בריאה מדומה23
New member
היי לכולם
לפני כחצי שנה נתקלתי לראשונה בידיעה על מחלת הפיברומיאלגיה בסדרה רפואית שכוחת אל בערוץ 3. מייד דליתי מהאינטרנט כל פיסת מידע ונדהמתי לגלות כי התסמינים מתאימים לתסמינים בהם אני לוקה כבר שנים. לפני שמונה שנים אובחנתי כחולת סרטן. ההתגברות על המחלה היתה תוך זמן קצר באמצעות ריכוז מאסיבי של כוחות נפש. כחודשיים לאחר סיום הכימותרפיה החלו לי כאבים בכתף ימין שהתפשטו לכל אורך היד. כתב היד השתנה, לא יכולה יותר לאכול מרק ביד ימין. הייתי אצל מיטב הפרופסורים, בבי"ח "אלי"ן" בירושלים... אלה שללו כל אפשרות של דלקת והחליטו שזה נזק בלתי ברור של הכימותרפיה או סתם משהו פסיכולוגי. בנוסף מאז אני נזקקת להמון שעות שינה (עשר או יותר בלילה) לתפקוד נכון. הכאבים התפשטו גם לרגל באותו צד. חשוב לציין כי הסרטן היה בשחלה ולא קשור כלל וכלל ליד או לרגל. בשנים האחרונות כבר זנחתי את נסיונות האבחון - בשל מחסור בכוחות נפש, משאבים כספיים, וזעם על הרופאים המלגלגים. התחלתי השנה לעבוד במשרה מלאה וחשוב לציין שמאז תוקפת אותי עייפות כרונית - לא מצליחה אפילו לקרוא עשרה עמודים בספר בשמונה בערב בלי להרדם. אולי הסיבה שזנחתי את המשך נסיון האבחון היא שהמצב הזה גורם לך להתאכזב מעצמך. כל הזמן קורא בי קול פנימי: "התגברת על מחלת הסרטן ועל כאב שלעיתים הוא עמום ולעיתים חזק (ותמידי!) אינך יכולה להתגבר?! הסימנים האלה נוגדים את הפרפקציוניזם שאני לוקה בו גם כן, ולכן תחושת הבגידה העצמית היא כל כך קשה. תודה למי שקרא עד כה. אשמח לקבל עצתכם.
לפני כחצי שנה נתקלתי לראשונה בידיעה על מחלת הפיברומיאלגיה בסדרה רפואית שכוחת אל בערוץ 3. מייד דליתי מהאינטרנט כל פיסת מידע ונדהמתי לגלות כי התסמינים מתאימים לתסמינים בהם אני לוקה כבר שנים. לפני שמונה שנים אובחנתי כחולת סרטן. ההתגברות על המחלה היתה תוך זמן קצר באמצעות ריכוז מאסיבי של כוחות נפש. כחודשיים לאחר סיום הכימותרפיה החלו לי כאבים בכתף ימין שהתפשטו לכל אורך היד. כתב היד השתנה, לא יכולה יותר לאכול מרק ביד ימין. הייתי אצל מיטב הפרופסורים, בבי"ח "אלי"ן" בירושלים... אלה שללו כל אפשרות של דלקת והחליטו שזה נזק בלתי ברור של הכימותרפיה או סתם משהו פסיכולוגי. בנוסף מאז אני נזקקת להמון שעות שינה (עשר או יותר בלילה) לתפקוד נכון. הכאבים התפשטו גם לרגל באותו צד. חשוב לציין כי הסרטן היה בשחלה ולא קשור כלל וכלל ליד או לרגל. בשנים האחרונות כבר זנחתי את נסיונות האבחון - בשל מחסור בכוחות נפש, משאבים כספיים, וזעם על הרופאים המלגלגים. התחלתי השנה לעבוד במשרה מלאה וחשוב לציין שמאז תוקפת אותי עייפות כרונית - לא מצליחה אפילו לקרוא עשרה עמודים בספר בשמונה בערב בלי להרדם. אולי הסיבה שזנחתי את המשך נסיון האבחון היא שהמצב הזה גורם לך להתאכזב מעצמך. כל הזמן קורא בי קול פנימי: "התגברת על מחלת הסרטן ועל כאב שלעיתים הוא עמום ולעיתים חזק (ותמידי!) אינך יכולה להתגבר?! הסימנים האלה נוגדים את הפרפקציוניזם שאני לוקה בו גם כן, ולכן תחושת הבגידה העצמית היא כל כך קשה. תודה למי שקרא עד כה. אשמח לקבל עצתכם.
