ילדה מהמרכז
New member
היי לכולם...
אני לא יודעת אם זה נכון לרשום פה את זה חשבתי על זה המון זמן אבל הגעתי למסקנה שאני חייבת לפרוק את זה איפה שהוא או מתי שהוא. אז ככה אני לא יודעת מה לעשות עם ההורים שלי אני רבה איתם המון אבל ממש המון וזה גם על שטויות לפעמים זה בגלל שאני רבה עם האחים שלי ולפעמים זה בגלל שהחדר לא מסודר או אלוהים יודע מה . יש לציון שהורים שלי דתים (לא הכי) והם מנסים לכפות את זה עלי ועל האחים שלי (יש לי שני אחים קטנים) אני ממש לא מסתדרת עם הקטע של הדת אבל אני בכול זאת מנסה למנוע ויכוחים בגלל זה. כול פעם שאני יוצאת עם חברות בשישי בערב מדי פעם אנחנו נוסעות מחוץ לעיר ואני לא אומרת להם את זה. יש לצין שאני רבה רבות עם אבא שלי ויש מקרים שזה מגיע לממש בכי כי אני מאוד רגישה ופשוט זה מגיע לכך שאני בוכה ובורחת לחדר שלי והוא גם כול הזמן אומר לי שאחרי גיל 18 הוא לא רוצה אותי בבית. אבל גם חשוב להגיד ששנה שעברה היו לי בעיות בריאות (ועדין זה ממשיך) ואבא שלי ליווה אותי לבתי חולים, אמא פחות כי היא הייתה נשארת עם אחי הקטן בבית. אז אני לא ממש יכולה להגיד לו (לאבא) כול מיני דברים שאני רוצה כי אני פוחדת לפגוע בו בגלל שזה לא מגיע לו בגלל בדברים שהוא עשה בשבילי. ויש מקרים שאנחנו ממש מסתדרים כאילו זה באה להורים שלי בהתקפים עלי. עד לפני כמה חודשים אחרי כול ריב איתם הייתי חושבת לברוח מהבית או פשוט לעזוב את הבית, אני חושבת שברגע שאני יהיה בת 18 (שזה עוד חצי שנה בערך) אני יעזוב בנתיים עולים לי רעיונות לראש לאן, איך וכול זה. וגם עד לפני שנה חשבתי להתאבד אבל ירדתי מזה הבנתי שיש דברים אחרים ששווה לחיות בשבילם בסך הכול נשאר לי כולה חצי שנה לחיות איתם. מה אתם חושבים על זה? לעזוב? להישאר? מה לעשות? תודה רבה על הזמן שהקדשתם לי ואני יודעת שיצא לי דיי מסובך.
אני לא יודעת אם זה נכון לרשום פה את זה חשבתי על זה המון זמן אבל הגעתי למסקנה שאני חייבת לפרוק את זה איפה שהוא או מתי שהוא. אז ככה אני לא יודעת מה לעשות עם ההורים שלי אני רבה איתם המון אבל ממש המון וזה גם על שטויות לפעמים זה בגלל שאני רבה עם האחים שלי ולפעמים זה בגלל שהחדר לא מסודר או אלוהים יודע מה . יש לציון שהורים שלי דתים (לא הכי) והם מנסים לכפות את זה עלי ועל האחים שלי (יש לי שני אחים קטנים) אני ממש לא מסתדרת עם הקטע של הדת אבל אני בכול זאת מנסה למנוע ויכוחים בגלל זה. כול פעם שאני יוצאת עם חברות בשישי בערב מדי פעם אנחנו נוסעות מחוץ לעיר ואני לא אומרת להם את זה. יש לצין שאני רבה רבות עם אבא שלי ויש מקרים שזה מגיע לממש בכי כי אני מאוד רגישה ופשוט זה מגיע לכך שאני בוכה ובורחת לחדר שלי והוא גם כול הזמן אומר לי שאחרי גיל 18 הוא לא רוצה אותי בבית. אבל גם חשוב להגיד ששנה שעברה היו לי בעיות בריאות (ועדין זה ממשיך) ואבא שלי ליווה אותי לבתי חולים, אמא פחות כי היא הייתה נשארת עם אחי הקטן בבית. אז אני לא ממש יכולה להגיד לו (לאבא) כול מיני דברים שאני רוצה כי אני פוחדת לפגוע בו בגלל שזה לא מגיע לו בגלל בדברים שהוא עשה בשבילי. ויש מקרים שאנחנו ממש מסתדרים כאילו זה באה להורים שלי בהתקפים עלי. עד לפני כמה חודשים אחרי כול ריב איתם הייתי חושבת לברוח מהבית או פשוט לעזוב את הבית, אני חושבת שברגע שאני יהיה בת 18 (שזה עוד חצי שנה בערך) אני יעזוב בנתיים עולים לי רעיונות לראש לאן, איך וכול זה. וגם עד לפני שנה חשבתי להתאבד אבל ירדתי מזה הבנתי שיש דברים אחרים ששווה לחיות בשבילם בסך הכול נשאר לי כולה חצי שנה לחיות איתם. מה אתם חושבים על זה? לעזוב? להישאר? מה לעשות? תודה רבה על הזמן שהקדשתם לי ואני יודעת שיצא לי דיי מסובך.