Hate 2 Love
New member
היי, חדשה פה../images/Emo13.gif
סתם רוצה לפרוק, מקווה שלא יפריע לאף אחד... אני חושבת שהבנתי מה הבעיה אצלי. אני זקוקה לכ"כ הרבה תשומת לב - אבל לא בדרך המסורתית. הצורך לתשומת לב מלווה ברגשות אשם ובהערכה עצמית נמוכה (לא ביטחון עצמי נמוך, יש הבדל... דווקא יש לי ביטחון עצמי. סותר אחד את השני?) שגורמים לי לחשוב שאני מהווה נטל על החברה והסביבה, שהאחרים לא רוצים בחברתי. השאלה היא, איך אפשר לקבל את תשומת הלב שאני כ"כ זקוקה לה מאחרים בעוד שאני פוחדת מאחרים? בדרכים אחרות: האחת - סקס. תשומת לב במיטבה, לא? המצב היחיד שאת מרגישה שסוף סוף, כל תשומת הלב מופנית אלייך. שמי שאת איתו - הוא רוצה להיות איתך ולא כי את הכרחת אותו. מה גם, האגו קצת מתנפח.. שהרי מי יזיין מכוערת? השנייה - העלמת הפחד והאובססיה של הפחד מהחברה ע"י אלכוהול. צריך להוסיף? בנוסף, הצורך להרגיש שכל תשומת הלב מופנית אלייך מלווה במחשבות אובדניות... אבל זה לעולם לא יקרה. התאבדות היא המעשה הכי אגואיסטי שהאדם יודע. על כן את מתחילה לחשוב ההפך - מחשבות שכל המשפחה הקרובה שלך נהרגת ואת נשארת לבד - ואז כמובן כל תשומת הלב מופנית אלייך... עצוב. למרות כל הנאמר לעיל, אני בנאדם די אופטימי, יודעת לקבל את הקשיים כמו שהם ולהשלים עימם, להעריך את הטוב ולא לקחת שומדבר כמובן מאליו. אני לא בנאדם דכאוני, סתם מוזר...
סתם רוצה לפרוק, מקווה שלא יפריע לאף אחד... אני חושבת שהבנתי מה הבעיה אצלי. אני זקוקה לכ"כ הרבה תשומת לב - אבל לא בדרך המסורתית. הצורך לתשומת לב מלווה ברגשות אשם ובהערכה עצמית נמוכה (לא ביטחון עצמי נמוך, יש הבדל... דווקא יש לי ביטחון עצמי. סותר אחד את השני?) שגורמים לי לחשוב שאני מהווה נטל על החברה והסביבה, שהאחרים לא רוצים בחברתי. השאלה היא, איך אפשר לקבל את תשומת הלב שאני כ"כ זקוקה לה מאחרים בעוד שאני פוחדת מאחרים? בדרכים אחרות: האחת - סקס. תשומת לב במיטבה, לא? המצב היחיד שאת מרגישה שסוף סוף, כל תשומת הלב מופנית אלייך. שמי שאת איתו - הוא רוצה להיות איתך ולא כי את הכרחת אותו. מה גם, האגו קצת מתנפח.. שהרי מי יזיין מכוערת? השנייה - העלמת הפחד והאובססיה של הפחד מהחברה ע"י אלכוהול. צריך להוסיף? בנוסף, הצורך להרגיש שכל תשומת הלב מופנית אלייך מלווה במחשבות אובדניות... אבל זה לעולם לא יקרה. התאבדות היא המעשה הכי אגואיסטי שהאדם יודע. על כן את מתחילה לחשוב ההפך - מחשבות שכל המשפחה הקרובה שלך נהרגת ואת נשארת לבד - ואז כמובן כל תשומת הלב מופנית אלייך... עצוב. למרות כל הנאמר לעיל, אני בנאדם די אופטימי, יודעת לקבל את הקשיים כמו שהם ולהשלים עימם, להעריך את הטוב ולא לקחת שומדבר כמובן מאליו. אני לא בנאדם דכאוני, סתם מוזר...