היי טלי, אני חוזר לעדכן
ובכן, נפגשתי עם המטפל במוסיקה כבר 4 או 5 פעמים והיה נחמד לא מדברים הרבה שומעים מוסיקה כל הפגישה וזה נחמד (למרות שאני יודע שזאת לא דרך הטיפולך שלו, לפחות לא היחידה...). בשבוע האחרון שקעתי במשחק מחשב שאני משחק בו עם חברים וזה הרחיק אותי מהרבה מאוד דברים. אנ ימשחק במשחק כמעט כל היום וזה נראה כאילו אני מכור אליו אבל אני לא יודע אם זה ככה באמת כי אני יכול לצאת ממנו בכדי לפגוש חברים ולעשות דברים אחרים כשיש לי סיבה והרגשה נפשית טובה (ואני גם עושה את זה, לא רק טוען שאני יכול). שלשום בלילה החלטתי לסיים את היום וללכת לישון (כמו כל לילה בימים האחרונים בערך ב4 לפנות בוקר) וכשניסיתי להרדם עלתה החברה לשעבר בראש והמחשבות המטרידות לגביה עלו מהר מאוד והציפו אותי. לא יכולתי יותר ובכיתי, קמתי והלכתי לראות טלויזיה ולנסות להרגע... נרגעתי קצת בטלויזיה ואז כשהתכוונתי ללכת לישון בערך בחמש וחצי לפנות בוקר אבא שלי התעורר לקראת עוד יום עבודה (שמסתיים בערך בשבע בערך מה שאומר שהוא מגיע בסביבות 8 בערב הביתה...) ואז שמתי לב שלא ראיתי אותו הרבה כל כך בימים האחרונים וזה גרם לי להיות עצוב שוב ושוב שקעתי במחשבות לגבי הנושא הזה כמו "איך הוא יכול להמשיך לחיות עם אותו סדר יום ולהגיע הביתה כשהילדים אומרים בקושי שלום והבוס מנדנד והחברה לא מצליחה מי יודע מה איך עושים את זה? הוא בטוח שבור בפנים..." ושוב זה גרם לי לבכות וגם חזרה החברה לראש ושוב הלכתי לנסות לישון במצב רע אך נרדמתי לבסוף. היום כשהייתי עם חברים, ראיתי את החברה לשעבר ברחוב עם עוד חברות שלה שאני מכיר והיא באה וחיבקה אותי והתעניינה ושאלה מה קורה ואם אני מגיע ליום הלימודים האחרון וכו'... הייתי דיי נבוך כי לא ראיתי אותה בערך שלושה או ארבעה שבועות... זה שוב הציף אותי בהרגשה רעה כשעזבנו משם אבל בגלל שהייתי עם חברים זה פחות השתלט אבל בהחלט נשאר בראש... סימסתי קצת לידידה שמכירה את כל הנושא טוב כי אני משתף אותה הרבה ואמרתי לה שכל שאני שוקע עמוק ומפתח את המחשבות שלי לגביה ומבין כמה עצוב זה שלא תהיה לי הזדמנות שניה לעולם ושזה אבוד, הרצון הזה של למות בגלל שאין לי דבר אחר מלבדה והרצון להיות מאושר איתה גובר יותר ויותר... היא נבהלה קצת אז הבהרתי לה שאני לא מתכוון לפגוע בעצמי ושלא תדאג ואמרה שיש עוד בנות שונות בעולם לא משנה כמה היא מדהימה אותי ושכשאני אתאהב במישהי אחרת, אני אראה כמה עכשיו קטן לעומת מה שיהיה. אמרתי לה שאני רוצה אותה ואך ורק אותה ולא מעניין אותי כי היא כל מה שאני רוצה להיות איתו ולהעניק לו חיבה ואת כל האהבה שיש לי לתת. היא ענתה "אובססיה זה אף פעם לא טוב. תנסה לשלוט בזה" אני מבין שהיא לא באמת התכוונה שאובססיה זה אף פעם לא טוב זה היה להט של מחשבה ואני מבין את הנימה של "תנסה לשלוט בזה" שהיא התכוונה אליה, נימה של 'אני יודעת שזה מרגיש בלתי אפשרי, אבל תעשה כל מה שאתה יכול...' אני באמת לא יודע מה לעשות, אני מתחיל להרגיש 'משוגע' מדי בגלל המחשבות האלה שזה לעולם לא יגמר, כי אני לא רוצה בעצם שזה יגמר וזה מצד שני לא יקרה לעולם שוב. אני דיי גמור נפשית, אני לא מוכן לשתף את אמא שלי כי אני מתבייש בזה ומרגש לא בנוח לשתף אותה אולי בגלל המחשבה של "האם אני באמת אובססיבי?" שמפחידה אותי או אולי מסיבה אחרת אבל זה גורם לה להרגיש ממש ממש רע שהיא לא יכולה לעזור לי כי אני לא מדבר. למקרה שתהית, אני עדיין לוקח את הכדורים כל יום 325 מ"ג של אותם הכדורים. תודה רבה שאת פה ועונה לי כל פעם, מאוד מעריך את זה.
ובכן, נפגשתי עם המטפל במוסיקה כבר 4 או 5 פעמים והיה נחמד לא מדברים הרבה שומעים מוסיקה כל הפגישה וזה נחמד (למרות שאני יודע שזאת לא דרך הטיפולך שלו, לפחות לא היחידה...). בשבוע האחרון שקעתי במשחק מחשב שאני משחק בו עם חברים וזה הרחיק אותי מהרבה מאוד דברים. אנ ימשחק במשחק כמעט כל היום וזה נראה כאילו אני מכור אליו אבל אני לא יודע אם זה ככה באמת כי אני יכול לצאת ממנו בכדי לפגוש חברים ולעשות דברים אחרים כשיש לי סיבה והרגשה נפשית טובה (ואני גם עושה את זה, לא רק טוען שאני יכול). שלשום בלילה החלטתי לסיים את היום וללכת לישון (כמו כל לילה בימים האחרונים בערך ב4 לפנות בוקר) וכשניסיתי להרדם עלתה החברה לשעבר בראש והמחשבות המטרידות לגביה עלו מהר מאוד והציפו אותי. לא יכולתי יותר ובכיתי, קמתי והלכתי לראות טלויזיה ולנסות להרגע... נרגעתי קצת בטלויזיה ואז כשהתכוונתי ללכת לישון בערך בחמש וחצי לפנות בוקר אבא שלי התעורר לקראת עוד יום עבודה (שמסתיים בערך בשבע בערך מה שאומר שהוא מגיע בסביבות 8 בערב הביתה...) ואז שמתי לב שלא ראיתי אותו הרבה כל כך בימים האחרונים וזה גרם לי להיות עצוב שוב ושוב שקעתי במחשבות לגבי הנושא הזה כמו "איך הוא יכול להמשיך לחיות עם אותו סדר יום ולהגיע הביתה כשהילדים אומרים בקושי שלום והבוס מנדנד והחברה לא מצליחה מי יודע מה איך עושים את זה? הוא בטוח שבור בפנים..." ושוב זה גרם לי לבכות וגם חזרה החברה לראש ושוב הלכתי לנסות לישון במצב רע אך נרדמתי לבסוף. היום כשהייתי עם חברים, ראיתי את החברה לשעבר ברחוב עם עוד חברות שלה שאני מכיר והיא באה וחיבקה אותי והתעניינה ושאלה מה קורה ואם אני מגיע ליום הלימודים האחרון וכו'... הייתי דיי נבוך כי לא ראיתי אותה בערך שלושה או ארבעה שבועות... זה שוב הציף אותי בהרגשה רעה כשעזבנו משם אבל בגלל שהייתי עם חברים זה פחות השתלט אבל בהחלט נשאר בראש... סימסתי קצת לידידה שמכירה את כל הנושא טוב כי אני משתף אותה הרבה ואמרתי לה שכל שאני שוקע עמוק ומפתח את המחשבות שלי לגביה ומבין כמה עצוב זה שלא תהיה לי הזדמנות שניה לעולם ושזה אבוד, הרצון הזה של למות בגלל שאין לי דבר אחר מלבדה והרצון להיות מאושר איתה גובר יותר ויותר... היא נבהלה קצת אז הבהרתי לה שאני לא מתכוון לפגוע בעצמי ושלא תדאג ואמרה שיש עוד בנות שונות בעולם לא משנה כמה היא מדהימה אותי ושכשאני אתאהב במישהי אחרת, אני אראה כמה עכשיו קטן לעומת מה שיהיה. אמרתי לה שאני רוצה אותה ואך ורק אותה ולא מעניין אותי כי היא כל מה שאני רוצה להיות איתו ולהעניק לו חיבה ואת כל האהבה שיש לי לתת. היא ענתה "אובססיה זה אף פעם לא טוב. תנסה לשלוט בזה" אני מבין שהיא לא באמת התכוונה שאובססיה זה אף פעם לא טוב זה היה להט של מחשבה ואני מבין את הנימה של "תנסה לשלוט בזה" שהיא התכוונה אליה, נימה של 'אני יודעת שזה מרגיש בלתי אפשרי, אבל תעשה כל מה שאתה יכול...' אני באמת לא יודע מה לעשות, אני מתחיל להרגיש 'משוגע' מדי בגלל המחשבות האלה שזה לעולם לא יגמר, כי אני לא רוצה בעצם שזה יגמר וזה מצד שני לא יקרה לעולם שוב. אני דיי גמור נפשית, אני לא מוכן לשתף את אמא שלי כי אני מתבייש בזה ומרגש לא בנוח לשתף אותה אולי בגלל המחשבה של "האם אני באמת אובססיבי?" שמפחידה אותי או אולי מסיבה אחרת אבל זה גורם לה להרגיש ממש ממש רע שהיא לא יכולה לעזור לי כי אני לא מדבר. למקרה שתהית, אני עדיין לוקח את הכדורים כל יום 325 מ"ג של אותם הכדורים. תודה רבה שאת פה ועונה לי כל פעם, מאוד מעריך את זה.