היי חברים זאת אור הבת של קרן אור 33
מה המצב? אני חוזרת מעוד שבוע מוזר מהמשפחה הביולוגית שלי , במהלך הזמן שהגעתי לשם הרגשתי קרירות , פחד ובעיקר את ההרגשה המנוכרת שחשתי מצד אימי הביולוגית . הייתה לי בעיה בזמן שהותי שם לצד הביולוגית . הכול בהתחלה היה יפה , מלבד הקטעים שבהם היא העדיפה שאני אלך עם דודתי לטיול באיזור מגוריהם , או לצאת סתם לבלות בעיר . תהיתי כרגיל בנושא שבאתי בכדאי להעביר שעות על גביי שעות עם אימי ונוכחתי לראות שהיא העדיפה שאני אלך עם אחותה ממאשר להיות איתה והביאה כלפיי רצון טוב של למה לא לצאת איתה. אמרתי לה שאם היא לא רוצה שאני אצא אני לא אלך ובכל זאת היא העדיפה שאני אלך עם אחותה . היא התעקשה כשדיברה עם אחותה שאני אסע יום ראשון במקום יום שני אני לא יודעת מה גרם לה לחשוב כך היא רוצה אותי או לא רוצה אותי ? עוד מעט יהיה לה ניתוח אבנים בכליות היא הייתה אמורה ללכת לרופא אתמול או כך אמרה אך היא התעקשה שאני לא אבוא איתה לפניי אחותה אז השבתי שאם היא לא רוצה שאני אבוא אני לא אבוא אבל תודה לאחותה בכל אופן . יום שישי כאב לי מאוד בלילה בחדר של אחותה התחלתי לבכות שפשוט הרגשות החששות , המועקות התקיפו אותי בוא זמנית ובעיקר שאם אני רוצה אותה אני צריכה לקבל אותה כמו שהיא . שזה אומר לא לדבר על אבי , להשתדל מצידי כמובן פחות לךחבק אותה , לקבל את הקטעים שהיא אומרת מה את רוצה אני עובדת מכבסת עושה הכול בבית וזה התירוץ היומי שלה למה היא לא יכולה לתת לי תשומת לב . יום שישי כשבכיתי היא ניגשה אליי שאלה אותי מה קרה ? השבתי קשה לי איתך היא שאלה למה התכוונתי ? השבתי אני מבינה שאת עובדת ומכבסת עושה הכול בבית אך עד שאני באה פעם בשבועיים רוצה להיות איתך אפילו זמן אין לך בשבילי . את לא רוצה שאני אחבק אותך או אנשק אותך זאת הכימיה שיש לי איתך כי דרך הדיבור אנחנו עדיין לא מתקשרות טוב וכל ]פעם אנחנו מתראות בערב ומדברות מתחת לסדינים וזהו. אז היא הבינה אותי וישר חיבקה אותי ואמרה לי שהיא מאוד אוהבת אותי ושמחר בשבת היא תקדיש לי זמן. יום שבת הגיע אפילו אם אני רוצה לאכול לשתות היא לא שאלה אותי כאילו הייתי אוויר בשבילה היא הרשתה לי שוב לצאת עם אחותה ממאשר לומר לי מה שרציתי לא תשארי איתי . יש לה כימיה עם ילדות קטנות בת הדודה שלי ובמקום לדבר אליי גם כך היא לא מעזה וזה אומנם ילדותי אך כל תשומת מימנה חשובה לי . יום שבת בערב היא באה אליי ואמרה לי יהיה לנו זמן בערב אמרתי לה מה זה שווה אני מיום רביעי כאן וכל הפעמים שאני איתך זה רק בערב אז כמבה זמן בתאכלס יוצא לי לשהות במחציתך , זה ממש ביאס אותי כל הזמן אנחנו בערב ובשעות היום אין לי זמן להיות במחציתך כמו שהייתי רוצה מחר אני נוסעת הביתה כך שהפעם הבאה תהיה עוד שבועיים היא הבטיחה לי שבפעם הבאה היא תקדיש לי יותר זמן , ביום . לא משנה לי כמה אבל שתראה שהיא אימא שלי היא חיכתה לי 20 שנה ועכשיו שאני שם היא לא יודעת מה לעשות .אני מרגישה שבאתי לחינם כי הזמן האבוד אני לא מספיקה יותר לחוות להיות . יום הנסיעה הגיע יום ראשון אתמול , לפניי שזזתי היא אמרה לי אתמול את יצאת עם אחותי ולא היה נעים לי לומר לך שרציתי שתשארי מה זה התבאסתי לשמוע זאת כי אמרתי לה לפניי זה אם את לא רוצה אני לא אלך !!! יום רביעי חמישי שישי שבת אמרתי לאחותה איזה באסה שבאתי הייתי צריכה לא לבוא כל פעם בימי רביעי היא מתכננת לצאת ואין לי שום בעיה אך זה גורם לי לחשוב שהיא מעדיפה לצאת על פניי לראות אותי אמרתי לה בפעם האחרונה השבוע שהיא לא אוהבת אותי ? היא אמרה לי אני כן למה את אומרת זאת כי את דוחקת אותי נותנת לי להיות עם אחותך ולא איתך . היא השיבה אני כן רוצה אותך ואוהבת אותך תעדכני אותי לפניי שאת באה .מה אתם חושבים אשמח לעצות . הייתי רוצה להחזיר את הזמן האבוד לצידה אך זה קשה , מרוב שאני רואה שילדות קטנות מקבלות יותר תשומת לב מימנה הייתי רוצה להתנהג או שידרתי לה גם נכונות שאני כזו כדי לקבל זאת,קשה לי להבין את זה שאם בת דודה שלי היא מפגינה את זה ואני לא ..היא אמרה לי אני רוצה להיות גאה בך שתמצאי עבודה ושתעבדי בכבוד . עצוב לי לדעת שזה כך כי חסר לי מימנה החוםצ האהבה התמיכה , הדיבור , הכול... אני אל יודעת כבר אייך להתנהג אני הייתי רוצה גם תשומת לב , וזה מעציב אותי ומבאס אותי שהתחלתי לחשוב שאולי עדיף שאני אבוא פעם בשלוש שבועות או לאנ יודעת מתי אוליי הריחוק יקרב בינינו . אפילו לשיחות הפרטיות בינינו שנראו לי כרק אצלי ואצלך הפכו יום למחרת לקבלתץ דיווח אצל סבא שלי על מה שדיברתי איתה מי מה זה נובע ? זה נראה לא שיגרתי שאמרתי לה את אשר אני מרגישה? מה רע בזה ? ואייך אני אמורה לדבר על רחשי ליבי או סתם לזכות מימנה לתשומת לב ??? אשמח לתגובות
מה המצב? אני חוזרת מעוד שבוע מוזר מהמשפחה הביולוגית שלי , במהלך הזמן שהגעתי לשם הרגשתי קרירות , פחד ובעיקר את ההרגשה המנוכרת שחשתי מצד אימי הביולוגית . הייתה לי בעיה בזמן שהותי שם לצד הביולוגית . הכול בהתחלה היה יפה , מלבד הקטעים שבהם היא העדיפה שאני אלך עם דודתי לטיול באיזור מגוריהם , או לצאת סתם לבלות בעיר . תהיתי כרגיל בנושא שבאתי בכדאי להעביר שעות על גביי שעות עם אימי ונוכחתי לראות שהיא העדיפה שאני אלך עם אחותה ממאשר להיות איתה והביאה כלפיי רצון טוב של למה לא לצאת איתה. אמרתי לה שאם היא לא רוצה שאני אצא אני לא אלך ובכל זאת היא העדיפה שאני אלך עם אחותה . היא התעקשה כשדיברה עם אחותה שאני אסע יום ראשון במקום יום שני אני לא יודעת מה גרם לה לחשוב כך היא רוצה אותי או לא רוצה אותי ? עוד מעט יהיה לה ניתוח אבנים בכליות היא הייתה אמורה ללכת לרופא אתמול או כך אמרה אך היא התעקשה שאני לא אבוא איתה לפניי אחותה אז השבתי שאם היא לא רוצה שאני אבוא אני לא אבוא אבל תודה לאחותה בכל אופן . יום שישי כאב לי מאוד בלילה בחדר של אחותה התחלתי לבכות שפשוט הרגשות החששות , המועקות התקיפו אותי בוא זמנית ובעיקר שאם אני רוצה אותה אני צריכה לקבל אותה כמו שהיא . שזה אומר לא לדבר על אבי , להשתדל מצידי כמובן פחות לךחבק אותה , לקבל את הקטעים שהיא אומרת מה את רוצה אני עובדת מכבסת עושה הכול בבית וזה התירוץ היומי שלה למה היא לא יכולה לתת לי תשומת לב . יום שישי כשבכיתי היא ניגשה אליי שאלה אותי מה קרה ? השבתי קשה לי איתך היא שאלה למה התכוונתי ? השבתי אני מבינה שאת עובדת ומכבסת עושה הכול בבית אך עד שאני באה פעם בשבועיים רוצה להיות איתך אפילו זמן אין לך בשבילי . את לא רוצה שאני אחבק אותך או אנשק אותך זאת הכימיה שיש לי איתך כי דרך הדיבור אנחנו עדיין לא מתקשרות טוב וכל ]פעם אנחנו מתראות בערב ומדברות מתחת לסדינים וזהו. אז היא הבינה אותי וישר חיבקה אותי ואמרה לי שהיא מאוד אוהבת אותי ושמחר בשבת היא תקדיש לי זמן. יום שבת הגיע אפילו אם אני רוצה לאכול לשתות היא לא שאלה אותי כאילו הייתי אוויר בשבילה היא הרשתה לי שוב לצאת עם אחותה ממאשר לומר לי מה שרציתי לא תשארי איתי . יש לה כימיה עם ילדות קטנות בת הדודה שלי ובמקום לדבר אליי גם כך היא לא מעזה וזה אומנם ילדותי אך כל תשומת מימנה חשובה לי . יום שבת בערב היא באה אליי ואמרה לי יהיה לנו זמן בערב אמרתי לה מה זה שווה אני מיום רביעי כאן וכל הפעמים שאני איתך זה רק בערב אז כמבה זמן בתאכלס יוצא לי לשהות במחציתך , זה ממש ביאס אותי כל הזמן אנחנו בערב ובשעות היום אין לי זמן להיות במחציתך כמו שהייתי רוצה מחר אני נוסעת הביתה כך שהפעם הבאה תהיה עוד שבועיים היא הבטיחה לי שבפעם הבאה היא תקדיש לי יותר זמן , ביום . לא משנה לי כמה אבל שתראה שהיא אימא שלי היא חיכתה לי 20 שנה ועכשיו שאני שם היא לא יודעת מה לעשות .אני מרגישה שבאתי לחינם כי הזמן האבוד אני לא מספיקה יותר לחוות להיות . יום הנסיעה הגיע יום ראשון אתמול , לפניי שזזתי היא אמרה לי אתמול את יצאת עם אחותי ולא היה נעים לי לומר לך שרציתי שתשארי מה זה התבאסתי לשמוע זאת כי אמרתי לה לפניי זה אם את לא רוצה אני לא אלך !!! יום רביעי חמישי שישי שבת אמרתי לאחותה איזה באסה שבאתי הייתי צריכה לא לבוא כל פעם בימי רביעי היא מתכננת לצאת ואין לי שום בעיה אך זה גורם לי לחשוב שהיא מעדיפה לצאת על פניי לראות אותי אמרתי לה בפעם האחרונה השבוע שהיא לא אוהבת אותי ? היא אמרה לי אני כן למה את אומרת זאת כי את דוחקת אותי נותנת לי להיות עם אחותך ולא איתך . היא השיבה אני כן רוצה אותך ואוהבת אותך תעדכני אותי לפניי שאת באה .מה אתם חושבים אשמח לעצות . הייתי רוצה להחזיר את הזמן האבוד לצידה אך זה קשה , מרוב שאני רואה שילדות קטנות מקבלות יותר תשומת לב מימנה הייתי רוצה להתנהג או שידרתי לה גם נכונות שאני כזו כדי לקבל זאת,קשה לי להבין את זה שאם בת דודה שלי היא מפגינה את זה ואני לא ..היא אמרה לי אני רוצה להיות גאה בך שתמצאי עבודה ושתעבדי בכבוד . עצוב לי לדעת שזה כך כי חסר לי מימנה החוםצ האהבה התמיכה , הדיבור , הכול... אני אל יודעת כבר אייך להתנהג אני הייתי רוצה גם תשומת לב , וזה מעציב אותי ומבאס אותי שהתחלתי לחשוב שאולי עדיף שאני אבוא פעם בשלוש שבועות או לאנ יודעת מתי אוליי הריחוק יקרב בינינו . אפילו לשיחות הפרטיות בינינו שנראו לי כרק אצלי ואצלך הפכו יום למחרת לקבלתץ דיווח אצל סבא שלי על מה שדיברתי איתה מי מה זה נובע ? זה נראה לא שיגרתי שאמרתי לה את אשר אני מרגישה? מה רע בזה ? ואייך אני אמורה לדבר על רחשי ליבי או סתם לזכות מימנה לתשומת לב ??? אשמח לתגובות
