אנחנו פה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
יונה יקרה, עין ואני פה, כל הזמן פוקחים חד-עין. הפורום הפך לחלק יום יומי מתפריט השיחה שלנו - מה שלום הילדים, מה שלום ההורים, ומה נשמע בפורום. אנחנו שמחים על כל הודעה ועל כל מצטרף. אנחנו קוראים בשקיקה את ההודעות ומדברים עליהם. נפשית, אני כל הזמן עסוק בהסקת מסקנות, מחפש מה אני יכול ללמוד מהחוויות של אחרים שיכול לעזור לנו להצליח במפעל החיים שלנו. רוב היום אני עובד מחוץ לבית. כל יום אני עובר על ההודעות, אבל לא תמיד מגיע לענות ולהתייחס. אתמול דווקא היה לי אחר צהריים נהדר. לקחתי את ציפורה (4) ושרוך (12) מהבית של אמא שלהם, הפעם להורים שלי, והיינו שם כל אחר הצהריים. מזמן לא נהניתי והרגשתי כל כך קרוב לילדים שלי, ואני יודע שגם הם נהנו. כמו שעין אומרת, צריך גם זמנים כאלה, כל הורה עם הילדים שלו, בלי מחוייבות לסביבה המורכבת. החלום שלי הוא שכל אחד יקבל את מה שמגיע לו ויתן את מה שמגיע ממנו גם במצב שבו כל שישתנו נוכחים. לפעמים זה מצליח, אבל הרבה פעמים המפגשים המשותפים יוצרים אווירת מתח ועצבנות. זאת החידה שאני כל כך רוצה לפצח, איך עושים את זה נכון בשישיה. איך אני יכול להיות ב-100% מרוכז במה שאני עושה כל רגע, לא משנה עם מי, ולעבור מפעולה לפעולה, במקום לנסות לבלוע את כל העולם בביס אחד ולעשות הכל במקביל, ולנסות לרצות את כל העולם, כל הזמן. כשחזרתי הביתה קראתי את ההודעה היפה של יוגינס. יש שם כמה מפתחות חשובים, וביניהם הנושא של הזמן המנוהל נכון, זמן לכל אחד, זמן לכל דבר. וגם המילה הנפלאה "לאפשר", וגם האיפוק של "לקחת אוויר". זה חומר טוב למחשבה. ..
לא קלה היא לא קלה דרכינו....
