בכך שהוא מחזיר את האישה לדובר ונותן לה את שערו- כמעין סוג של הסכמה להשבת האישה לדובר. הבית השני נפתח בתיאור הפגישה האחרונה בין הדובר לנמען - בסופה הנמען עזב את העיר והחל במסע לעבר המדבר. הנעמן נראה מבוגר יותר, כנראה בגלל שהרומן התיש אותו מבחינה מנטלית. הקרע במעיל הוא סימובלי לקושי בו הוא היה נתון לפני העזיבה. הקרע גם יכול לרמז על מנהג האבלות העתיק של קריעת הבגד. בהמשך הבית הוא נאמר שנמען הגיע פגש את כל הרכבות בזמן- אבל עדיין חזר בלי האישה ,רמז לכך שיתכן והדובר סבור כי מקומה של ג'ין עם הנמען. במעבר הדובר מבהיר כי ג'ין הייתה שלו לראשונה, ואחרי שהראתה מעט מחייו של הנמען היא כבר לא אישה של אף אחד -היא לכודה בים אהבתה לדובר ולנמען. הפזמון השני הדובר שואל עם הם יתארו שוב, הורד בשנים מסמל ידידות, אבל בשורה הבאה הוא אומר "גנב צועני" חוזר לכך שהוא גנב את האישה שאהב. בהמשך ג'ין מתעוררת- הוכחה שהיא כרגע עם הדובר. ג'ין שולחת דרישת שלום- דבר יחסית אגבי ורגיל העומד בניגוד לרומן הסוער שברקע השיר. בבית השליש אנו מגיעים למה שהדובר רוצה ללומר במכתב הזה, בקשת סליחה. ראשית הוא אומר שקשה לו למצוא מה להגיד - שהמצב מסובך מדי כדי לתארו במילים. הנמען הוא אחיו - מכיוון שהיו חברים לפני המקרה וגם כי הם אחים באהבתם. הוא הרוצח- מכיוון שלקח ממנו את האהבה, דבר קשה כמו מות. יש בשיר תחושה כי למרות שג'ין חזרה לדובר הדברים לא שבו להיות כפי שהיו. בסוף הבית הוא אומר שהוא "כנראה מתגעגע, כנראה סולח" עדיין קשה לו להגיד את הדברים בצורה החלטית אבל הוא רוצה שהנתק היה מאחוריו. השורה - "אני שמח שעמדת בדרכי" מעידה שיתכן שהדובר חושב שתווך הארוך הבגידה הועילה לו. וכאן מגיע המהפך בשיר- הדובר מזמין את הנמען לשוב ולחקת את ג'ין - מכיוון שהוא ישן (הוציא במכתב את מה שמנע ממנו שינה) והאישה חופשית לליקחה. אחר כך הוא מודה לו על שלקח את הצורת מעיניה- מודה סופית בכך שהרומן היה טוב עבור שג'ין ושהוא לא נתן לה את כל מה שהייתה צריכה ("אפילו לא ניסתתי"). החזרה על כך שג'ין הגיעה עם שערו באה להזכיר כי ג'ין נמצאת עכשיו עם הדובר ויש לה משהו ששייך באופן סימבולי לנמען. הסיום של השיר (בכנות, ל.כהן) בא גם כדי לחתום את צורת המכתב וגם כדי להדגיש שזהו שיר אישי וכן.
עופר ליברגל
New member
שלי
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.