היי... יש לי בעיה ושאלה..

[ט י ט י]

היי... יש לי בעיה ושאלה..

בחופש הגדול של שנה שעברה הותקפתי מינית על ידי אדם שחיי באותו קיבוץ שאני גרה בו. חשוב לציין שהגשתי תלונה במשטרה והמשפט נקבע לתאריך 2.2.2003 . עוד חשוב לציין שהוא אינו חוקי בארץ ויש לו ילדים מבת קיבוץ (2 ילדים קטנים). ולאותה בת קיבוץ יש עוד שני ילדים מנישואים קודמים (אחת כיתה ז והשני ביסודי). הוא חי כאן במקביל לבית שלי , בזמן האחרון יש לי חלומות שהוא פורץ לבית שלי ושורף את הבית כשאני בפנים. הלילה חלמתי שהוא נכנס הביתה שלי ומתחיל לצעוק שהוא התנקם בי על זה ואז הוא רואה גפרורים ומדליק וזורק אותם על המגבת ועל מחבת שיש במטבח. אני התחלתי לבכות ולצעוק שהוא יצא לי מהבית והוא לא הסכים, אז רצתי לחדר ולא יצאתי מישם , זה מה שאני זוכרת בעיקר , למרות שאני יודעת שיש עוד אבל אני לא מצליחה להיזכר. אני מתעוררת המון פעמים במשך הלילה לפעמים בלי קשר לחלומות ולפעמים עם. קשה לי לחזור לישון וזה מפריע לי בתיפקוד היומיומי שלי. אני תלמידה בכיתה יא. המחנכת שלי יודעת וגם היועצת אבל הן אינן יכולות לעשות שום דבר כדי לעזור לי. אני מפסידה המון ימי לימודים וזה מתנקם בי בציונים. ניסיתי לקחת כדורי שינה כדי לישון אבל זה לא עוזר לי , אני עדיין מתעוררת כמה פעמים באמצע הלילה והרבה יותר קשה לי לקום בבוקר ואני עייפה כל היום. אני לא יודעת מה לעשות אני לא ישנתי כל כך הרבה זמן נורמלי ואני כל כך עייפה אבל אני מפחדת לישון.. (ועוד שאלה שמטרידה אותי.. האם יכול להיות מצב שיציאו אותו מהארץ? או לפחות מהקיבוץ?) תודה.. וסליחה. נטלי

 

[פרפר גשם]

היי...

נטלי, כל מה שאת אומרת כל כך מוכר וקרוב... לדעתי אולי כדי לשקול אפשרות של טיפול, ובמקביל אני מציעה לך לקרוא מאמרים באתר של "מקום", הם עוזרים להבין ולהתמודד... ואולי גם למצוא משהו שמרגיע אותך, מעודד... אצלי זו הייתה מוסיקה... אני נורא מעריצה אותך על האומץ - הגשת התלונה. זה רק מראה עד כמה חזקה את ויכולה לעבור את זה... ותראי שיהיה טוב... באמת... את לא לבד...

 

[ט י ט י]

פרפר גשם

אני נמצאת בטיפול מכיתה ז. ההורים שלי נפרדו כשהייתי בכיתה ז פחות או יותר.. וקיבלתי את הפרידה הזו קשה , הייתי עם אותה פסיכולוגית במשך שנתיים, היא בגדה באימון שלי וגילתה דברים שאמרתי לה בשיחות, ולכן הפסקתי את השיחות. בתקופה של שנה בערך.. הפסקתי את הטיפול ואז בכיתה ט שוב התחלתי טיפול כי המחנכת שלי גילתה שאני מרעיבה את עצמי ועירבה את העובדת הסוציאלית של הקיבוץ שלי בעניין. מאז אני איתה בשיחות.. לא ניסיתי לחזור לפסיכולוגית אחרת כי אני לא סומכת עליהם.. אני מפחדת שיבגדו בי שוב. גם הייתי בטיפול של תרופות תקופה של שנה פחות או יותר .. בנפילה הגדולה שלי אחרי המיקרה.. כרגע אמא שלי והעובדת הסוציאלית חושבות שאני צריכה לחזור לתרופות שוב. אני דיי מפחדת , כי עוד שנה וחצי אני מתגייסת.. ואני לא רוצה שהכל יהרס לי .. אני חושבת שאני צריכה תרופות.. אני יודעת שזה מה שבסופו של דבר אני אצטרך.. אבל אני לא יודעת אם באמת כדאי.. אם הצבא יגלה שלקחתי תרופות דרך קופת חולים , כי הפסיכיאטרית שלי היא פרטית , אני לא אדע איך לצאת מיזה.. ולא יגייסו אותי. ואני רוצה להתגייס. יכול להיות שתקופה די ארוכה עבר ואולי צריך להחליף .. אבל אני לא חושבת אני אוכל לעבור שוב את הכל , לסמוך על אנשים לוקח לי המון זמן. באחד מהימים שהסתובבתי לי באינטרנט בבית ספר , הגעתי לאתר המקום. והוא נורא עזר לי. הוא עדיין נורא עוזר לי. תודה רבה , ולילה טוב

נטלי

 

[צוות מקום]

שלום נטלי וברוכה הבאה ../images/Emo20.gif

מצטערת לשמוע על מה שעברת ועדיין עוברת במובן מסוים. אני מצטרפת להמלצתה של פרפר הגשם, טיפול אכן יכול לעזור כאן. אבל מעבר לזה, המגורים במסמוך לאדם שתקף אותך, יש בהם כדי לפגוע בשלוות הנפש שלך. איני יודעת אם דיברת על זה עם הוריך ומה דעתם על זה, אך אולי שווה לשתף אותם במה שאת עוברת? אולי יש איזה פתרון שהם יכולים להציע כדי להקל עליך. באשר לטיפול, כמה שפונים יותר מהר למומחה בטיפול בנפגעי תקיפה מינית, כך ניתן למתן את ההשלכות שלה עליך. אך גם זה נושא לדיון עם ההורים, כי אני מבינה שאת מתחת לגיל 18 ותזדקקי לאישורם. בינתיים, את מוזמנת לקרוא באמת באתר מקום, בייחוד באגף של טיפים לרגעים הקשים ואני מקווה שתקבלי משם תשובות שייאפשרו לך לעזור לעצמך וכן, את מוזמנת לדבר בפורום הזה ובפורומים אחרים שלנו.

 

[ט י ט י]

צוות מקום

כמו שכתבתי בתגובה לפרפר הגשם ההורים שלי פרודים וגם יש לי אח בן 6 עוד מעט ובקרוב הוא עולה לכיתה א. במצב הקיים, שאמא שלי מגדלת אותי ואת אחי לבד זה קשה ולא ממש ניתן לביצוע מעבר למקום אחר.. (זה הפיתרון היחיד שעולה בדעתי כרגע, אם לדעתכם יש פיתרונות אחרים אני אשמח לשמוע ). אמא שלי יודעת מה עובר עלי.. אני משתפת אותה עד כמה שאני יכולה.. אני לא תמיד יכולה לדבר על מה שעברתי.. מאוד קשה לי להגיד לה. איך אני אוכל לדבר עם מומחה בטיפול בנפגעי תקיפה מינית? איפה הוא נמצא? ולאן פונים כדי לקבוע פגישה? אבא שלי אינו חלק מחיי.. ואמא שלי פתוחה ומבינה מה עובר עלי (היא עברה תקיפה מינית בתקופת שירותה הצבאי). אני אמרתי לאמא שלי שלאחר המשפט.. אם בית המשפט יקבע שבעיניו הוא אינו אשם.. אני ירצה לעזוב את הקיבוץ , אני לא חושבת שאני אוכל להמשיך לחיות בקיבוץ לאחר מיכן... אבל אני מציאותית.. ואין באמת אפשרות לעבור.. תודה רבה על האתר ועל הכוונה לאגף של טיפים לרגעים קשים. לילה טוב

נטלי

 

[צוות מקום]

הי נטלי

קראתי את שתי התגובות שלך, לפרפר הגשם ולי. אני דווקא כן חושבת שיש יותר אפשרויות משנראה. טיפול אחרי תקיפה מינית אינו זהה לטיפול רגיל וצריך לעשות אותו אצל מומחה ולבוא עם מטרה לטפל בהשלכות של הפגיעה. לכן אין שום ביטחון שהמטפלת הקודמת שלך, שממילא עזבת אותה, מתאימה לעניין. סוגיית שבירת האמון המצד הפסיכולוגית היא עובדה מצערת, אבל בגלל גילך, אם היא התרשמה שאת בסכנת חיים, יש עליה חובה חוקית לדווח ולשתף את אמא שלך. אך זה נושא שאנשים שמטפלים בנוער, בעיקר בכל מה שקשור לתקיפה מינית, מכירים אותו היטב ויודעים איך לעבוד איתו. איך תרגישי אם אמא שלך תהיה מודעת מה מטרת הטיפול שלך ותהיה מעורבת באופן שאת תבחרי (למשל, השיחות עמה יתקיימו רק בנוכחותך וכו´)?תהיי מסוגלת כן לשקול טיפול? מדבריך, מרגיש לי כאילו את דואגת לצרכי משפחתך ומתעלמת משלך, אבל נטלי, הצרכים שלך, הכאב שלך הם כן חשובים ונחשבים וראויים להתייחסות. את הילדה ואמא היא האמא שלך ואני חושבת שאמהות רוצות לדעת כשלילדה שלהן כואב, כדי לעזור לה. לפחות ממה שאני יודעת, כאמא. אך את מכירה את אמא שלך ולשיקולך איך ואם בכלל לשתף אותה בכאב שלך. ומאוד מאוד שמחתי לשמוע שהאתר עוזר לך

 

[ט י ט י]

שלום שוב

קראתי את תגובתך.. והאמת שאני מתחילה לחשוב שאולי אני כן צריכה לעשות שינוי משמעותי. אני חושבת שאני אבקש לקבוע פגישה עם מומחה כמו שאמרת.. אולי הוא יוכל לתת לי הכוונה.. אבל אני לא יודעת לאן לפנות כדי לקבל את העזרה הזו. אם תוכלי לעזור לי בכך זה מאוד יעזור לי בעניין של לעבור מקום מגורים.. זה קצת יותר מסובך.. אבא שלי גר פה והוא בקשר טוב עם אח שלי , אני לא חושבת שהוא יסכים שאח שלי יעבור.. וכרגע מבחינה כלכלית זה מאוד קשה ולא ממש ראלי.. אפילו חשבתי לעבור לגור עם סבתא שלי. אבל אני לומדת. ואף בית ספר לא יקבל אותי במצב שאני נמצאת בו כיום. ללא תעודה.. אני באמת לא רואה דרך לצאת מהקיבוץ.. ולאן ללכת.. אבל בנוגע לטיפול הפסיכולוגי , אני חושבת שזה רעיון טוב. ואני אפעל מיד כדי להזיז דברים. אממ יש לי לפעמים הרגשה.. שאני מוציאה דברים מפרופורציה.. כמו שאבא שלי היה אומר לי תמיד שאני הופכת זבוב לפיל ושאני מגזימה. אני לא יודעת אם אני מגזימה או לא. ואני מפחדת שאמא תחשוב שזה יוצא מפרופורציה. שאני בכוונה מתעסקת בזה כל הזמן.. שאני לא צריכה עזרה מיוחדת שאני מסתדרת כמו שזה.. כל הזמן יש לי בראש את הקול של אבא שלי.. וזה טיפה מפריע להאמין שבאמת יש לי בעיה.. לפעמים אפילו אני חושבת שאני מגזימה. אני מגזימה? אולי אין לי בעיה? אולי זה פשוט משהו שאני צריכה להפסיק להתעסק בזה וזה יניח לי? אולי זה לא כל כך נורא כמו שזה מרגיש לי? הכל כל כך מבולבל לי , מצד אחד אני יודעת מה אני מרגישה ואני בטוחה בזה מצד שני.. הקול הזה מהדהד לי בראש ומערער אותי. לילה טוב , ותודה רבה

 

[צוות מקום]

שני הקולות האלה

הקול האחד אומר שכואב, שצריך לעשות משהו, שמחפש עזרה והקול השני, שאומר - את מגזימה, אין כלום ואת סתם ממציאה הכל כדי... למה בעצם? למה לך להמציא הכל? הרי את משלמת מחיר אישי יקר. ושניהם יכולים להתקיים בו זמנית, שניהם מקבלים סוג מסוים של התייחסות. אבל את כתבת לי כאן שהבעיות הפנימיות של מצוקה רגשית שבה את נמצאת, כבר מצאו דרכן החוצה, זה משפיע על הלימודים ודרך זה - על העתיד שלך. וזה נראה לי כמו סיבה מספקת להבין שבכל מקרה, נחוצה עזרה. אז קודם כל, אני שולחת לך דף עם פרטים של מכונים שונים שיש להם ניסיון בטיפול בתקיפה מינית, תראי מה קרוב לך מבחינת אזור המגורים שלך. ודבר נוסף, הנה את שוב עושה אתהחישובים עבור הוריך...

מה כדאי ומה לא, כלכלית ואחרת. ואולי מותר לך להיות כאן הילדה, לספר להם על המצוקה שלך של לגור ממש מול ביתו של מי שתקף אותך, ולתת להם לחשוב על פתרון? מותר גם להם להשתתף בחשיבה הזו ואולי הם יראו דברים שאת אינך רואה. את לא צריכה מראש להחליט מה מתאים להם ומה לא, כמו שלא היית רוצה שיחליטו זאת עבורך... אז תני להם קצת קרדיט ותראי מה ייצא מזה.

 

[ט י ט י]

תודה רבה על הכל עזרת לי מאוד

מסקנות חשובות שהגעתי עליהן. 1. אני צריכה לעשות שיחה עם אמא ולהגיד לה מה שמפריע לי ולנסות לחשוב מה לעשות. 2. מחר יש לי שיחה עם העובדת הסוציאלית , אני רשמתי לי את המכונים ואת כל הפרטים אני אבקש ממנה עזרה בלמצוא אחד שמתאים לי. 3. להתחיל לבנות את החיים שלי מההתחלה. 4. להתעלם מהקול של אבא שלי שהוא רק מנסה לדכא אותי ולערר את הביטחון שלי. ולא הייתי מגיעה למסקנות האלה לבד. אני מודה לך וגם לפרפר. המשך ערב מהנה לכם. נטלי

 

[פרפר גשם]

../images/Emo24.gif

קוראת את מה שאת כותבת וזה כל כך מוכר... ההרגשה של אולי סתם מגזימה, ואולי בכוונה עושה משהו, ואולי... אבל תחשבי, אם זה כל כך משפיע על תפקודך היומי, על חייך, אולי יש שם משהו? תאמיני להרגשת הבטן שלך, למה שקורה אצלך בפנים... את מכירה את עצמך הכי טוב... ולמה לך להתעסק במשהו כל כך כואב ופוגע כל הזמן? אני שמחה לשמוע שאת יכולה לשתף את אמך בכל דבר ושהיא מבינה אותך (במיוחד לאור העובדה שהיא עברה פגיעה כזו בעצמה). אז אולי היא תציע עוד פתרונות לעובדה שהתוקף גר בקירבה שלך? אולי יהיו לה עוד הצעות בקשר לטיפול (כגון איך להגיע למומחה וכו´)? ואולי היא פשוט תוכל לתמוך בך בדרך הכי טובה, הדרך של אמא? נטלי, ההרגשה של אי יכולת לבטוח באנשים, של בלבול, של פחד, של כאב, של אי אמון בעצמך, כל זה נורמלי לחלוטין, וכל זה מוכר... את תראי, יהיה בסדר... תחזיקי מעמד... ובנתיים שולחת לך עוד חיבוק, ככה... שיהיה... למקרה הצורך... )

 

[ט י ט י]

../images/Emo24.gif *גם קצת טריגרי*

אני חושבת שאמא שלי באמת תוכל לעזור לי. אבל לפני זה אני צריכה לדבר עם העובדת הסוציאלית , אני בקשר שבועי איתה והיא עוזרת לי מאוד ותומכת בי ואני יודעת שהיא אוהבת אותי. אני צריכה להתייעץ איך לדבר עם אמא על זה.. מה להגיד.. איך להגיד.. איך להסביר שזה ישמע שאני באמת במצוקה. אני חושבת שאמא שלי לא באמת מבינה את עוצמת הכאב.. אני לא חושבת שהיא תופסת כמה נפגעתי. היא אמרה לי לפני שבוע שבועיים שדיברנו על זה היא אמרה שלפחות זה לא נגמר יותר גרוע והוא לא חדר אליי. אבל במובן מסויים הוא חדר.. הוא הכאיב.. והוא שבר לי המון אמונות ומוסכמות וגרם לצלקת מאוד עמוקה. נשבר אצלי משהו עמוק מעבר למה שאני מסוגלת להגיד אני לא יכולה להכניס מילים לאותה הרגשה.. אבל אני מרגישה אותה. _________________ אממ.. אני מרגישה צורך לכתוב את זה.. אישתו של בן דוד של מי שפגע בי , יש לה שני ילדים קטנים , אחת בגילו של אחי , אח שלי בא יום אחד ואמר שהיא לא מסכימה לו להיכנס אליהם הביתה. אני עוד אציין שהיא היתה חברה טובה של אמא שלי , ואחרי המיקרה ניתקה כל קשר והרחיקה את הילדים שלה מאח שלי. במשך כמה זמן בגן של אח שלי נוצר מצב שהילדים שלה לא משחקים עם אח שלי שהם חברים טובים . ופתאום נוצר מצב שהגננת התערבה כי הילדים שלה אמרו שהם לא יכולים להיות עם אחי כי אמא שלהם לא מסכימה. אני מאוד כעסתי. אני מאוד נפגעתי. אח שלי לא אשם במה שאותו אדם עשה. אח שלי לא צריך להיות מושפע מהתנהגות שפלה של אדם שפל. הוא לא צריך להתרחק מהחברים שלו. הם באים אלינו הביתה , הם אוהבים אותי. כשאני מסתכלת עליהם אני לא רואה את קרובי המשפחה שלו. אני רואה את החברים של אח שלי. אני לא אסלק אותם בשם אופן. גם את הבן של אותו אחד שפגע בי , שהוא בא אלי הביתה ושיחק עם אח שלי , כמה שכאב לי וכמה שהרגשתי רע , לא אמרתי מילה לאחי. הוא קטן , הוא לא מבין. אני לא יכולה להסביר לו כרגע מה שקרה לי. כשהוא יגדל אני אספר לו. אבל עכשיו.. אני לא יכולה להרשות לעצמי למנוע ממנו להביא חברים הביתה , לא משנה מה הם מזכירים לי. אותה אישה גורמת לאחי לפחד להיכנס לבית שלה , היא גורמת לו להרגיש רע. הוא העמיד את אמא שלי במצב לא נעים ביום שבת האחרון כשהוא בכה מול הדלת שלהם אחרי שאמא שלי עוד בבית שלנו שהיא לא יכולה ללכת להגיד לה שתתן לו לשחק איתם כי אותה אישה לא מדברת איתה. הוא עמד ובכה מול הדלת ואמר לאמא שלי שתדבר איתה.. אח שלי לא מבין את המשמעות בכלל.. הוא באמת בסך הכל ילד. וגם הילדים שלה. למה היא לא רואה את זה? הרגשתי צורך לכתוב את זה משום מה:\ אממ רציתי להגיד תודה רבה לך על החיבוק ועל ההבנה שאת משרה בכתיבה שלך. אני מרגישה הרבה יותר טוב לדעת שעוד אנשים מרגישים כמוני. זה בהחלט נותן לי תיקווה שהמצב השתפר. אני מאמינה שכך יהיה. אני אחזיק מעמד והעזר במה שאני אוכל כדי לא ליפול , אני לא אתן לו את הסיפוק לראות אותי כואבת. תודה רבה על הכוח ועל ההבנה. מכל ה-

. המשך ערב מהנה נטלי

 

[צוות מקום]

מה שכתבת מאוד אופייני

כבר היו מקרים בעבר, בקיבוץ, שכאשר מישהי דיברה, היא ומשפחתה נענשו בנידוי. זה עצוב ומקומם, אבל ככה זה קורה הרבה פעמים. לי זה נשמע כמו עוד סיבה להתחיל לעשות חשיבה רצינית לגבי העתיד יחד עם ההורים וכבר לא רק בשבילך, אלא גם בשביל אחיך, שלא צריך לשלם מחיר חברתי על הבורות והפחד של אנשים מפני האמת שטופחת להם על הפנים.