היי כולם פעם ראשונה פה...

היי כולם פעם ראשונה פה...

יש לי אח מתוק ומקסים בן 11 וחצי. הוא כוסס צפורניים בצורה מזעזעת. הוא מקלף את העור מסביב לצפורניים ופוצע את עצמו לעיתים עד זוב דם... הוא מבין ויודע שזה לא בסדר, מיתוך שיחה איתו הבנתי שהוא רוצה לטפל בזה, הוא אפילו גילה בגרות ברמה כזאת שבא וביקש מימני לעזור לו ולכוון אותו, מה בעצם עושים נגד ההתמכרות הזו. הוא מאוד משתדל אך אומר שהוא לא יכול להפסיק בעצמו והוא מבין שצריך לטפל בבעיה. מה עושים? כאחות גדולה, שאוהבת מאוד את החמוד הזה ומבינה לליבו, אני מאוד אשמח להיעזר בכם. אם מישהו יודע מה אפשר לעשות, לאן ניתן לפנות, אם מכירים איזה קישור לאתר שיוכל להנחות אותי בהמשך... ניסינו את ה"מרה", הוא המשיך לכרסם מבלי לגעת עם הלשון בכדי לא להרגיש את הטעם המר. ובעצם כך הוא הפחית עם הצפורניים והתחיל עם העור שסביב... בבקשה עזרתכם. אחי על ידי ומנחה אותי מה לכתוב... הוא מודע ומבין את הבעיה, חיזוקים יתקבלו בברכה...
 

אופירA

New member
מנהל
התייחסות מניסיון

גם אני סבלתי מבעיה של כסיסת ציפרניים, ונגמלתי בגיל 12. התנהגות כפייתית יש לה 2 צדדים: הצד הראשון - ההתנהגות עצמה והשלכותיה, וכאן אנו מתייחסים לצורה החיצונית של הציפרניים והפצעים. כמה זמן ניסיתם להשתמש במרה? לדעתי, צריך לתת לזה הרבה זמן. לפחות שנה. למרוח גם את האצבעות מסביב. להמשיך גם אם זה לא עוזר והוא ממשיך לאכול ציפורניים. הוא מרגיש את הטעם המר גם אם הוא לא נוגע בלשון. ברגע זה אין לו הכוחות להיגמל, אבל הם עשויים להופיע מתי שהוא. עם הזמן, הוא יתרגל שההרגל הזה לא טעים, וההרגשה הזו תעזור לו לפתח את הכוחות להיגמל, שאין לו עכשיו, ולכן הוא לא מפסיק למרות הטעם המר. להבין שלא תמיד יש תוצאות מיידיות. ובכלל בהפרעות של התמכרות יש התמודדות לכל החיים - אבל זה כבר הצד השני. הצד השני - הבעיה שמתחת להתמכרות. התמכרות היא סימפטום לחוסר נפשי זה או אחר. בדרך כלל יש אנשים שהם טיפוסים מתמכרים. כלומר הם ייגמלו מכסיסת ציפרניים ויתמכרו לשוקולד. ייגמלו משוקולד ויתמכרו לאינטרנט. צריך לזכור שזה בסדר, ושיש התמכרויות שצריך לשלם להן מס קטן, ולחיות איתן. הן נורמטיביות מבחינה חברתית, ואדם צריך להתייחס אל עצמו בצורה נורמטיבית ככל האפשר, ורק בדברים שהוא סובל נורא גם אחרי הניסיון לראות אותם כנורמטיביים - צריך לטפל. כיוון שמדובר בילד קטן, לא צריך מיד לאבחן בעיה ולהפוך אותו לפציינט לפסיכולוגים. אבל אם את יודעת שיש לו בעיות נפשיות חמורות מעבר לכסיסה, ברור שהכפייתיות יושבת עליהן. אין דרך לברוח מבעיות נפשיות וצריך לטפל בהן. אם אין בעיות נפשיות נראות לעין, ייתכן שמספיק כאן מתן כוחות של עידוד יתר. יש ילדים שצריכים יותר עידוד ואמירה חיובית מאשר הנורמה, וביקורת אפילו פשוטה עושה להם רע על הנשמה בגדול. אם זה המקרה, שינוי גישה כללי ועידוד שיטתי יעשה ממנו אדם חדש. רק צריך להתמיד בכך כל השנים, כי אין פתרונות של זבנג וגמרנו בנפש האדם. אגב, זה יעשה גם מכם - האחות הגדולה וההורים - אנשים יותר טובים וחיוביים, בכך שתתרגלו להסתכל תמיד על החיובי שבכל דבר ולהגיד אותו בפה מלא, ותהיו המשפחה הכי מתוקה ומקסימה שקיימת!
 
למעלה