היי כולם ../images/Emo70.gif
יש לי סיפור חדש שאני ממש לא בטוחה בו... יש לי הרגשה כאילו זה לא לגמרי זורם אבל אני לא בטוחה איפה הבעיה ואני ממש אשמח אם תוכלו לקרוא ואולי לעזור לשפר את זה... אני מקווה שאפשר! תודה בכל אופן העתיד כבר שלושה ימים שכל העולם זוגות. לאן שלא תלך, צימודים, כאילו נוצר העולם כולו כדי לספק את השניים. במסעדות יש ארוחות עסקיות לזוג, ובחנויות המוצרים נמכרים שניים במחיר אחד, והעתיד שלי פרוש לפניי, אחד ובודד. עד לפני שלושה ימים גם אני הייתי שניים. הייתי חלק, הולך ברחוב יד ביד, קונה ארוחה זוגית, שני סבונים במחיר אחד, עורך שולחן לשניים ומציע מיטה זוגית.לפני שלושה ימים היא הלכה למצוא את העתיד. לא העתיד שלנו, אלא העתיד. של אנשים אחרים. של המין האנושי. אני לא מבין, צעקתי, וידעתי שהפנים שלי הופכים אדומים, אני לא מבין איך אכפת לך כל כך מהמין האנושי ולא ממני. היא הסתכלה עלי, והוריד הקטן במצח שלה התנפח והתכווץ עם הדופק המהיר שלה. היא לא תענה לי. היא אף פעם לא מסוגלת לענות כשהיא כועסת. אחר כך בלילה שלחה יד מפייסת, אבל אני כבר הייתי לבד. כשעלתה לספינת החלל, היא שלחה יד רכה ללחיי. אתה יודע שאני עושה את זה בשביל המדע, היא לחשה, בשבילך. הנדתי בראש. העתיד שלי ייגמר בעוד חמישים, אולי שישים שנה. שלה עוד לא יתחיל אז. היא עוד תישן. כשהיא תתעורר, כל מה שיישאר ממני תהיה אבן על קבר, ואולי גם זה לא. אבל את זה אני כבר לא אדע. רק היא, והעתיד. כשהיא תזיל עלי דמעה, אני כבר לא אתקיים. אני יודע שהיא רוצה לגלות עולמות חדשים, ולדעת איך הסיפור נגמר. היא תמיד אהבה לדעת את הסוף. אבל אף פעם לא הצלחתי להסביר לה שכמה רחוק שהיא לא תגיע, הסיפור הזה לא ייגמר. אף אחד לא יכול לראות את סוף העולם. היא התעקשה, אני אוכל, רקעה ברגל. ואם תתעוררי עוד מאה שנה, אמרתי לה, בעוד מאתיים שנה – וזה עוד לא יהיה הסוף? ובעוד אלף שנה? היא חייכה, אז אני אחזור לישון. אני אישן עד שיגיע הזמן. עד שאני אדע איך זה נגמר. אתה לא מבין כמה זה גדול? כמה זה מעניין מה יקרה לבני האדם? איך זה ייגמר בסוף? אם נהרוג אחד את השני במלחמת עולם, או אם נפגע באסטרואיד, או אם כדור הארץ יתקפל לתוך עצמו! העיניים שלה נצצו. אני לא רוצה לדעת איך זה נגמר. עתיד המין האנושי לא מעניין אותי. גם שלי כבר לא כל כך מעניין אותי יותר. כי מחר בבוקר אני אקום לבד, ואוכל ארוחת בוקר לבד, ואלך לעבודה ואחזור לבית ריק וקר, ושוב אוכל לבד ואישן לבד. זה העתיד שלי, עד שאחליט לשנות אותו. ואז, אולי יהיה כבר מאוחר מדי. בערב אני יוצא להסתכל בכוכבים, לנופף לה לשלום. אני מקווה שהיא ישנה טוב. אני יודע שהיא עשתה בחירה קלה. היא רק תתעד את העתיד. אני צריך לחיות אותו.
יש לי סיפור חדש שאני ממש לא בטוחה בו... יש לי הרגשה כאילו זה לא לגמרי זורם אבל אני לא בטוחה איפה הבעיה ואני ממש אשמח אם תוכלו לקרוא ואולי לעזור לשפר את זה... אני מקווה שאפשר! תודה בכל אופן העתיד כבר שלושה ימים שכל העולם זוגות. לאן שלא תלך, צימודים, כאילו נוצר העולם כולו כדי לספק את השניים. במסעדות יש ארוחות עסקיות לזוג, ובחנויות המוצרים נמכרים שניים במחיר אחד, והעתיד שלי פרוש לפניי, אחד ובודד. עד לפני שלושה ימים גם אני הייתי שניים. הייתי חלק, הולך ברחוב יד ביד, קונה ארוחה זוגית, שני סבונים במחיר אחד, עורך שולחן לשניים ומציע מיטה זוגית.לפני שלושה ימים היא הלכה למצוא את העתיד. לא העתיד שלנו, אלא העתיד. של אנשים אחרים. של המין האנושי. אני לא מבין, צעקתי, וידעתי שהפנים שלי הופכים אדומים, אני לא מבין איך אכפת לך כל כך מהמין האנושי ולא ממני. היא הסתכלה עלי, והוריד הקטן במצח שלה התנפח והתכווץ עם הדופק המהיר שלה. היא לא תענה לי. היא אף פעם לא מסוגלת לענות כשהיא כועסת. אחר כך בלילה שלחה יד מפייסת, אבל אני כבר הייתי לבד. כשעלתה לספינת החלל, היא שלחה יד רכה ללחיי. אתה יודע שאני עושה את זה בשביל המדע, היא לחשה, בשבילך. הנדתי בראש. העתיד שלי ייגמר בעוד חמישים, אולי שישים שנה. שלה עוד לא יתחיל אז. היא עוד תישן. כשהיא תתעורר, כל מה שיישאר ממני תהיה אבן על קבר, ואולי גם זה לא. אבל את זה אני כבר לא אדע. רק היא, והעתיד. כשהיא תזיל עלי דמעה, אני כבר לא אתקיים. אני יודע שהיא רוצה לגלות עולמות חדשים, ולדעת איך הסיפור נגמר. היא תמיד אהבה לדעת את הסוף. אבל אף פעם לא הצלחתי להסביר לה שכמה רחוק שהיא לא תגיע, הסיפור הזה לא ייגמר. אף אחד לא יכול לראות את סוף העולם. היא התעקשה, אני אוכל, רקעה ברגל. ואם תתעוררי עוד מאה שנה, אמרתי לה, בעוד מאתיים שנה – וזה עוד לא יהיה הסוף? ובעוד אלף שנה? היא חייכה, אז אני אחזור לישון. אני אישן עד שיגיע הזמן. עד שאני אדע איך זה נגמר. אתה לא מבין כמה זה גדול? כמה זה מעניין מה יקרה לבני האדם? איך זה ייגמר בסוף? אם נהרוג אחד את השני במלחמת עולם, או אם נפגע באסטרואיד, או אם כדור הארץ יתקפל לתוך עצמו! העיניים שלה נצצו. אני לא רוצה לדעת איך זה נגמר. עתיד המין האנושי לא מעניין אותי. גם שלי כבר לא כל כך מעניין אותי יותר. כי מחר בבוקר אני אקום לבד, ואוכל ארוחת בוקר לבד, ואלך לעבודה ואחזור לבית ריק וקר, ושוב אוכל לבד ואישן לבד. זה העתיד שלי, עד שאחליט לשנות אותו. ואז, אולי יהיה כבר מאוחר מדי. בערב אני יוצא להסתכל בכוכבים, לנופף לה לשלום. אני מקווה שהיא ישנה טוב. אני יודע שהיא עשתה בחירה קלה. היא רק תתעד את העתיד. אני צריך לחיות אותו.