היי דריננה
את צודקת שעדיף לשחרר...מה שמאד קשה לי, אבל מנסה. זו חברה שלי הרבה שנים, מהילדות, עברתי איתה ביחד הרבה דברים, לטוב ולרע. הייתי גרה באותו היישוב שלה, היינו מתראות מלא. לפני חצי שנה עברתי דירה, היינו נפגשות, לא באותה תדירות כמו אז, אבלעדיין היא היתה באה אלי אני אליה. מאז שעברתי דירה, לא הצלחתי למצוא עצמי בכיוון העבודה, היא גם כבר תקופה לא עובדת. כשהיא היתה באה אלי זה היה רק עם ידיד או מישהו שהיה מסיע אותה, בטענה שהיא מפחדת לאבד בדרך, היינו יושבים אצלי, ואח"כ יוצאים פה לאחד הפאבים. אותה חברה התחילה לצאת עם מישהו מבוגר ממנה, לטענתה היא יצאה איתו רק בגלל שהיה משלם עליה כל פעם (ארוחות ושתיה חריפ וזה) כשהיו יוצאים. בשלושת הפעמים האחרונות שיצאנו לפאב, כשרצינו ללכת והזמנו את החשבון, היא היתה מגלגלת את העניים לצדדים ואומרת "אין לי כסף לשלם". ואני ועוד ידיד אחר היינו משלמים עליה. כל התקופה הזו היא היתה מתקשרת אלי כל יום וכל היום, גם בשעות הלילה המאוחרות, ולפנות בוקר, מה שלא הפריע לי, אבל אני גרה עם חבר, שצריך בבוקר לקום לעבודה, ודירה קטנה, שומעים הכל. בפורים היתה מסיבה ולא רציתי לבוא. היא הלכה, ויום אח"כ שהתקשרתי היא לא ענתה ושלחה לי הודעה "בטח תשאלי איך היה, היית באה". בכלל לא רציתי לשאול על המסיבה, כי אם כ"כ הייתי רוצה לדעת הייתי הולכת, רק רציתי לדבר כרגיל. מאז אותו יום היא לא התקשרה יותר, והתחילה לשלוח לי הודעות טקסט:"אני צריכה פסק זמן, מקווה שתביני". נתתי לה את הפסק זמן...אם זה מה שהיא רוצה. אחרי תקופה הרמתי לה טלפון כדי לדעת מה בדיוק עשיתי שאחרי שהיא מתקשרת אלי כל יום מלא פעמים ואני עונה לה ומשוחחת איתה כל פעם שהיא בבעיה, היא מחליטה להתנתק. התקשרתי 3 פעמים כשכל פעם היתה אומרת לי אני לא יכולה לדבר, אחזור אלייך. בסוף שכבר "תפסתי אותה לשיחה", אמרתי לה שגם אם רוצים פסק זמן, אפשר להתייחס קצת יותר יפה. בטח שלחברה כמוני שהייתי עונה לה לטלפון גם בארבע לפנות בוקר. היא התחילה להטיח בי כל מני אשמות, על : "למה את לא יכולה לשלם עלי?" סליחה שאני גם לא עובדת, ואני בקושי מוציאה על עצמי. אז כשאין לי כסף בארנק לשלם, אני לא אזמין לעצמי אפילו. ועוד אשמות של: "מה הבעיה של חבר שלך שאני מגיעה אלייך, למה כל הזמן הוא חייב לישון? אולי כי חבר שלי עובד ובבוקר צריך לצאת מוקדם, אז אני אכבד אותו, כי אנחנו זוג וגרים באותו בית. בכל מקרה רבנו אז, היה פיצוץ, שהסתיים אחרי שהבנתי שזה רק מקנאה, וניתקתי לה תטלפון, מאז לא דיברנו 4 חודשים. היום דיברנו שוב, היא אמרה את הצד שלה, אני את שלי. סידרנו את העניינים. אבל לחזור להיות איתה איך שהייתי, לא אוכל. היא נשארה בדיוק אותו ראש לגבי הרבה דברים, ועל זה שהיא בסדר וכל העולם לא. הכביש ממשיך, ואני המשכתי לנסוע בדרכי... טוב שהשלמנו, זה לא נעים לסיים קשר בריב. אבל לפעמים אנשים משתנים, והחיים משנים. ואני רוצה כל יום להשתנות יותר לטובה, ולגדול. זהו...הסרתי אבן מליבי, סליחה על החפירה.
