היי כולם! מבקשת עצה...
למי שזוכר, כתבתי כאן לפני שבוע וחצי בערך שחבר שלי במשך שנה וחודשיים נפרד ממני לפני שבועיים פתאום בטלפון, והוא אמר שהוא אוהב אותי מאוד אבל מצד שני הוא מרגיש שהוא חייב לעצמו לבדוק קצת איך זה להיות בלי, לבדוק את החופש, כי התחילה להטריד אותו המחשבה שאולי הוא צריך חופש. בכל מקרה, אחרי שהוא נפרד ממני לא שמעתי ממנו שבוע, ואחרי שבוע הוא כתב לי פתאום "אפילו שאת לא מרגישה, אני כן חושב עלייך הרבה", ועניתי לו שאני לא כ"כ יודעת מה להגיד לו, כי לא ידעתי אם עומד משהו אחרי ההודעה או לא. (רצון לחזור, להגיד שהוא מתגעגע או משהו כזה). בכל מקרה, מאז, הוא שלח לי מדי פעם הודעה, ביום כיפור, ודיברתי אתו ביום של הפיגוע לראות שהכל בסדר, אבל ראיתי שהשיחות/הודעות שלי איתו עושות אותי מאוד שמחה, אבל רק ליום יומיים, כי אחרי זה אני שוב לא שומעת ממנו, כי אני לא יוזמת קשר, כי הוא ביקש חופש, ככה שיוצא שרק כשהוא כותב לי יש קשר כלשהו. אתמול הוא התקשר אליי בערב, וניהלנו שיחת חולין "רגילה" עם המון מתח באוויר, כי אני לא יודעת באיזה מקום (בראש) הוא נמצא, אם הוא עדין מרגיש משהו או לא. בסוף השיחה אמרתי לו שכרגע זה מוקדם לי מדי לדבר איתו שיחות חולין כמו ידיד כי עוד יש לי רגשות, והסברתי לו שזה עושה לי טוב אבל רק לאותו רגע. הסיפור הוא- שהוא התחיל לבכות, ושאלתי אותו למה הוא לוקח את זה כ"כ קשה ושיבין אותי, והוא אמר שהוא מבין ומכבד את זה, ושהוא יודע שהבעיה היא בעיקר אצלו (מבחינת הרגש הוא אוהב ורוצה שנהיה ביחד, אבל ההרגשה שהוא צריך חופש חוסמת אותו- מלים שלי, הוא לא אמר את זה, הוא אמר רק שהבעיה היא אצלו. השאלה שלי היא אם זה היה צעד חכם להגיד לו לא להתקשר יותר או לא? ועוד משהו- אמא שלו דיברה אתי והסברתי לה מה המצב כרגע, והיא טענה שאם אני רוצה אותו אז אני צריכה להלחם עליו, ולשאול אותו אם בא לו להפגש סתם או משהו כזה, כדי שהוא יראה איך הוא מרגיש כשניפגש, אבל אמרתי לה שהוא זה שביקש את החופש, אז אני לא רוצה לכפות את עצמי, והיא אמרה שאם ראיתי שהוא בוכה זה אומר שהוא במצוקה, ואולי אני צריכה לזרוק לו את החבל, אבל אני חושבת שזה צריך לבוא ממנו. מה דעתכם? להלחם עליו או להעלם מחייו?
למי שזוכר, כתבתי כאן לפני שבוע וחצי בערך שחבר שלי במשך שנה וחודשיים נפרד ממני לפני שבועיים פתאום בטלפון, והוא אמר שהוא אוהב אותי מאוד אבל מצד שני הוא מרגיש שהוא חייב לעצמו לבדוק קצת איך זה להיות בלי, לבדוק את החופש, כי התחילה להטריד אותו המחשבה שאולי הוא צריך חופש. בכל מקרה, אחרי שהוא נפרד ממני לא שמעתי ממנו שבוע, ואחרי שבוע הוא כתב לי פתאום "אפילו שאת לא מרגישה, אני כן חושב עלייך הרבה", ועניתי לו שאני לא כ"כ יודעת מה להגיד לו, כי לא ידעתי אם עומד משהו אחרי ההודעה או לא. (רצון לחזור, להגיד שהוא מתגעגע או משהו כזה). בכל מקרה, מאז, הוא שלח לי מדי פעם הודעה, ביום כיפור, ודיברתי אתו ביום של הפיגוע לראות שהכל בסדר, אבל ראיתי שהשיחות/הודעות שלי איתו עושות אותי מאוד שמחה, אבל רק ליום יומיים, כי אחרי זה אני שוב לא שומעת ממנו, כי אני לא יוזמת קשר, כי הוא ביקש חופש, ככה שיוצא שרק כשהוא כותב לי יש קשר כלשהו. אתמול הוא התקשר אליי בערב, וניהלנו שיחת חולין "רגילה" עם המון מתח באוויר, כי אני לא יודעת באיזה מקום (בראש) הוא נמצא, אם הוא עדין מרגיש משהו או לא. בסוף השיחה אמרתי לו שכרגע זה מוקדם לי מדי לדבר איתו שיחות חולין כמו ידיד כי עוד יש לי רגשות, והסברתי לו שזה עושה לי טוב אבל רק לאותו רגע. הסיפור הוא- שהוא התחיל לבכות, ושאלתי אותו למה הוא לוקח את זה כ"כ קשה ושיבין אותי, והוא אמר שהוא מבין ומכבד את זה, ושהוא יודע שהבעיה היא בעיקר אצלו (מבחינת הרגש הוא אוהב ורוצה שנהיה ביחד, אבל ההרגשה שהוא צריך חופש חוסמת אותו- מלים שלי, הוא לא אמר את זה, הוא אמר רק שהבעיה היא אצלו. השאלה שלי היא אם זה היה צעד חכם להגיד לו לא להתקשר יותר או לא? ועוד משהו- אמא שלו דיברה אתי והסברתי לה מה המצב כרגע, והיא טענה שאם אני רוצה אותו אז אני צריכה להלחם עליו, ולשאול אותו אם בא לו להפגש סתם או משהו כזה, כדי שהוא יראה איך הוא מרגיש כשניפגש, אבל אמרתי לה שהוא זה שביקש את החופש, אז אני לא רוצה לכפות את עצמי, והיא אמרה שאם ראיתי שהוא בוכה זה אומר שהוא במצוקה, ואולי אני צריכה לזרוק לו את החבל, אבל אני חושבת שזה צריך לבוא ממנו. מה דעתכם? להלחם עליו או להעלם מחייו?
