היי לכולם..

[ענבל 83]

היי לכולם..

אני לא הכי בטוחה שזה המקום הנכון לשאול, אבל אני אנסה.. אני צריכה רקע (וכמה שיותר. אשמח להרבה פרטים..) על תקופת הבארוק.. פשוט לא למדתי אפ פעם תולדות המוזיקה וכאלה, ואני לא הכי מכירה את התקופות.. ועכשיו אני מנגנת על הפסנתר כמה יצירות חדשות מתקופת הבארוק.. בכל אופן, אני ממש אשמח אם מישהו יוכל לספק לי רקע ופרטים- בין אם תספרו לי בעצמכם ובין אם תפנו אותי לאתר כלשהוא/ ספר.. תודה מראש!! (=

 

[SHEX]

על רגל אחת../images/Emo95.gif

כי אני מאוד עייף תקופת הבארוק היא תקופה שבסך הכל התבססה על הרבה השארת רושם. תקופה שבעד תחכומים, הרבה סלסולים בכתיבה ובנגינה, כתיבה סבוכה מבחינה הרמונית וריתמית... דברים כאלו התבטאו לא רק במוסיקה אלא גם בבנייה של הכלים ואולמות הקונצרטים, ואפילו בשמלות הגדולות והמסולסלות של הנשים האצילות. אחד מהעקרונות הכי חשובים מתקופת הבארוק הוא הדיוק - הכל נורא קישוטי ו"מסביב" שכזה, אבל עם זה, גם נורא מחושב ומדויק. כל "פורשלאג" חייב להיות בדיוק במקומו, שמינות בקצב ברור והכל בדיוק איפה שהוא אמור להיות, כדי שהכל יהיה יותר מובן ומוצג בצורה שבה הוא אמור להיות מוצג. אם אני לא טועה [ויש סיכוי שאני טועה, כי אני ממש עייף עכשיו], בתקופת הבארוק גם התחילו להרחיב את המעגל הטונאלי - במהלך היצירה יש מודולציות וסטיות לסולמות "רחוקים" יותר מהטוניקה, כך שהאוזן של המאזינים מקבלת קצת גיוריים חדשים, מעניינים יותר, מרעננים.. [בשלב זה אני אפסיק לכתוב כי אני הולך לישון, אבל אני אשתדל לפשפש בחומר שיש לי ולהוסיף פה עוד קצת. מקווה שעזרתי קצת..]

 

[dombi7]

היא מתאפיינת בעיקר ב..

המצאת הכיוון המושווה כמו שאמר קודמי ברמיזה. בעיקרון לפני זה הכיוון היה טבעי לחלוטין מה שאומר שצלילים מסויימים היו יותר גבוהים כמו נגיד סי# לא היה בדיוק דו... מה שעשו אז הוא בעצם שהורידו כמה צלילים וגרמו לכך שכל מרווח יהיה בעצם באותו גודל בדיוק. ולזה היה צריך בעצם להוריד או להעלות כיוונים של צלילים מסויימים. כשעשו את זה, הוא כתב שני מחזורים של יצירות הנקראות "הפסנתר המושווה" ובהן הוא כותב פרלודים ופוגות בכל הסולמות. מז'ור ומינור. מה שאומר כמובן 24 סולמות. והוא לא פחד לכתוב נגיד בלה במול מינור, משהו שהוא ממש מוזר בתקופת הבארוק. והכיוון המושווה איפשר גם לעשות מודולציות, כי עכשיו אפשר להגיע מסולם אחד למשנהון בלי שום בעיה. אני חושב שתקופת הבארוק מתאפיינת גם בהעלאת החשיבות של המוזיקה האינסטרומנטלית, שעד אז הייתה נחשבת למאוד נחותה ולא רצינית. משהו שעשו רק המעמד הנמוך ברחובות, והאצילות הייתה מדריגלים ואופרות. כל הקונצ'רטי של ויולדי, היצירות של קורלי, האינטסרומנטליות של באך הבלתי נדלית... כל זה הרים גבוה גבוה את יצירות הכליות. אבל זה לא אומר שהקול נעלם. להיפך, הנדל כתב כל כך הרבה אופרות יפות ואורטוריות (יצירה מבוססת על סיפור תנ"כי), וגם באך עם המיסה והפסיונים שלו. אבל לעומת תקופת הראנסנס שיצירות קוליות הן כמעט רק מה שפוגשים, הייתה התקדמות ענקית.

 

[SHEX]

ואם להוסיף לזה קצת../images/Emo95.gif

כתופעה נלווית להתפתחות המוסיקה הכלית,התפתח גם הסגנון הכלי-סולני. לראשונה התחילו לתת יותר דגש לקונצ'רטו כקונצ'רטו סולו (כלי אחד) או קונצ'רטו גרוסו (סולו של יותר מכלי אחד). כך היה יותר דגש על הוירטואוזיות של הסולן והיכולות המנעדיות והטכניות שלו, דבר שפתח את המאזינים לעולם חדש, והביא להתפתחות הנגנים כנגנים סולניים ולא רק כחלק מתזמורת.