היי חשוב...

[parpar7]

היי חשוב...

היי,אז ככה אני לא יודעת אם אני בפורם הנכון או לא אבל אני משערת שכן... בכל מקרה העניין הוא כזה לפני 3 שנים היתה לי בעיה בריאותית(הפרעת אכילה)קיבלתי צו ראשון אבל אז הייתי במצב סביר אז לא שללו את הגיוס שלי עכשיו התגייסתי לפני 10 חודשים וגיליתי שמאוד קשה לי הייתי בשיחה עם פסיכולוג וכל זה ולפני חודשיים הוא העלה פתרון של להשתחרר לפני הזמן... עכשיו הנקודה החשובה מתוך כל הסיפור הזה זה שאבא שלי מאוד מתנגד שאני השתחרר לפני הזמן אתמול היתה לנו שיחה שאמרתי לו שההחלטה שלי זה לצאת והוא כמובן קיבל את זה בצורה קשה ז"א עכשיו הוא לא מדבר איתי ולא עם אף אחד אני חושבת שזה טוב בשבילי אבל הוא לא אתם חושבים שאני עושה טעות שאני עומדת לבצע החלטה נראת לי או שאני באמת צריכה בשבילו לוותר?

 

[אופירA]

אוי ואבוי לי!

אין לי כוח לסיפורים על הורים, אבל מוכרחים להיות אובייקטיביים, ולעזור לבחורה. בעצם קשה לומר לך מה נכון יותר לעשות. כמובן מבחינת מה ייטיב עם מצבך הנפשי, לא מבחינת מה ייטיב עם נפשו של אבא... כי יש פה פנים לכאן ולכאן: הבריאות, כמובן חשובה יותר מכל. האם נלקחו בחשבון האפשרויות של היתרונות של השירות הצבאי והנזק לטווח ארוך כתוצאה משחרור מוקדם, ובשיקול עם המציאות הבריאותית נצטיירה תמונה ברורה שהנזק כתוצאה מהמשך השירות עולה מעל לכל ספק? האם ההחלטה שלך להשתחרר מהצבא ברורה לך ונעשתה לאחר ששקלת את שיקולייך היטב? (לא שאני אישית חושבת שהלחץ בשירות הצבאי מיטיב עם נערה המתמודדת עם בעיית אכילה, וזה גם תלוי בתנאי השירות שלה. אני טוענת שצריך לעשות הכל כדי לדאוג לטיפול נפשי מתאים ואינטנסיבי. הכל כולל הכל!) אם ההחלטה שקולה היטב - אין שום ספק שעלייך לעשות כפי החלטתך, ולא לשקול את שיקוליו של אבא. השאלה מהם שיקוליו של אבא: האם הוא מביא בחשבון את מצבך הרפואי, אלא שלדעתו המסגרת חשובה עבורך (ואם כן, מדוע הוא כועס ומתנתק?...) או שהוא אינו מבין את מצבך הרפואי, ומה שחשוב לו זה "השם הטוב" של הפרופיל הצבאי או מה יגידו החבר'ה?... את מבינה לבד, שאם שיקוליו אינם טובתך וצרכיך - הרי שעובדה זו היא חלק בלתי נפרד מהפרעת האכילה שלקית בה... כמה זה מסובך, יחסי הורים וילדים...

 

[parpar7]

אווףףף...

אני חשבתי על זה יותר מחודשיים וחצי אם לא יותר וכל הזמן דחיתי ודחיתי ודחיתי ואני מרגישה טוב עם ההחלטה ואם בסופו של דבר נגיד זה יתגלה כטעות אני מוכנה לחיות עם זה אני מוכנה לשאת בתוצאות.... לפני זמן קצר אמא שלי ניגשת אלי ואומרת לי 'הוא עכשיו אמר שהחיים שלו נהרסו ולא איכפת לו כבר מכלום...'(משהו כזה)אתם מבינים מה אני יכולה לעשות במצב כזה זה אבא שלי ולמרות שהקשר ביינינו אף פעם לא היה משהו כן איכפת לי ממנו וכן חשוב לי מה הוא חושב עצם העניין שאלו החיים שלי ואני אמורה לקחת את ההחלטות פה....למה הוא לא מוכן לקבל את זה ....אבל מצד אחר יש את המשפחה שבגלל הנושא שלי הוא מערב את כולם ואני טיפוס שאיכפת לו קודם מהאנשים הקרובים והחשובים שלו ורק א"כ על עצמי אני יודעת שזו בעיה די רצינית...

 

[אופירA]

אבל מה הנימוק הענייני שלו

מה הנימוק הענייני שלו נגד השחרור שלך מהצבא? אם יש משהו שאני לא סובלת, זה הפעלת לחץ נפשי של הורים על ילדים: "החיים שלי נהרסו בגללך..." כשהפכתי להיות חרדית - אמא שלי אמרה לי: "אני מרגישה שהלכה לי בת"... (לא בקונספט של להבין למה זה טוב לי או מה אני חושבת, פשוט ממקום של להפעיל עלי לחץ לא ענייני, כמו שתמיד היא נוהגת). חשבתי לעצמי: "מזל שהבת שלך לא הלכה בתאונת דרכים"... כשצמצמתי את הקשר איתה למינימום (כי כבר לא היה לי מקום בוורידים!!!), היא אמרה: "בגללך אני לא ישנה בלילה!!! בגללך עלה לי הסוכר!!!" אם היה לי כוח, הייתי נשארת בקשר איתה. כשאני שמה גבולות מאד מאד מאד מאד חזקים, היא בד"כ מפחדת לדרוס אותי. אבל יש לי כוח לשים גבולות כ"כ חזקים כל הזמן? יש לי כוח לשמור על קשר עם אדם שכל הזמן מחפש אצלי חולשה כדי לבוא מהצד באיגוף ולדרוס אותי??? אני למדתי שיש יותר מדי אנשים קרובים וחשובים לי, שלא אכפת להם ממני. אז לפחות שלי יהיה אכפת מעצמי...

 

[parpar7]

את צודקת...ואם להיות כנה...

הוא אומר שזה יעשה לי בעיות בקבלת עבודה בעתיד....והלימודים וכל זה.... אה ואמרתי לו שאני רוצה לעזוד(הוא שאל אותי ומה את תעשי אז אמרתי לו אעבוד אז הוא עושה לי במה כמלצרית תשטפי כלים כל היום ותקבלי 16 שח לשעה?! ואז הוא אמר שאם אני משתחררת כבר הוא חשב שאני אגיד שאני רוצה ללמוד וזה וברור שזה מה שאני רוצה אבל בשביל ללמוד אני צריכה כסף! ואני מרגישה כלכך מבולבלת עכשיו כמו שאמרתי מצד אחד אני אומרת אלו החיים שלי מצד שני כואב לי על אמא שלי ועליו(אמא שלי תתמוך בי למרות שהיא לא חושבת שזה רעיון טוב אבל אם אני אצטרך היא תתמוך אבא שלי...ממש לא!!!)

 

[אופירA]

אין שום בעיה עם הלימודים

עזיבת הצבא לא עושה שום בעיה בלימודים. אולי המצב הנפשי עלול להקשות להתמודד עם הלימודים. אבל זה אישי שלך. שימי לב שבדיון ביניכם לא עולה בכלל השיקול של המצב הרפואי שלך. כך שכדאי לדון בכך רק עם מי שהשיקול הזה רלוונטי עבורו (הפסיכולוג? אמא?) כשאת תרגישי שהשיקול הרפואי הוא מעל לכל, לא תפחדי להעלות אותו לדיון, גם אם ברור לך שתיתקלי בבוז ובאי הסכמה... מי שראוי לבוז הוא רק זה שהשיקול הרפואי אינו בא אצלו בחשבון. זכותך לבקש כסף ללימודים, אם זה מקובל אצלכם במשפחה. אל תפנימי את המסר של "את רעה כי לא גמרת את הצבא. אז מגיע לך עונש"... אם יסרבו לתת לך כסף ללימודים, תעשי מה שעושה כל אחד שאין להורים שלו כסף, או שהוא יתום... תלכי לעבוד, ותממני את עצמך, ותחיי במסגרת האפשרויות הכלכליות שלך. אל תצפי לאישור - גם לא לגבי סוג העבודה שתבחרי. תבחרי רק עבודה שמתאימה לך - לנפשך, למצבך, לשיקולייך (ולמצב השוק...). מה הקשר בין עבודה כמלצרית, לבין שחרור מוקדם מהצבא??? מאיפה הקישור שהוא עושה??? (ומה רע בעבודה זמנית כמלצרית, אם יש צורך בכך?)

 

[parpar7]

אני משתחררת על רפואי לא....

לא על נפשי תודה לאל..... את שירתת?

 

[לולי החתול]

חיזוק לפרפר

פרפר, חשוב שתשקלי טוב עם עצמך אם טוב ומתאים לך עכשיו להמשיך ולשרת במסגרת הנוכחית. ואם את מרגישה שהשירות פוגע בבריאות הנפשית שלך, ושגם אם תקבלי עזרה עדיין יוסיף להיות קשה מדי, כנראה באמת צריך לעזוב, ואבא שלך יצטרך להתמודד עם זה. אולי כדאי שהפסיכולוג ינסה לדבר איתו ולהסביר לו את ההשלכות הקשות שעלולות להיות להמשך השירות שלך? אני מקווה שאם הוא יבין יותר הוא ילחץ עלייך פחות.

 

[parpar7]

תודה...אבל...

אבא שלי לא היה מוכן לדבר איתו אמתי לו לדבר איתו ואפילו לבוא איתי הוא לא מוכן...... אולי זו תהיה טעות בסופו של דבר ואולי לא אלוהים גדול...אני כרגע מרגישה שזה הדבר הכי טוב בשבילי... תביני אבא שלי מאוד קשה עכשיו אחי מדבר איתי הוא אמר לי משפט כזה ' טוב לכי תשתחררי תהרסי את החיים שלך ושל ההורים שלך' איך אני אמורה להגיב לזה???

 

[לולי החתול]

הבריאות הנפשית קודמת לכל

פרפר, אני מקווה שאבא לאט לאט יצליח לראות יותר אותך ופחות את ההישגים שלך ואת הציפיות שלו ממך. ובינתיים - את תשקלי כמה שיותר טוב מה יעזור לך להתייצב ולהתחזק. ואם את והפסיכולוג מרגישים שנכון להפסיק את השירות, את לא יכולה להישאר בצבא בשביל אבא, למרות שברור שאכפת לך ממנו. את יכולה לנסות להסביר לו, אולי אמא יכולה לנסות להסביר לו, אבל את לא יכולה להקריב את עצמך למענו.

 

[parpar7]

תודה רבה על התמיכה

אני מעריכה את זה ואני מקווה שאני אעשה את הדבר הנכון ושאבא שלי יידע איך להתמודד...אני מקווה רק לטוב....תודה

 

[להבה ירוקה]

בערך 3 פעמים ניסיתי לענות

והתפוז לא התעורר עדיין. בכל אופן, נשמע שאת לומדת להגדיר את עצמך כאדם עצמאי - ולעשות מה שנראה לך כנכון. אביך באמת ייאלץ להתמודד עם הרצון שלו בשליטה.

 

[יעל ארבל]

דעה קצת שונה

לדעתי קיימת אפשרות שאבא שלך בדרכו שלו רוצה להגיד לך משהו. ולא שאני בעד מניפולציה רגשית, להיפך, אני מתנגדת לזה בכל תוקף, אבל אני בטוחה שאבא שלך אוהב אותך ואת חשובה לו. ואולי הוא לא יודע איך להגיד את זה אבל אולי הוא רוצה לשאול אותך האם חשבת היטב על האפשרויות העומדות לרשותך ועל ההחלטה שעומדת בפנייך? על כך שלפעמים גם אם קצת קשה יש מצבים שכדאי לשקול להישאר ולהתמודד למרות הקושי, כי קושי שמתגברים עליו, בסופו של דבר צומחים ממנו. נראה לי שרק אדם שמכיר אותך היטב יוכל לעזור לך לענות על השאלות האלו (אבא שלך, אמא שלך, אח, חבר/ה). לדעתי כדאי שתעני עליהן לפני שאת עושה צעד כל-כך גדול. בצבא קשה, אני יודעת. יש חיילות שקשה להן יותר מלאחרות. ובכל זאת, מציעה לך לבדוק את הנושא הזה היטב עם עצמך, לפני שאת מחליטה לעשות את הצעד. ובכל מקרה, ובכל דרך שתבחרי בה, מאחלת לך המון המון

 

[להבה ירוקה]

באמת חשוב לשקול -

מה הלאה. כלומר, לעשות צעד זה חשוב, אבל כשעושים צעד כזה רציני, אולי באמת כדאי לבדוק אם יש משהו שאחרי הצעד. למשל - כתבת (מופנה לפרפר) שאת בקשר עם פסיכולוגית בצבא. האם תוכלי להמשיך טיפול באופן פרטי, באזרחות?

 

[אופירA]

ליעל

השיקולים הבריאותיים לעזוב את הצבא לא פורטו כאן, ואנו יוצאים מהנחה שהם נבדקו היטב ע"י הבחורה והפסיכולוגית שלה. גם אם דרושה בדיקה נוספת - הבעיה היא שלא ברור אם ה"אדם המכיר אותה היטב" הוא המשפחה הקרובה, כי הם לא התייחסו כלל בדיונים לשיקול הבריאותי. ואם אדם אינו מביא בחשבון את הנושא הבריאותי כאשר הוא רוצה להגיד משהו (ועוד באמצעות מניפולציה רגשית), לא בטוח שאפשר להתייעץ בו ולסמוך עליו. גם את זה יכולה לדעת הבחורה עצמה - מה הקשר שלה עם האב, האם - מהו בסיס האמון שביניהם. והכל קשור להפרעת האכילה - הסיבה לצעד הנדון. אם ההפרעה צמחה על רקע חוסר התקשורת עם ההורים, כיצד יוכלו הם להיות אלו שיעזרו לה לקבל את ההחלטות הטובות עבורה?...

 

[יעל ארבל]

אז זהו שההנחה שכל השיקולים הובאו

בחשבון היא לא בהכרח מה שהיה, כי לפעמים אנשים פועלים מתוך לחץ או מבלי לקחת בחשבון את כל ההשלכות ואחר-כך עשויים להתחרט. והיו מקרים גם בצבא על חיילות ששוחררו והתחרטו על כך. ומבלי חלילה לזלזל בחשיבותם של פסיכולוגים צבאיים, מה שברור הוא שהם לא מקיימים יחסי מטפל-מטופל עם החיילים שפונים אליהם, אלא משמשים יותר על תקן פסיכולוגים של שעת חרום או לצורך זמני בלבד. כך שההנחה שאותה פסיכולוגית היא לא הדמות המשמעותית כאן דווקא נראית לי יותר. לגבי מי היא כן הדמות המשמעותית? ייתכן שאלו לא ההורים, ואני מסכימה שלא תמיד הם רלוונטים. במקרה כזה יש צורך למצוא את הדמות שסומכים עליה ותוכל לעזור בהחלטה באופן אוביקטיבי. ואם אין דמות כזאת, כדאי לדעתי לפנות לאיש מקצוע אוביקטיבי.

 

[parpar7]

מה אתם אומרים על זה?

אז ככה היום עשיתי את זה.... אבא לי השאיר לי בבוקר מכתב שבו הוא הדגיש את הדיעה שלו אבל בסוף הוא רשם 'לא משנה מה תעשי אני אלך איתך יד ביד...'אבל(!!!!)היום כשבאתי הביתה היה לי מצב רוח ממש טוב(ויש לי עוד אני מאמינה שאם הוא אוהב אותי הוא יחיה עם זה לא?וכמו שאמרתי אלו החיים שלי אולי אני טועה אבל זה בא ממני ולא מאף אחד אחר...)כשחזרתי הביתה נכנסתי להגיד לו שלום הוא לא ענה לי הוא רק אמר שהוא כועס עלי ואחרי איזו שעה הוא התחיל לצעוק וזה ואמר לי שאני הולכת עם הראש בקיר!!!!זה פגע בי מאוד!!!! נו...מה אתם אומרים על זה?!

 

[להבה ירוקה]

גם לו קשה. גם הוא מתמודד

ולכן הסתירה בין הפתק שהשאיר, לצעקות. אבל את הלכת עם מה שאת מרגישה וחושבת שטוב לך.