ילדה של אח שלי
New member
היי כולם!
קודם כל חג שמח, לכווולם! לא כתבתי מלא זמן בפורות אבל קראתי פשוט לא יצא לי יש לי עומס בלימודים משהו חבל"ז...פרויקטים וכאלה זה קשה לאללה... קיצר,דווקא זה פחות מטריד אותי עכשיו, יש לי שוב בעיה עם אותו אח והייתי רוצה לשמוע את דעתכם ולקבל את עצותיכם בנושא. היום בערב,אני חוגגת את יום הולדתי ה-17(באיחור של שבועיים בדיוק אמנם,אבל היה לי קשה למצוא זמן לזה). קיצר,יום רביעי הודעתי לגיסתי בטלפון שזה מתוכנן ליום שבת בערב,ושאלתי אותה אם היא ואחי יבואו,והתשובה שלה היתה "אם לא יהיו לנו תוכניות" כאילו מה,זה לא אמור ליהיות תוכנית?? זה ברירת מחדל?? נורא נעלבתי אבל לא סיפרתי לאף אחד,למחרת בערב שוב שאלתי אותה ושוב אותה תשובה. אתמול בצהריים אמא שלי הודיעה לאחים שלי,ודווקא מאחי האמצעי(זה שאני הכי קשורה אליו,שהיה לנו את הריב הזה לפני חודש ומשהו..) לא ציפיתי לתשובה כמו שהוא הגיב. בהתחלה אמא שלי אמרה לו שזה ב-5 אחה"צ, כי לא בדיוק קבענו שעה,והוא אמר:"מה?! זה בדיוק נופל לי על הכדורגל!" איזה תשובה מטומטמת נכון?! זה כ"כ מעליב,אז דחינו את זה ל-7 בערב והחלטנו שזו תיהיה ארוחת ערב(וגם אז,כשאמא שלי הודיעה לו שזה נדחה ל-7,הוא אמר "אהה.." אז היא אמרה לו "אז בלי תירוצים,תבוא" יענו צריך לשכנע אותו?!). כששמעתי את אמא שלי מספרת את זה באכזבה,שדווקא ממנו זה לא היה צפוי,נורא נעלבתי ואמרתי לה שעדיף שלא יבוא,שאני לא רוצה לראות אותו,וסיפרתי לה גם מה שגיסתי(אשתו) אמרה,ואמא שלי אמרה שאני צודקת,זה מעליב. קיצר,עכשיו אני ממש מדוכדכת,כל פעם מחדש שאני מתאכזבת מאחי בזמן האחרון ואני לא רוצה כבר לדבר איתו,כי דיברנו פעם אחת והכל היה ברור לי ולו,וזה כנראה עזר רק לתקופה קצרה. אני ממש לא רוצה לראות אותם יותר,גם גיסתי איכזבה אות מאוד,(מי שזוכר את ההודעה הקודמת שלי,גיסתי היא זו שתמיד היתה תומכת בי אפילו כשרבתי עם אחי היא תמכה בי וכעסה עליו על כל זה,עכשיו היא ממש בגדה בי) ובכל זאת הם באים בערב,אני לא רוצה להתקשר ולהגיד להם לא לבוא,כי לא בא לי לריב עם אחי היום זה יבאס אותי לגמרי,אבל איך אני אוכל להסתכל עליו בערב? לדבר איתו? לחבק אותו ולנשק אותו ולדעת שזו סתם צביעות של שנינו?! אותו דבר עם גיסתי. איך אני אמורה לקבל את המצב הדוחה הזה? כאילו לא חסר לי על הראש,מכה אחרי מכה...כבר בא לי למות..אני מרגישה שאני פשוט ילדה שאי אפשר לאהוב! והפעם זו לא אי הבנה,אח שלי מודע יפה מאוד למה שהוא אמר ואני בטוחה שגם גיסתי. עם אחים כאלה מי צריך משפחה?! חשבתי לבטל לגמרי את המסיבה,אבל אבא שלי כבר קנה הכל ואי אפשר להגיד פתאום שלא.. איך לקבל את זה? איך להתיחס לאחי היום בערב? אני לא אוכל להתיחס אליו רגיל,אני ממש כועסת עליו ופגועה ממנו..
קודם כל חג שמח, לכווולם! לא כתבתי מלא זמן בפורות אבל קראתי פשוט לא יצא לי יש לי עומס בלימודים משהו חבל"ז...פרויקטים וכאלה זה קשה לאללה... קיצר,דווקא זה פחות מטריד אותי עכשיו, יש לי שוב בעיה עם אותו אח והייתי רוצה לשמוע את דעתכם ולקבל את עצותיכם בנושא. היום בערב,אני חוגגת את יום הולדתי ה-17(באיחור של שבועיים בדיוק אמנם,אבל היה לי קשה למצוא זמן לזה). קיצר,יום רביעי הודעתי לגיסתי בטלפון שזה מתוכנן ליום שבת בערב,ושאלתי אותה אם היא ואחי יבואו,והתשובה שלה היתה "אם לא יהיו לנו תוכניות" כאילו מה,זה לא אמור ליהיות תוכנית?? זה ברירת מחדל?? נורא נעלבתי אבל לא סיפרתי לאף אחד,למחרת בערב שוב שאלתי אותה ושוב אותה תשובה. אתמול בצהריים אמא שלי הודיעה לאחים שלי,ודווקא מאחי האמצעי(זה שאני הכי קשורה אליו,שהיה לנו את הריב הזה לפני חודש ומשהו..) לא ציפיתי לתשובה כמו שהוא הגיב. בהתחלה אמא שלי אמרה לו שזה ב-5 אחה"צ, כי לא בדיוק קבענו שעה,והוא אמר:"מה?! זה בדיוק נופל לי על הכדורגל!" איזה תשובה מטומטמת נכון?! זה כ"כ מעליב,אז דחינו את זה ל-7 בערב והחלטנו שזו תיהיה ארוחת ערב(וגם אז,כשאמא שלי הודיעה לו שזה נדחה ל-7,הוא אמר "אהה.." אז היא אמרה לו "אז בלי תירוצים,תבוא" יענו צריך לשכנע אותו?!). כששמעתי את אמא שלי מספרת את זה באכזבה,שדווקא ממנו זה לא היה צפוי,נורא נעלבתי ואמרתי לה שעדיף שלא יבוא,שאני לא רוצה לראות אותו,וסיפרתי לה גם מה שגיסתי(אשתו) אמרה,ואמא שלי אמרה שאני צודקת,זה מעליב. קיצר,עכשיו אני ממש מדוכדכת,כל פעם מחדש שאני מתאכזבת מאחי בזמן האחרון ואני לא רוצה כבר לדבר איתו,כי דיברנו פעם אחת והכל היה ברור לי ולו,וזה כנראה עזר רק לתקופה קצרה. אני ממש לא רוצה לראות אותם יותר,גם גיסתי איכזבה אות מאוד,(מי שזוכר את ההודעה הקודמת שלי,גיסתי היא זו שתמיד היתה תומכת בי אפילו כשרבתי עם אחי היא תמכה בי וכעסה עליו על כל זה,עכשיו היא ממש בגדה בי) ובכל זאת הם באים בערב,אני לא רוצה להתקשר ולהגיד להם לא לבוא,כי לא בא לי לריב עם אחי היום זה יבאס אותי לגמרי,אבל איך אני אוכל להסתכל עליו בערב? לדבר איתו? לחבק אותו ולנשק אותו ולדעת שזו סתם צביעות של שנינו?! אותו דבר עם גיסתי. איך אני אמורה לקבל את המצב הדוחה הזה? כאילו לא חסר לי על הראש,מכה אחרי מכה...כבר בא לי למות..אני מרגישה שאני פשוט ילדה שאי אפשר לאהוב! והפעם זו לא אי הבנה,אח שלי מודע יפה מאוד למה שהוא אמר ואני בטוחה שגם גיסתי. עם אחים כאלה מי צריך משפחה?! חשבתי לבטל לגמרי את המסיבה,אבל אבא שלי כבר קנה הכל ואי אפשר להגיד פתאום שלא.. איך לקבל את זה? איך להתיחס לאחי היום בערב? אני לא אוכל להתיחס אליו רגיל,אני ממש כועסת עליו ופגועה ממנו..
