היי לכולם

[oshrit היחידה]

היי לכולם

היי לכולם/ן אני אושרי בת 27
לפני כ 9 חודשים איבדתי את אמא שלי למחלה הקשה c.o.p.d מחלה שפוגעת בדרכי הנשימה
ודיכאון כרוני אני עדיין בשנת אבל אמא היקרה שלי הלכה ונישארתי לבד
אני עצובה מאוד לא מצליחה לעקל מגיע הלילה אני נזכרת באימי היקרה כמה כאב ....

 

[oshrit היחידה]

אימי היית בת 60 במותה
מנוחתך בגן עדן אמא

 

[קוקיריקה]

משתתפת בצערך . שתהיה מנוחתה עדן.

אני בת 28, איבדתי את אמי לפני 3 חודשים, והיא הייתה בת 58.
לא ברור איך ממשיכים לחיות ככה.
חיבוק גדול.

 

[fofa777]

אני עכשיו "חגגתי" יומולדת 27 ראשון בלי אמא שנפטרה שבוע לפני

זה נורא קשה ובמיוחד שקורה משהו וכ"כ רוצים להתקשר לאמא!!
מה שמחזיק אותי זה הידיעה שיום יבוא ואנו ניפגש שוב..
בכל מקרה שולחת לך חיבוק ותהיי חזקה

 

[mykal]

משתתפת בצערך,

אכן אובדן אם הוא לא פשוט.
אולי תשתפי כמה זמן אמא היתה חולה,
מי איתך בבית? מה את עושה ביום?
אולי יעזור להציע לך להתגבר בלילה.
מאחלת לך נחומים.

 

[oshrit היחידה]

היי

אני יספר על עצמי קצת..אני בת 27 אחרי שאמא נפטרה נסעתי לעבוד באילת היחסים עם אבא אף פעם לא היו טובים.. היה לי קשה לגור בבית יחד איתו היית לי משפחה קצת מאוחדת עד שאימאהעמוד התווך של הבית הלך..יש דברים שירשתי מאימא אני דיי דומה לה מבחינת אופי ויופי אמא לקחה את כל הדברים הקשים ללב ..ואני לוקחת את מותה מאוד מאוד קשה אני נזכרת בה.. וממש מתחילה לבכותבחוזקה אין למי להתקשר כמו שמישהיא ציינה כאן...החלום של אמא היה לראות אותי מתחתנת והיא לא זכתה לזה...קשה לי מאוד סיפור חיי מאוד מסובך... המשפחה התפרקה ...להכנס לבית של אמא זה לא אפשרי אני מתגעגעת לזיכרונות שלה לריח שלה לשישי איתה .... היא רוב הזמן שהיית חולה היא היית בדיכאון כרוני (דבר שירשתי ממנה )אני מנסה להיות חזקה כי אמא היית חלשה ולא הצליחה להתגבר על הכאב ... אבל אני לא מצליחה כול אחיי ואחיותי נשואות ואני לבד התרחקתי כדאי לשכוח ולנסות לחיות לא ממש הולך לי ....אני מתגעגעת )-:

 

[mykal]

מבקשת לומר לך,

כמה דברים--שמקוה שלא ישמעו כביקורת, אלא כראיה של אשה יותר מבוגרת ממך.
1)זה לא הזמן להתרחק מהמשפחה, כי בכאב ובגעגוע אל אמא--כולכם שותפים.
מציעה לך להתקשר אל אחת מהאחיות שלך, שאיתה יש בכ"ז איזה קשר.
להפגש איתה, אולי לעזור קצת עם הילדים שלה, זה ימלא את המצברים,
זה יחבק אותך, קשר כזהיחזק אותך להתמודדות.
2)לגבי הדכאון, אולי נכון שתלכי לקצת שיחות עם פסיכולוג, לתת לך חיזוקים.
את צעירה וחבל להעביר את החיים עם לב כבד וממורמר.
3)בגעגועים לאימך אינך שונה מאף אחת מהכותבות כאן. גם כשכבר עברו הרבה שנים מאז שאימי נפטרה,
וגם כשבעצם אני כבר מזמן אמא וסבתא. זה דבר שמלוה אותי,
ומתוך מה שכותבים כאן זה מלוה את כולן.
ואם תלכי לשיחת תדברי גם על זה ותתחזקי.
מאחלת לך הרבה כח להתמודד, ותשתפי כדי שנוכל לתמוך אחת בשניה.

 

[אשבל1]

היי אושרית

אני קוראת ומבינה כמה הגעגועים מציפים ומחזקים את תחושת הבדידות שאת חווה גם פיזית עם ההתרחקות מהבית ומהמשפחה וגם נפשית עם הריחוק מהמשפחה והאבל על אובדן אמך, ואת מספרת איך הדיכאון קצת משתלט עליייך ונראה לי שחשוב שתחפשי דרך לעזור לעצמך קצת בתוך הכאב הגדול, אולי אפילו לשתף את רופא המשפחה בהרגשה הזאת, אולי לגשת לשיחות עם איש מקצוע כפי שהציעה MYKAL, אפשר גם במחירים מוזלים דרך קופ"ח, וכמובן גם לשתף אותנו, אנחנו כאן בשבילך...

 

[oshrit היחידה]

אני כאן

ואני רוצה לשתף אותכם במשהוא
קיבלתי הזמנה לשוב לבית אימי לחג ראש השנה לארוחת ערב עם כל המשפחה ..
אני כל כך מתגעגעת לזיכרונות שלה אבל...
אני ואבי לא מדברים אני דיי מאשימה אותו במוות של אימי בדיכאון שלה הוא אף פעם לא היה שם בשבילה אף פעם גם לא בשבילי ...
אמא ניפטרה חלשה מכאב שהוא גרם לה והוא גרם לה המון צרות לא היה לה בעל תומך וקיר להישען עליו ... אני כועסת עליו אני לא בטוחה שאני יכולה לסלוח לו מיצד שני הזכרונות של אמא הריח שלה שם הכל שם והוא חי שם .....

 

[mykal]

זה שאת עצובה ומתגעגעת,

אני מבינה מזדהה.
אבל אני מבקשת להרגיע אותך בכעסך על אבא
דכאון הא מחלה קשה. אל תדוני את אבא 'שלא היה שם בשבילה'
הוא היה שם בדרכו, הוא לא עזב, הרבה בני זוג נוטשים בכלל.
הוא התמודד עם מציאות קשה--הוא לא גרם לה למחלה, דכאון היא מחלה כימית במוח האדם.
חבל שאת לא רואה את גדולתו להיות ולחיות על ידה במצבה.

הכעס עליו גורם לך להפסיד גם אבא-חבל.
להפך זה הזמן להתפיס, לסלוח בשבילך לא רק בשבילו-את תרויחי אבא.
ואם כל המשפחה שם בראש השנה, תצטרפי ותהני מהביחד של מי שנשאר.
הלבד-הבדידות --לא מרפאה את היגון.
אל תכעסי על מה שכתבתי, אני כותבת בהבנה של כל המצב. וכמובן ממרחק, ממי שלא יודעת עד הסוף,
תבני מחדש. משפחה בסופו של יום היא מה שמחזיק אותנו.
מאחלת לך טוב.

 

[Hen137]

משתתפת בצערך

כפי שכתבו פה בעבר, את תלמדי לאט לאט ובקצב שלך לחיות לצד הכאב.
הגעגוע לעולם לא ייעלם והתובנה שהחיים לעולם לא יחזרו להיות כפי שהיו עוד תחלחל.
העצב קשה מנשוא ואמא יש רק אחת!
אני מאחלת לך נחמה ומזור, שתפי ככל שתוכלי, זה יקל במעט

 

[oshrit היחידה]

ותודה תודה רבה לכולם

 

[שרה155551]

כואבת איתך

את כאבך. אימי נפטרה לפני שנה וחודשיים בפתאומיות, ועדיין לא מצליחה לעכל שהיא איננה, אין יום שעובר שאני לא חושבת עליה ולא נגמרת מבפנים. ההתרחקות וההסתגרות שאת מדברת עליהם מוכרים לי. הכאב סוגר אותך מבפנים. כאילו אף אחד לא יבין את הרגשת הכאב, העצב והמועקה בכל הגוף.