היי לכולם

[מכביסטוס השישה עשר]

היי לכולם

אשמח לקבל ביקורת לטקסט ביכורים שכתבתי. מומלץ ללבוש משהו חם לפני קריאה

.

געגועי חורף

גשם כבד החל לרדת, טיפות עכורות ניגנו שירתן על חלוני, שירה נוגה הנשברת לרסיסים ברעמים עוצמתיים כתופי מלחמה. הן זלגו כדמעות במורד החלון הקפוא, מטשטשות במקצת את המציאות העגומה שמבעד לחלון. בשתי ידיי כוס תה מהבילה, ומולי באח בולי עץ נשרפו והפכו אט אט לאפר. לגמתי מהתה כדי לחמם את נשמתי ולו במעט, אך הוא בשלו, עקשן, וליבי נותר קר כקרח. ניגשתי לחלון, נגעתי בו בכף ידי, כאילו נפגשתי עם מכר ותיק. מיד הרגשתי בכפור עובר בגופי כמכת ברק. נטלתי את המעיל הארוך והאפרפר מהמתלה ויצאתי מהדירה אל הרחוב. ריח האדמה הרטובה הציף את נשימתי והעלה בי זכרונות מתוקים מהחורף שעבר. תחת השמיים האפורים, הרחוב הארוך נראה כמבוך של בטון וברזל בו התחלתי לפסוע לכיוון גן השעשועים שבקצהו. בדרכי סקרתי את הדמויות השונות הנעות כסרט נע, את מבטים המנוכרים ואת משחקי האור והצל שפנס הרחוב הבודד יצר. שביל העפר המוביל לגן סימל את קצהו של הרחוב ותחילתו של הגן הישן. הקרוסלה החלודה חרקה בצלילים צורמים ואילו הרוח הקפואה נדנדה את הנדנדה כאב המנדנד בעדינות רכה את ילדתו בנדנדה. הזיכרון עלה בי במהרה, אותו ליל קיץ בו ביקשת בחיוך שאנדנד אותך על אותה נדנדה וצחקת כמו ילדה. דמיינתי אותך מתנדנדת שוב, יפה וצוחקת, ושיערך נפרע ברוח חמימה של ערב קייצי. לפתע הרגשתי איך הקרח נמס, הכפור נעלם והחום חוזר למלוך. הגעגועים פרטו על נימי ליבי וגרוני נחנק. חזרי אהובה, חזרי ומלאי שוב את ימיי בחום כי איני יכול עוד בקור להיות.