היי, יש כאן מבוגרים בעלי משפחות..

אמיר33

New member
היי, יש כאן מבוגרים בעלי משפחות..

הסובלים מהתקפי חרדה? האם תשישות לאחר/לפני התקף מוכרת לכם? איך מתמודדים כאשר זה קורה בנוכחות הילדים?
 
היי אמיר,

ברוך הבא בצל קורתינו, שאלת שאלה מצוינת, התקפי חרדה אכן גורמים לפחות לחלקינו לתשישות גדולה בעיקר לאחר ההתקף. התקף פאניקה מכניס את הגוף ל"מצב חירום" כל המערכות מגוייסות ופועלות, כמות האדרנלין שמוזרמת היא מטורפת ולכן אני אחרי התקף חשה גם רעב גדול, אני מניחה שיש קשר. הדופק עולה יש גלי חום וקור רעד, חולשה וכו... יש ממש תחושה כאילו עברת אימון מאסיבי בחדר כושר, מאחר ובזמן התקף כל השרירים מתכווצים, אחרי ההתקף הגוף מרפה את עצמו ולכן יש תחושת חולשה ועייפות. אני לא ממש יודעת אילו סימפטומים אתה חווה, אבל אני משתדלת שילדיי לא יחשפו לזה, זו אכן לא תחושה נעימה שהילדים רואים אותנו במצב של חוסר אונים מסוג זה. האם אתה מטופל בדרך כלשהי? (שיחות או טיפול תרופתי) אני רק יכולה להציע לך להגיד לילדים שאבא לא מרגיש טוב לרגע, וזה כבר יעבור, לא להכניס אותם ללחץ, אני מבינה שאתה מאוד מבוהל בזמן התקף אבל חשוב לא להעביר אליהם את החרדה למרות הקושי הגדול שבעניין. אתה יכול להעזר בזוגתך שתתיחס אליהם עד שאתה תאסוף את עצמך... וזה גם ממש בסדר להגיד שקצת קשה לך ושיניחו לך לרגע מקווה שעזרתי ש'.
 
היי לך

הפחד הגדול שלי שיהיה לי התקף חרדה ליד הילדים ולכן אני נמנעת לעשות דברים איתם אני לא נוסעת איתם נסיעות ארוכות, אני לא יוצאת איתם למקומות מרוחקים, לפני כמה חודשים היה נדמה לי שאני על דרך המלך דברים התחילו מעט להסתדר וחשבתי לעצמי אני מסוגלת נסעתי איתם נסיעה מרוחקת באמצע הנסיעה התחיל לי התקף הרגשתי כאילו אני מוכנה לתת את נשמתי לבורא רק שזה לא יקרה כאן ועכשיו שיחת טלפון פשוטה גרמה לי להירגע, אני זוכרת שכמה ימים אחר כך לא יכולתי לעשות כלום כאילו עבר עלי מכבש במשקל 200 ק"ג. אז אני לא מעיזה לעשות דברים שיכולים "לסכן" את המצב וזה יקרה ליד הילדים לא מסוגלת להתמודד עם מצב כזה.
 
מבוגרים בעלי משפחות ../images/Emo66.gif

מבוגרים בעלי משפחות הם גם בני אדם ומותר להם להביע חולשה מדי פעם בלי שהם עצמם או ילדיהם יבהלו מזה. "אני מרגיש על הפנים אבל אל תדאג, זה עוד מעט יעבור" או "אני מאד לחוץ כרגע, אל תפריעו לאבא. ואני אגיד לכם כשזה עובר לי", אלה הם משפטים שאפשר להגיד לילד. להמנע לעשות איתם דברים בגלל הפחד שמא תחווה התקף בנוכחותם זו בחירה שמגבילה הן מבחינה מעשית את פעולותיך והן מבחינת המסר- את טווח הרגשות שמותר לחוות ולהביע מבלי להבהל. לילד מותר לראות שלהורה קשה ותוך כדי זה לא להפיל עליו אחראיות למצב אלא לתת לו להבין שההורה יכול להתמודד עם המצב לבד או בעזרת מבוגר אחר, מבלי שהילד צריך להלחץ מזה או להיות משופע מזה. "זה קורה לי, קשה לי אבל אני מתמודד. זה לא קשור אליך וזה יעבור לי". זה המסר הכללי כלפי הילד, הן בהתקפי חרדה והן בהתמודדויות קשות אחרות בחיים כמו אבל, גרושין וכיוב'.
 
למעלה