היי לכולם' מיואב

[yoavhaliwa]

היי לכולם' מיואב

אולי זה לא המקום אבל אני מחפש להכיר בחורות עם בעיית ראיה דומה לשלי. מי שמעוניין המיל שלי הוא [email protected]

 

[אבא של נעם]

ספר קצת על עצמך,

אמנם הפורום לא מדור הכרויות, אבל נדמה לי - כיוון שזו הפעם הראשונה שמישהו מעלה כזו בקשה מאז נפתח הפורום - שאפשר בהחלט לראות בפניה כזו חלק בלתי נפרד ממה שהפורום צריך לתת. וזה שונה לגמרי מהפניות הישירות לבנות שמשתתפות כאן "אולי את רוצה להכיר", פניות מסוג כזה אינן מקובלות והן כמעט בגדר הטרדה. הקשר האישי בין אנשים צריך כמובן להתנהל במסרים אישיים, בין האנשים באופן פרטי. יואב - כל זה כמובן בתנאי שאתה שולח לנו הזמנה לחתונה בסוף, או לפחות חתיכה מהעוגה.

 

[yoavhaliwa]

בהמשך לתגובתך

האמת היא שאני ממש לא הטיפוס שנכנס לפורומים ומנסה לחפש להכיר בחורות בדרך זו. אבל כנראה זה נובע מהצורך להכיר אנשים שיש להם אותה בעיה וכנראה גם אותו קושי להכיר אנשים בגלל בעית מגבלת הראיה בעיות ראיה בדר"כ משוייכות לאנשים יותר מבוגרים אבל מה לעשות יש גם אנשים "צעירים" שמתמודדים יום יום עם הבעיות האלו. אם אספר בקצרה על עצמי אז כילד לקויי ראיה אני יכול להגיד לך שחווית הילדות היא הכי קשה בשביל ילד "לקויי ראיה" הרי ידוע שילדים הם יכולים להיות מאוד אכזריים בהערות לגבי משקפים עבות וכדומה לדוגמא ההערה הכי נפוצה היא "אה יש לו משקפים כמו תחתיות של בקבוק עראק" אני בטוח שכל לקויי ראיה יכול להעיד שלפחות פעם בחיים הוא נתקל בהערה כזו. תחושות של עלבון ואולי אני נחות מאחרים תמיד מלווים אותך במיוחד בתקופת הילדות אני גם חושב שיכול להיות שהם מלווים אותנו לכול אורך חיינו. המאבק של ליקויי ראיה בחברה "רגילה" הוא לא מאבק פשוט וקל, לאורך השנים למדתי לחיות עם המגבלה של לדוגמא אין לך רכב וכדומה או מוגבלות של התמצאות כזו ואחרת והקושי למצוא ולהתמצא במקומות זרים. כמובן שסירוב של הצבא לגייס לקויי ראיה אף פעם לא תורם להמשך חיים תקינים אבל אני לקחתי את זה אחרת, לאחר שהגשתי בקשה להתנדב והיא גם נדחתה החלטתי שאם הם לא רוצים אז לא צריך. למצוא עבודה כמובן שזאת משימה קשה עבור לקויי ראיה וזה לקח קצת זמן במיוחד אם אתה בן 18 ואנשים שואלים אותך "מדוע לא עשית צבא?" לאחר חיפושים לא מעטים מצאתי עבודה בחברת ביטוח שבמשך השנים ככה אני חושב התקדמתי במעלה התפקידים והתחלתי להבין שלהיות לקויי ראיה זאת בסך-הכול מגבלה לא נוראה כל-כך ואפשר לחיות עם זה ואפילו לחיות טוב. נכון להיום אני משמש בתפקיד ניהולי בחברה. במישור האישי קצת הדברים כנראה לא הולכים טוב כל-כך, פגישות עיוורות אני נתקל תמיד בסירובים לאחר פגישה ראשונה טוב כנראה שזה קצת מרתיע אנשים מלנסות לחיות/ לצאת או בכלל למה להתמודד עם לקויי ראיה. וככה אני עכשיו במרומי גילי שהוא 33 עדיין מחפש את הנפש התאומה...