ThisIsTuli
New member
היי כולם...
טוב.. אז אחרי יומיים שאני רק קוראת את מה שכולם כותבים ומגיבים, החלטתי להזדהות...
אני טולי, אחות של דובי..
זאת הולכת להיות חפירה.. אבל הבנתי שאתם חבר'ה שמבינים ללב.. אז אני מרשה לעצמי.
דובי כתבה פה כבר עלי.. ואתם בערך יודעים מי אני ומה הסיפור שלי..
אני עדיין קצת בהלם מהמצב הזה, לפני כחצי שנה, קיבלתי את ההתקף הראשון שלי..
אני בת 28, בחורה מאוד פעילה, נוהגת, יוצאת, עצמאית בטירוף!! עושה מה שבא לה, חייתי בארה"ב 4 וחצי שנים לבד..
חזרתי לארץ לפני כשלוש שנים, התאקלמתי ואפשר לומר שכבר התרגלתי..
השנה האחרונה הייתה שנה מאוד קשה בשבילי, הרבה עצבים, אכזבות, בכי, צער, כאב.. בקיצור... הרבה חרא!!
גם בעבודה, גם זוגיות..
בהתחלה כשהלכתי לרופא משפחה, הוא צחק עלי.. אמר לי שאני פשוט בלחץ, ואמר שבדיקות הדם שלי יותר טובות מטובות..
שאני בריאה לחלוטין! וזה הכל בראש.. שאני בסטרס, שאני צריכה להשתחרר מהחבר.. חחח
הביא לי ויטמינים.. (אגב, הוא עדיין צוחק עלי, וזה ממש מעצבן אותי!! כי אני פאקינג מתעלפת!! מה מצחיק בזה????)
מאון לאון, ההתקפים המשיכו, חוסר שינה- לא מרצון, אבל בגלל חרדות.. עד שנרדמתי, מתעוררת בבהלה מפחד כלשהו, או חלומות.. פחד להיות לבד.. התחלתי לישון עם אחיות שלי, בתור אחת שממש אוהבת את הלבד שלה, והפרטיות, התחלתי להשאיר את הדלת של החדר שלי פתוחה תמיד!! התחלתי לפחד לצאת מהבית, להכיר אנשים, לבלות, לקום מהמיטה בכלל.. כי זה קורה לי רק בערבים!
אם קמתי לכבות את האור כדי ללכת לישון, פתאום זה קרה.. אם ניסיתי להירדם, פתאום זה קרה, אם קמתי מהמיטה בסביבות הערב, משנ"צ מאוחר,
זה פשוט קרה... אין חוקים. אין זמנים.. זה פשוט קורה... "למזלי" כשזה קורה, אני עדיין יכולה לקרוא למישהו, אני לא ישר נופלת אז המכות שקיבלתי הן מינוריות.. לרוב נשיכות לשון וכאבי שרירים..
מי כמוכם מבין אותי האא...
אני כותבת את כל זה בעבודה, בהפסקות כי אני עם דמעות, בוכה ממש.. קשה לי להשלים עם זה, זה לא אני!!! אבל בעצם.. מי זה כן?!
אז אחרי שהייתי בכל מיני בדיקות EEG/ EEG בחסך שינה וסיטי.. (שיצאו תקינות בלי שום ספק) ביום ראשון, לפנות בוקר, יש לי תור לMRI.. ומתישהו גם וידאו EEG, יאיייי....
ואז כבר אני אלך לאיזה פרופסור שהנוירולוג הפנה אותי אליו.. מסכן הנוירולוג... אמרתי לו שבא לי להתאבד, הוא לקח את זה ברצינות..
לא מכיר אותי.. אני לא מסוגלת לעשות דבר כזה...
בקיצור (ממש בקיצור...) חפרתי לכם לא מעט.. בגדול, אני מתחילה להשלים עם מה שזה לא יהיה... מקווה שזה זמני, מקווה שזו תקופה שתעבור לי..
התחלתי אתמול לקחת איזה כדור שאני לא זוכרת את שמו, כדור מאוד חלש לפי מה שהבנתי.. (דובי תעזרי לי?...) 100 מיליגרם בתור התחלה ואז נעלה את זה ל200...
ו-וואלה.. אני חושבת שאני מתחילה להרגיש את ההשפעה שלו.. לא יודעת להסביר במילים איך זה מרגיש- אבל זה יותר טוב מכל הרגשה שהייתה
לי בחודשים האחרונים, אז... מה יש לי עוד לומר... מקווה לטוב, אופטימית.. ו... רק בריאות לכולנו!! אמןןןןןן
מחבקת
ומנשקת
את כולם... טולי
טוב.. אז אחרי יומיים שאני רק קוראת את מה שכולם כותבים ומגיבים, החלטתי להזדהות...
אני טולי, אחות של דובי..
זאת הולכת להיות חפירה.. אבל הבנתי שאתם חבר'ה שמבינים ללב.. אז אני מרשה לעצמי.
דובי כתבה פה כבר עלי.. ואתם בערך יודעים מי אני ומה הסיפור שלי..
אני עדיין קצת בהלם מהמצב הזה, לפני כחצי שנה, קיבלתי את ההתקף הראשון שלי..
אני בת 28, בחורה מאוד פעילה, נוהגת, יוצאת, עצמאית בטירוף!! עושה מה שבא לה, חייתי בארה"ב 4 וחצי שנים לבד..
חזרתי לארץ לפני כשלוש שנים, התאקלמתי ואפשר לומר שכבר התרגלתי..
השנה האחרונה הייתה שנה מאוד קשה בשבילי, הרבה עצבים, אכזבות, בכי, צער, כאב.. בקיצור... הרבה חרא!!
גם בעבודה, גם זוגיות..
בהתחלה כשהלכתי לרופא משפחה, הוא צחק עלי.. אמר לי שאני פשוט בלחץ, ואמר שבדיקות הדם שלי יותר טובות מטובות..
שאני בריאה לחלוטין! וזה הכל בראש.. שאני בסטרס, שאני צריכה להשתחרר מהחבר.. חחח
הביא לי ויטמינים.. (אגב, הוא עדיין צוחק עלי, וזה ממש מעצבן אותי!! כי אני פאקינג מתעלפת!! מה מצחיק בזה????)
מאון לאון, ההתקפים המשיכו, חוסר שינה- לא מרצון, אבל בגלל חרדות.. עד שנרדמתי, מתעוררת בבהלה מפחד כלשהו, או חלומות.. פחד להיות לבד.. התחלתי לישון עם אחיות שלי, בתור אחת שממש אוהבת את הלבד שלה, והפרטיות, התחלתי להשאיר את הדלת של החדר שלי פתוחה תמיד!! התחלתי לפחד לצאת מהבית, להכיר אנשים, לבלות, לקום מהמיטה בכלל.. כי זה קורה לי רק בערבים!
אם קמתי לכבות את האור כדי ללכת לישון, פתאום זה קרה.. אם ניסיתי להירדם, פתאום זה קרה, אם קמתי מהמיטה בסביבות הערב, משנ"צ מאוחר,
זה פשוט קרה... אין חוקים. אין זמנים.. זה פשוט קורה... "למזלי" כשזה קורה, אני עדיין יכולה לקרוא למישהו, אני לא ישר נופלת אז המכות שקיבלתי הן מינוריות.. לרוב נשיכות לשון וכאבי שרירים..
מי כמוכם מבין אותי האא...
אני כותבת את כל זה בעבודה, בהפסקות כי אני עם דמעות, בוכה ממש.. קשה לי להשלים עם זה, זה לא אני!!! אבל בעצם.. מי זה כן?!
אז אחרי שהייתי בכל מיני בדיקות EEG/ EEG בחסך שינה וסיטי.. (שיצאו תקינות בלי שום ספק) ביום ראשון, לפנות בוקר, יש לי תור לMRI.. ומתישהו גם וידאו EEG, יאיייי....
ואז כבר אני אלך לאיזה פרופסור שהנוירולוג הפנה אותי אליו.. מסכן הנוירולוג... אמרתי לו שבא לי להתאבד, הוא לקח את זה ברצינות..
לא מכיר אותי.. אני לא מסוגלת לעשות דבר כזה...
בקיצור (ממש בקיצור...) חפרתי לכם לא מעט.. בגדול, אני מתחילה להשלים עם מה שזה לא יהיה... מקווה שזה זמני, מקווה שזו תקופה שתעבור לי..
התחלתי אתמול לקחת איזה כדור שאני לא זוכרת את שמו, כדור מאוד חלש לפי מה שהבנתי.. (דובי תעזרי לי?...) 100 מיליגרם בתור התחלה ואז נעלה את זה ל200...
ו-וואלה.. אני חושבת שאני מתחילה להרגיש את ההשפעה שלו.. לא יודעת להסביר במילים איך זה מרגיש- אבל זה יותר טוב מכל הרגשה שהייתה
לי בחודשים האחרונים, אז... מה יש לי עוד לומר... מקווה לטוב, אופטימית.. ו... רק בריאות לכולנו!! אמןןןןןן
מחבקת
כל הכבוד, אוהבת מלא
