היי לאלישוע וכולם

[riki72]

היי לאלישוע וכולם

מחר אני באה לטיפול.... כולי בועת לחץ...מחכה כבר לשינוי הגדול שיקרה לי. אפילו המאבחנת היום אמרה לי שאני משדרת לחץ. כי אני תמיד במרוץ אחרי הזמן.... גם כשאני יושבת לאכול ..אן לי סבלנות..אני מחכה כבר לסיים. הכל אצלי מהר...מהר..... מקוה שיהיה לי יותר טוב

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

היי ריקי. לאט לך. אנחנו פשוט נצא

נצא לטיול. לא להלחץ. יש נוף לראות וחיים לחיות. נפגש מחר. להת', אלישוע.

 

[עוד שרון]

ש גם לי תופעה של אי דחיית סיפוקים

אפילו ניקיון הבית אני מתחילה ממש מוקדם כדי לסיים מוקדם כי אני נהנית להיות אחרי. אני גם אוכלת מהר יותר מאחרים. גם סבתא שלי הייתה כזו- הכל מהר מהר ועכשיו.

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

../images/Emo42.gif../images/Emo55.gif../images/Emo39.gif בוקר טוב לחרוצים

בחיי את צריכה עוד שרון. הכל טוב ויפה כל זמן שזה לא מפריע בחיים. לכולנו יש בעיה עם הטיימינג והמקצב. כשהאדם מתחיל להיות לחוץ, פקעת של עצבים, וכל הסביבה לחוצה בגללו זו בעיה. בהסתכלות של הרפואה ההומיאופתית נלקחת בחשבון הדינמיקה של האדם, גם הפיזית וגפ הרוחנית. גם הגוף הפיזי יכול לדבר בדיוק כמו האדם, שלשולים, דופק מואץ, גלי חום, שיער וצפרניים שצומחים מהר, חילוף חומרים מהיר, אוכל מהיר, נהיגה מהירה, התעוררות מהירה, בלוטת תריס בהיפר פעילות, עידן הסילון. יאללה, יאללה. פעמים רבות אמצא שהאדם גם חסר שביעות רצון ותמיד רוצה להיות כבר במקום הבא. יש מקרים שמבחינה פיזית המצב הוא הפוך לדינמיקה הנפשית, למשל עצירות, עייפות, איחור במחזור...וזה מעניין מאוד ואפילו מרתק לראות איך שהגוף חכם כל כך ומשתתף פעיל בסיטואציה שהאדם חי בה. לחץ פנים רבות לו, לעיתים הוא מלווה בפחד, יאוש, דיכאון וכו'. בטיפול עצמו כל אלה קובעים את התרופה המתאימה לכל אדם על פי המאפיינים שלו. בכל מקרה המחשבה הפנימית ( לא מודעת בדרך כלל ) היא "אם אפעל במהירות אשרוד". וזה לא תמיד הולם את המציאות האובייקטיבית. אם היה מצב אמיתי שדורש מהירות כזו, אז זה נחשב למאוזן אבל אם התגובה האוטומטית לכל דבר היא לחץ ומהירות זה דורש כיוונים. המנוע פועל על טורים גבוהים מידי, פול גז בניוטראל, שחיקה, ובסוף האטה ועצירה. הטרגדיה היא שהאדם יודע זאת בעצמו ואינו יכול לעשות כלום כנגד זה. זה כפוי עליו, מעין כוח פנימי שדוחף אותו הלאה. וכאן מילים ומודעות לא עוזרים כי זה מעבר להם, תרופה הומיאופתית פועלת ברמה של מעבר למילים ולמודעות ולכן מסוגל לרפא מצבים מהסוג הזה.

הפינה הלשונית : סבלנות = סבלנ = סבל נהיה. קשה לחיות בסבלנות. סבל = סב על, סב על כלומר לחזור שוב ושוב לאותה נקודת התחלה כמו מעגל שלא נגמר. להיות סבלני משמע לסוב על הציר החדגוני כמו השמש והירח והאחרים. ואנחנו רוצים לשנות ולצאת מהמעגל הזה. וזה אינו אפשרי לבן אדם. לכל זמן ועת ולכל חפץ תחת השמים. עת ללדת ועת למות, עת לטעת ועת לעקור נטוע, עת להרוג ועת לרפוא, עת לפרוץ ועת לבנות, עת לבכות ועת לשחוק, עת ספוד ועת רקוד, עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים, עת לחבוק ועת לרחוק מחבק, עת לבקש ועת לאבד, עת לשמור ועת להשליך, עת לקרוע ועת לתפור, עת לחשות ועת לדבר, עת לאהוב ועת לשנוא, עת מלחמה ועת שלום. ( קהלת ג' ).

 

[ד נ ה ה ר מ ן]

נהניתי מאוד לקרוא

את אשר כתבת, אלישוע. הבוקר שלי מתחיל עם תובנות....א ח ל ה!!! המשך יום טוב

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

../images/Emo140.gif בוקר טוב דנה. ובעונג רב.

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

נ.ב לפינה הלשונית

החיים לא באמת נעים במעגל חדגוני אלא נכון יותר לומר בספירלה עולה או יורדת. כמו גרם מדרגות לולייני. אם הייתי יכול לצייר זאת זה היה ברור יותר, האדם עולה במדרגות הלולייניות ופעמים נדמה לו שהוא חוזר לאותה נקודה, אבל רק בקומה גבוהה או נמוכה יותר וזה ההבדל והשוני. אנחנו אף פעם לא דורכים במקום.

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

מצאתי ספירלה

ספירלה = ספירה = ספירות ( 10 הספירות ).

 

[עוד שרון]

לפעמים אני חושבת שהמרוץ שלי

להספיק ולעשות ולהגיע בזמן ולהיות ראשונה נובע מהחשש שאם אעצור לרגע-אהפוך לדומם. מאז שאני זוכרת את עצמי קמתי מאוד מוקדם-גם אם ללא סיבה וצורך, היגעתי לפני הזמן רציתי להספיק המון בזמן קצוב ובנתיים גופי נע עימי בקצב המהיר. אז מה שכתבת ממש מזוהה עם חלקים ניכרים ממני.

 

[riki72]

../images/Emo65.gifהיי אלישוע

כל כך נכון ואמיתי מה שכתבת... ויש אנשים שמודעים לבעיתם ולא יודעים אך לטפל בה. אני שמחה ושמחה מאוד שהגעתי לטיפול ויצאתי מאוד מחוזקת ....שלאט לאט המצב ישתנה. עם סבלנות יהיה בסדר. שיהיה לכולם ערב נפלא

 

[ADH2003]

בהצלחה ריקי../images/Emo140.gif

 

[ד נ ה ה ר מ ן]

../images/Emo140.gif

 

[עוד שרון]

לאחר שנעמדתי מול המראה (דבריו

כתובים של אלישוע) הבנתי שאכן יש לעיתים לחץ מצידי על הסביבה הקרוב בעיניינים של זמן. מאתמול החלטתי שכדאי לי להיות מודעת לנזק שזה גורם (כמו גם לתועלת) ולהוריד מההלחצה שלי אחרים. מה לומר? אני מרגישה שיפור משמעותי, דברים רגועים יותר עם בני ה

האחרים. את המשימות שלי אני עדיין עושה בטורבו ובמהירות אבל מהם אני לא מצפה יותר להיות כמוני כי אני מבינה שהקצב שלהם אחר. אז זה אמנם קצת יותר מ24 שעות אבל זה כבר מורגש. האמנם עד כדי כך הייתי עסוקה במרוץ של עצמי

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

../images/Emo55.gif../images/Emo26.gif../images/Emo60.gif

איזה יופי של דימוי "מראה" - זוהי בדיוק הומיאופתיה. כאשר האדם רואה את עצמו משהו קורה. אלא שבעזרת רמדי זה הרבה יותר עמוק. נשים בכלל בעייתיות בעינייני הזמן יותר מאשר גברים ( או נכון יותר לומר נקבות וזכרים ). הן מונעות על ידי תופעות הטבע כמו המחזור, הפוריות. המושג "לאחר את הרכבת" בטח הוטבע על ידי אישה. חשבתי על עוד הבדל מהותי בין נקבה לזכר. את יודעת שאישה מקבלת את מספר הביציות שלה עוד בהיותה בבטן אימה ? (כמה מאות אלפים ). הן נותרות רדומות עד להבשלתה המינית. זה מה שיש לה ולא יהיו לה יותר מכך, זה קבוע מראש. אצל הזכרים לעומת זאת, תאי הזרע מיוצרים כל הזמן וכל יום ובמליונים. עכשיו מה ניתן ללמוד מכך על טבע האדם? חזרי אלי שרון. אלישוע.

 

[עוד שרון]

שאנחנו קצובות? מוקצבות? שכן צריך

עוד שרון?

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

../images/Emo42.gif בוקר טוב שרון.

קצובות, מוקצבות קצביות

. חשבתי כך - הבנות נאלצות להסתפק במה שיש להן, כאילו להסתפק במועט ( למרות שיש המון ). והבנים כל הזמן מיצצרים עוד ועוד ועוד כאילו אין מספיק. בפועל הגברים הם "העצלנים" והמתרשלים, זורקים את הגרביים בכל מיני פינות, לא ממש איכפת להם מה מצב הכלים בכיור או כמות האשפה שב

והחלום שלהם זה לצאת לפנסיה, לשבת על איזה אי לצילו של עץ קוקוס, לשחק שש בש ולשתות בירה כל היום ( זו הכללה אני יודע, אבל הרעיון בגדול ). כאילו התחושה הפנימית היא של עבדות אינסופית, כל היום לייצר זרעונים במפעל. והבנות מרגישות שאין להן מספיק ורוצות עוד קצת מזה ומזה ובעיקר אהבה, ופעמים רבות ( מנסיוני עם נשים, כמרפא לא אגזים אם אומר ש 85% ממרופאי הן נשים ). נימפומניה ( כרעיון כללי ולא בהכרח מיני ) היא תכונה שקשורה בנשים. אין דבר כזה גבר נימפון. גם הפרעות אכילה כמו בולימיה בדרך כלל שכיח יותר אצל נשים יותר מגברים, מעין רעב בלתי פוסק ( לא סתם חווה אכלה את התפוח ראשונה ). והזכרים על מנת לרצותם יוצאים למסעות והרפתקאות. חבל שזה מתורגם ליצור של פצצות וטילים. יש עוד כל מיני. אז בשורה התחתונה הנקבה לא מרוצה ממה שאין לה והגבר לא מרוצה ממה שיש לו. צחוק הגורל הוא שהתופעה הקרוייה פימיניזם היא באיזשהו מקום נסיון להפוך את היוצרות, וכיום יותר ויותר נשים מטפחות את האנרגיה הזכרית. ממה שאני מבין הנשים הן התרופה, והן אלה שיעשו בסופו של דבר את השינוי. רק הן יכולות לעצור את טירוף. טוב אני מקווה שלא הרגזתי אותך. אליש.

 

[עוד שרון]

הרגזת? למה אתה חושב ככה? אני

לא דוגלת בשיוויון בין גברים לנשים. כי אני יודעת שנקודת המוצא אינה שווה אז איך אפשר לידרוש מגברים מה שאנחנו עושות באופן כה טיבעי?

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

את יודעת, זה נושא קצת רגיש.

על הרקע הזה יש מלא בלאגן כמו שאת יודעת. ותמיד זה מעורר ראקציות. ואני באופיי אוהב שלום ושואף להרמוניה. אז תמיד אני מנסה ללמוד ממה שהגוף הפיזי מראה, ככה זה אובייקטיבי ולא יכולים להגדיר זאת כשוביניזם או פמיניזם. אלה עובדות של החיים. מכאן אפשר להתקדם ולהתפתח הלאה. תודה שרון.

 

[עוד שרון]

אני מסכימה איתך במאה אחוזים. מה

שכתבתי היה בהומור ומצטערת אם עוררתי סערת רגשות אצל מי מבני הבית. גם אני חושבת שאי אפשר להשוות בתים ותפוחים ולכן לא מביאה את הגברים והנשים למקום כזה בו עלינו להשוות את היכולות של כל סוג. מי יתן והשלום ימשיך לישכון בביתנו

 

[ד נ ה ה ר מ ן]

אם מישהו

יוכל ללמד אותי איך לא לצפות מהאחר מה שאני מצפה מעצמי או לחילופין לחיות בשלום עם מה שהאחר יודע/מסוגל/בנוי/רוצה..... אודה לכם מאוד מאוד מאוד אלישוע ושרון...זאת משימתכם