היי חברות יקרות ולוחמות!! כבר תקופה לא קצרה שאני עוקבת עוקבתת ומתפעלתתת!!

mirmir123456

New member
אני אספר על עצמי אני אחרי 3 הפלות הריון ראשון אחרי שנה וחצי של נישואים והייתי כ"כ מאושרת!! עשיתי כל מה שכתוב לקחתי את התוספי תזונה אכלתי הכי בריא ואז הלכתי לעשות אולטרסאונד ואמרו שאין דופק לעובר לא מתפתח...לא כ"כ הבנתי את המשמעותת מה זה אומר הלכתי לבית חולים שם הרופא אמר לי פשוט תפילי מה הסיפור?!!! הייתי מזועזעת לקחתי כדורים סבלתי של החיים דימום מטורף חשבתי שמישהו שוחט אותי..הלאה אחרי חודש שוב נקלטתי הפעם ההריון שרד עד שבוע 9 והיה דופק ואז שוב פסק...התחיל דימום ואז בוםם נפל לבד הייתי בבית לבד בעלי לא היה איתי והרגשתי שפשוט נפל לי הרחם דימום חשבתי אני מתה הלאה כמו מוכנה פשוט כמו מכונה לא נתתי לרגשות ולעצב מקום אני דתייהה ואי אפשר להגיד כל מה שאני חושבת ומרגישה צריך להשלים עם המצב ולהמשיך הלאה אז המשכתי הלאה..ובלי להתחשב בנפש השבורה שלי לא ידעתי מה יקרה לי אם אני לא יתחשב ברגשות אז המשכתי הלאה חשבתי שאם אני לא יזכר בזה אז זה כיאלו יימחק ושוב פעם נקלטתי להריון 3 עם המון ציפיות ואם הרבה השתדלות שעשיתי אם זה בדיקות וכו' ושוב פעם לא שרד לא התפתחחחח לא ידעתי מה לעשות עם עצמי הייתי עם קלקסן ודופסטון 3 פעמים ביום למרות שאין לי אבחנה של קרישיות ייתר הרופא נתן לי קלקסן ואז זה נפל ועשה לי בעיותתת לא הכל נפל אז נתנו לי ציטוטק דרך הנרתיק וזה לא עזר אז עשיתי היסטרו אבחנתית ונמצאה שארית בדופן הרחם ופוליפ אז עשו לי היסטרו ניתוחית וזה עבר כביכול אבל כרגע אני כ"כ עצובה למרות שעבר חודש מההפלה האחרונה אבל אני לא מראה אתזה כלפיי חוץ כי בעלי חשב שהתאוששתי אבל בפנים אני שבורה ומדוכאת מקווה להמשיך הלאה להריון תקין וביידים מלאותת תודה שמצאתי בכם פורקן
 

שירהד1

Member
מנהל
משתתפת בצערך על אובדני ההריון.
בתור מי שעברה 7 הפלות (6 מהן ברצף), הדבר שהכי היה לי קשה לקרוא זה שאת לא מראה את הקושי הרגשי כלפי חוץ, גם לא מול בעלך.
אני לא דתיה, אבל מכירה נשים דתיות ואפילו חרדיות, שבהקשרים שונים מדברות על הרגשות שלהן ועל תחושותיהן.
זה שמישהי שומרת שבת ומתפללת לא אמור להפוך אותה לרובוט...לא נראה לי שזו היתה כוונתו של אלוהים...
עצוב לי מאוד שמצופה מנשים (וגם מגברים) להתעלם ממחשבות ומרגשות קשים, בהקשרים שונים של החיים.
גם בחברה החילונית, אגב, פעמים רבות מצופה לדוגמא מגברים להיות "גבר גבר" ולא להחצין רגשות ותחושות.
זה נוראי בעיניי.
זה לא משנה אם את אישה או אם אתה גבר,
אם את/ה דתי/ה או חילוני/ת,
כל אחד וכל אחת ראויים להתייחסות, ראויים לסיוע רגשי/נפשי וראויים לאכפתיות אמיתית של סביבתם כלפיהם.

מקווה מאוד שתמצאי בעצמך את האומץ לשוחח עם בעלך באופן אמיתי וכנה, ולשוחח איתו על הקשיים שאת חווה. על השבר והדיכאון, על היאוש והתקווה.
אם לא תהיי כנה עם בעלך והוא לא יהיה כנה איתך- אז מה עשינו בזה?
ואחר- כך- כשתהיו הורים?-
לא תשתפי אותו בקשיים? הוא לא ישתף אותך? אתם לא אמורים להיות החברים הכי טובים אחד של השני?....

כנות, פתיחות ותקשורת בריאה הם הבסיס של הקשרים בחיינו.
מאחלת לך שתוכלי למצוא בבעלך, בחברות קרובות ובמשפחת הבסיס שלך את המקום לפורקן, בנוסף לפורום נוכחי זה.

ממני,
שירה.



שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
למעלה