היי זאת אני אושרית

[oshrit87]

היי זאת אני אושרית

כבר חלפו להם שנה וחודשיים
בלי המבט הכועס העצוב הכואב והאוהב
בלי חיבוק שמנחם
בלי יד שמנחה אותי
לאן ללכת מה לעשות במי לבחור
אוי אמא מי יעזור לי להתקדם הלאה ???
אוי אמא מי ירים אותי כשאפול אל הרצפה חלשה
למה נטשת אותי אמא? למה הלכת והשארת אותי לבד??
גם כשאת למעלה אני כבר לא מרגישה בנוכחותך כאילו את שם ואני פה וכבר אין אנחנו זה כבר לא קיים ....
בא לצעוק אמאאאאאאא ללכת למקום מבודד ולקרוא לך חזק לפעמים אני מרגישה שהלב שלי מחסיר פעימה כי יש רגעים שהוא קולט שלא תחזרי יותר .....
אני מתגעגעת אימא ואין מי שיחבק ויאמר גם אני אוהבת אותך

 

[סנטה רוזה6]

כל כך מבינה אותך.. לגמרי הייתי שם
נשמע לא רע בכלל הרעיון לצעוק, להתבודד. עשיתי את זה (טיילתי לבדי בעולם כמעט שנה אחרי שאמא נפטרה)
לי זה סידר את העניינים (הכל יחסי כמובן..) הרגשתי שהחזרתי לעצמי את עצמי ובמיוחד החזרתי לעצמי את היכולת לנשום ואת היכולת לחייך
מאחלת לך שתצליחי למצוא את הדרך הנכונה והטובה בשבילך

 

[אשבל1]

 

[שרה155551]

כבר שנה ושבעה חודשים שאימי הלכה

כשמאבדים אימא שאוהבים וקשורים אליה, הכאב הוא כל כך עוצמתי ולא דומה לשום דבר אחר. גם אחרי שנה ושבעה חודשים, כן, כבר שנה ושבעה חודשים מאז לכתה של אימי, הכאב עדיין שורף, ממש שורף. כאילו היה זה אתמול. האתמול הרחוק. אני נזכרת בכל מיני דברים שעברנו יחד, על כל הכאב שעברנו בלי אבא, על כל מה שעשיתי ולא עשיתי. לפעמים מילה שאימא אמרה, מאכל שאימא גם הכינה, סיטואציה מזכירה אותך אימא. כל הזיכרונות שנשארו ושכבר לא יהיו יותר, הכאב הזה, שורף אותי מבפנים. ממש כמוך רוצה לצעוק אימא, אבל אומרת לעצמי בלחש אימא איפה את? אם היית איתי הכל היה אחרת, היה לי קל, הייתי מרגישה שיש לי בית, בית לחזור אליו ולא להרגיש לבד, ממש לבד. בלי אימא, בלי הורים, הופכים להיות יותר פגיעים, יותר רגישים לכל מילה, זה מה שהפכתי להיות. אני כותבת ובוכה עלייך אימא. עלייך ועל אבא שהלכתם לי ככה פתאום.

 

[סנטה רוזה6]

 

[oshrit87]

תודה רבה לכולן על התמיכה