היי לכולם,לא הייתי פה המון זמן..
הסיבה ברורה,התמודדות בחיים..חחח אז הינה לכם רקעוההתמודדות שלי: אני עובדת שמונה שנים בגן ילדים כסייעת.עבדתי בכל מיני גנים,בכל גן עבדתי כשנתיים והמשכתי הלאה מסיבות שונוות. לפני כשלוש שנים החלטתי ללמוד רפואה משלימה והתקדמתי מאוד מבחינה רוחנית,אישית. הבנתי עם הזמן מה הרצנות שלי והבנתי שאני לא במקצוע המתאים.השנה זה חזק ממני,אני לא אוהבת את העבודה שלי,אני מסוגלת להרבה יותר. באחד הימים החלטתי ששנה הבאה (ממש בקרוב,ספטמבר) אני מתחילה לעבוד ברפואה משלימה,אין יותר גנים..המקסימום לשמור על ילד/ה לכמה שעות בשביל שתהיה לי הכנסה קבועה עם ביטוח לאומי וכ"ו. מה שנותר זה לבשר לבוסית שלי על כך,חשוב לי לציין שהגן הזה נפתח רק לפני שנה ואני נמצאת בו שנה,מי חשב שאחראית כיתה,שזו אני (משהו כמו גננת בגן עירוני) אפרוש כ"כ מהר ולא אמשיך? זה מכה גדולה עבור המנהלת..גם ככה יש מחסור בסייעות וכשמוצאים כאלו לרוב הן תת רמה (ותסלחו לי אם מישו נפגע,זו המציאות לצערי). הגיע היום וסיפרתי לבוסית..כמובן שהיא ניסתה לשכנע שאני לא אצליח וזה לא צעד חכם וכ"ו אבל אני הייתי ברורה וישרה וזה עצר אותה מלנסות ולשכנע. העניין הוא שהיום אחרי חודש שכולם יודעים שאני לא ממשיכה,היחס לא משהו וטהחשק שלי ממש לא שם ואני מרגישה שמתחשק לי לקום ולעזב. אני רוצה לסיים את השנה יפה,לא לסגור דלתות אבל אני משתגעת בעבודה הזו..השכר גם ככה לא הגיוני והיחז מזעזע אז למה לי להמשיך ככה? מאתמול (חחח) אני ראש קטן בחלק מהדברים (אלו שלא קשורים לילדים כמובן). חתיכת התמודדות לא? לקום ולהחליט על מקצוע אחר שעדיין הפירות שלו לא בשלים..צריך המון אומץ לא?
הסיבה ברורה,התמודדות בחיים..חחח אז הינה לכם רקעוההתמודדות שלי: אני עובדת שמונה שנים בגן ילדים כסייעת.עבדתי בכל מיני גנים,בכל גן עבדתי כשנתיים והמשכתי הלאה מסיבות שונוות. לפני כשלוש שנים החלטתי ללמוד רפואה משלימה והתקדמתי מאוד מבחינה רוחנית,אישית. הבנתי עם הזמן מה הרצנות שלי והבנתי שאני לא במקצוע המתאים.השנה זה חזק ממני,אני לא אוהבת את העבודה שלי,אני מסוגלת להרבה יותר. באחד הימים החלטתי ששנה הבאה (ממש בקרוב,ספטמבר) אני מתחילה לעבוד ברפואה משלימה,אין יותר גנים..המקסימום לשמור על ילד/ה לכמה שעות בשביל שתהיה לי הכנסה קבועה עם ביטוח לאומי וכ"ו. מה שנותר זה לבשר לבוסית שלי על כך,חשוב לי לציין שהגן הזה נפתח רק לפני שנה ואני נמצאת בו שנה,מי חשב שאחראית כיתה,שזו אני (משהו כמו גננת בגן עירוני) אפרוש כ"כ מהר ולא אמשיך? זה מכה גדולה עבור המנהלת..גם ככה יש מחסור בסייעות וכשמוצאים כאלו לרוב הן תת רמה (ותסלחו לי אם מישו נפגע,זו המציאות לצערי). הגיע היום וסיפרתי לבוסית..כמובן שהיא ניסתה לשכנע שאני לא אצליח וזה לא צעד חכם וכ"ו אבל אני הייתי ברורה וישרה וזה עצר אותה מלנסות ולשכנע. העניין הוא שהיום אחרי חודש שכולם יודעים שאני לא ממשיכה,היחס לא משהו וטהחשק שלי ממש לא שם ואני מרגישה שמתחשק לי לקום ולעזב. אני רוצה לסיים את השנה יפה,לא לסגור דלתות אבל אני משתגעת בעבודה הזו..השכר גם ככה לא הגיוני והיחז מזעזע אז למה לי להמשיך ככה? מאתמול (חחח) אני ראש קטן בחלק מהדברים (אלו שלא קשורים לילדים כמובן). חתיכת התמודדות לא? לקום ולהחליט על מקצוע אחר שעדיין הפירות שלו לא בשלים..צריך המון אומץ לא?
