היי חברים!
מקוה שאתם זוכרים אותי...(ומי שלו,יש את ההודעות שלי בארכיון). מאד עזרתם לי בעיצות שלכם לפני שבועיים בערך. רק להזכיר לכם:סיפרתי לכם שבעלי מעתיק את ההיתנהגות של אבא שלו ושאני ממש לא רוצה להיות כמו אמא שלו ולתת לו להאמין שלמרות כל מה שהוא יעשה לי-אני תמיד אשאר איתי ויאהב אותו... ואז,ביום שלישי שבוע שעבר התווכחנו על סתם דבר קטן,הוא נכנס אלי לחדר ואמר שנימאס לו כבר והוא הולך עכשיו...(כמו שאבא שלו תופס ת'רגליים ונעלם בלי שאישתו תדע לאן...). ואז עצרתי אותו,ואמרתי לו חכה חמוד,אתה לו צריך ללכת,כי אני כר הולכת-להורים שלי.אבל אני,לא כמוך-הולכת לכמה ימים,נירגעת וחוזרת,אני גם לא אומרת סתם שנימאס לי. אני הולכת לכל הזמן ולי באמת נמאס שפיתאום אתה מדבר אלי לא יפה,לא עושה שום דבר בבית,אלא רק מלכלך אחרי שאני מנקה ונמאס לי שפיתאום החלטת שרק האישה צריכה לעשות הכל בבית ואתה אפילו לא מרים את הצלחת ואני צריכה לאסוף את הבגדים שלך שזרוקים בכל הבית ולשים בכביסה. נמאס לי גם שמתי שדבר קטנטן לא מסתדר לך,אתה בורח לאבא שלך ומנתק פלאפונים ואבא שלך רק מכניס לך לראש שאתה בסדר וכך צריך להתנהג... בגדול- נימאס לי שאתה מעתיק את ההיתנהגות של אבא שלך,וזה לא משנה אם זה בלי כוונה. אני לא יכולה לסבול את זה! וזה,למרות שאני אוהבת אותך המון,ואתה יודע את זה!למרות האהבה שלי אליך,אני לא מוכנה לחיות כך. לכן,אל תתאמץ ללכת,אני עושה את זה בישבילך! הוא הסתכל עלי ולא האמין שאני,העדינה שאף פעם לא לקחה יוזמה ואמרה די,שאף פעם לא הגביה עליו את הקול-מדברת ככה. הוא היה המום ורק הסתכל עלי מארגנת לי תיק-ושתק. ובאמת הלכתי להורים שלי. אבא שלי הבין אותי ותמך בי.אמא שלי,קצתפחות.היא אמרה שלא בורחים לבעל מהבית.ושצריך להתמודד וכו'...אבל הסברתי לה שזו הדרך שלי להתמודד... כבר למחרת,בעלי הגיע להורים שלי,הוא קודם דיבר עם אבא שלי וניסה להסביר את עצמו,אבל אבא שלי הסביר לו שההתנהגות שלו לא יכולה להמשיך והוא הבין.והבטיח להשתנות. אבל אני ידעתי שאם אסלח לו כ"כ מהר,לא השגתי כלום.אז כשהוא בא לדבר איתי,אמרתי לו שאני לומדת למבחן קשה ואני לא יכולה לדבר.הוא שוב היה המום.תמיד הייתי תלותית בו ואם היינו רבים,לא הייתי יכולה לעשות כלום,רק הייתי שוכבת עצובה במיטה.ופתאום אני לומדת למבחן,ועוד יותר מיזה-מחפפת אותו! הוא הלך,ובא יום למחרת,אבל אני ישנתי.ואבא שלי,שהבין בידיוק מה קורה,אמר לו שלא מעירים את הנסיכה שלו מהשינה. ככה הוא בא כל יום ודיבר איתי והבטיח להשתנות... אבל אני אמרתי לו את האמת,שאני מפחדת שזו עוד הבטחה וכשאני יחזור,הוא ימשיך בהתנהגות הבילתי ניסבלת שלו. ככה הוא בא כל יום ולא הרפה ואמר שהוא לא מסתדר בילעדיי ושהוא יודע שטעה וכו'(לא צריך לפרט לכם)אבל אני עדיין לא חזרתי ואמרתי שאני לא סומכת עליו ושירגיש מה הוא עושה לי כשהוא עוזב את הבית... ביום שני,השבוע,הוא הגיע להורים שלי ממש שבור.הוא בכה לאבא שלי שהוא לא יכול יותר והתחנן אליו שידבר איתי וישכנע אותי לחזור.אח"כ,הוא דיבר איתי וממש בכה שהוא לא יכול בילעדיי ושאני אסלח לו על החודש האחרון. ריחמתי עליו והבנתי שכבר השגתי את מה שרציתי.הוא הבטיח להשתנות ולממן טיפול זוגי וחזרתי הביתה. כשהגעתי,כל הבית היה בלאגן,סיגריות כביות,הר של כלים,ערימה של כביסות. הוא הסתכל עלי ואמר שמה לעשות,הוא היה בדיכאון וכל היום רק עישן. ואז התחלנו לסדר בייחד.לא שהוא יושב ואני מסדרת,אלא בייחד.האמת,הוא אפילו סידר יותר ממני. ומהרגע שחזרתי,הכל השתנה,הדיבור,הייחס,ובכלל,כל תפיסת העולם שלו על אישה-השתנתה. אני לא משלה את עצמי ואומרת שהכל בסדר ואנחנו לא צריכים יעוץ,אבל מה שכן, אני יודעת שאנחנו בקו הנכון. כולםצ כאן רוצים עצות. אני רק רציתי לומר לכולכם תודה!
מקוה שאתם זוכרים אותי...(ומי שלו,יש את ההודעות שלי בארכיון). מאד עזרתם לי בעיצות שלכם לפני שבועיים בערך. רק להזכיר לכם:סיפרתי לכם שבעלי מעתיק את ההיתנהגות של אבא שלו ושאני ממש לא רוצה להיות כמו אמא שלו ולתת לו להאמין שלמרות כל מה שהוא יעשה לי-אני תמיד אשאר איתי ויאהב אותו... ואז,ביום שלישי שבוע שעבר התווכחנו על סתם דבר קטן,הוא נכנס אלי לחדר ואמר שנימאס לו כבר והוא הולך עכשיו...(כמו שאבא שלו תופס ת'רגליים ונעלם בלי שאישתו תדע לאן...). ואז עצרתי אותו,ואמרתי לו חכה חמוד,אתה לו צריך ללכת,כי אני כר הולכת-להורים שלי.אבל אני,לא כמוך-הולכת לכמה ימים,נירגעת וחוזרת,אני גם לא אומרת סתם שנימאס לי. אני הולכת לכל הזמן ולי באמת נמאס שפיתאום אתה מדבר אלי לא יפה,לא עושה שום דבר בבית,אלא רק מלכלך אחרי שאני מנקה ונמאס לי שפיתאום החלטת שרק האישה צריכה לעשות הכל בבית ואתה אפילו לא מרים את הצלחת ואני צריכה לאסוף את הבגדים שלך שזרוקים בכל הבית ולשים בכביסה. נמאס לי גם שמתי שדבר קטנטן לא מסתדר לך,אתה בורח לאבא שלך ומנתק פלאפונים ואבא שלך רק מכניס לך לראש שאתה בסדר וכך צריך להתנהג... בגדול- נימאס לי שאתה מעתיק את ההיתנהגות של אבא שלך,וזה לא משנה אם זה בלי כוונה. אני לא יכולה לסבול את זה! וזה,למרות שאני אוהבת אותך המון,ואתה יודע את זה!למרות האהבה שלי אליך,אני לא מוכנה לחיות כך. לכן,אל תתאמץ ללכת,אני עושה את זה בישבילך! הוא הסתכל עלי ולא האמין שאני,העדינה שאף פעם לא לקחה יוזמה ואמרה די,שאף פעם לא הגביה עליו את הקול-מדברת ככה. הוא היה המום ורק הסתכל עלי מארגנת לי תיק-ושתק. ובאמת הלכתי להורים שלי. אבא שלי הבין אותי ותמך בי.אמא שלי,קצתפחות.היא אמרה שלא בורחים לבעל מהבית.ושצריך להתמודד וכו'...אבל הסברתי לה שזו הדרך שלי להתמודד... כבר למחרת,בעלי הגיע להורים שלי,הוא קודם דיבר עם אבא שלי וניסה להסביר את עצמו,אבל אבא שלי הסביר לו שההתנהגות שלו לא יכולה להמשיך והוא הבין.והבטיח להשתנות. אבל אני ידעתי שאם אסלח לו כ"כ מהר,לא השגתי כלום.אז כשהוא בא לדבר איתי,אמרתי לו שאני לומדת למבחן קשה ואני לא יכולה לדבר.הוא שוב היה המום.תמיד הייתי תלותית בו ואם היינו רבים,לא הייתי יכולה לעשות כלום,רק הייתי שוכבת עצובה במיטה.ופתאום אני לומדת למבחן,ועוד יותר מיזה-מחפפת אותו! הוא הלך,ובא יום למחרת,אבל אני ישנתי.ואבא שלי,שהבין בידיוק מה קורה,אמר לו שלא מעירים את הנסיכה שלו מהשינה. ככה הוא בא כל יום ודיבר איתי והבטיח להשתנות... אבל אני אמרתי לו את האמת,שאני מפחדת שזו עוד הבטחה וכשאני יחזור,הוא ימשיך בהתנהגות הבילתי ניסבלת שלו. ככה הוא בא כל יום ולא הרפה ואמר שהוא לא מסתדר בילעדיי ושהוא יודע שטעה וכו'(לא צריך לפרט לכם)אבל אני עדיין לא חזרתי ואמרתי שאני לא סומכת עליו ושירגיש מה הוא עושה לי כשהוא עוזב את הבית... ביום שני,השבוע,הוא הגיע להורים שלי ממש שבור.הוא בכה לאבא שלי שהוא לא יכול יותר והתחנן אליו שידבר איתי וישכנע אותי לחזור.אח"כ,הוא דיבר איתי וממש בכה שהוא לא יכול בילעדיי ושאני אסלח לו על החודש האחרון. ריחמתי עליו והבנתי שכבר השגתי את מה שרציתי.הוא הבטיח להשתנות ולממן טיפול זוגי וחזרתי הביתה. כשהגעתי,כל הבית היה בלאגן,סיגריות כביות,הר של כלים,ערימה של כביסות. הוא הסתכל עלי ואמר שמה לעשות,הוא היה בדיכאון וכל היום רק עישן. ואז התחלנו לסדר בייחד.לא שהוא יושב ואני מסדרת,אלא בייחד.האמת,הוא אפילו סידר יותר ממני. ומהרגע שחזרתי,הכל השתנה,הדיבור,הייחס,ובכלל,כל תפיסת העולם שלו על אישה-השתנתה. אני לא משלה את עצמי ואומרת שהכל בסדר ואנחנו לא צריכים יעוץ,אבל מה שכן, אני יודעת שאנחנו בקו הנכון. כולםצ כאן רוצים עצות. אני רק רציתי לומר לכולכם תודה!
