היי לכולן!!!

היי לכולן!!!

אני לא מאמינה שאני כותבת כאן.....באתי מפורום אחר , פורום פונדקאות. אני פונדקאית , יש לי שתי בנות וזו הפעם השניה שאני פונדקאית. בפעם הראשונה ילדתי תאומים ( לפני כשנתיים ). מכיוון שלא היו לי בעיות בלשאת הריון וידעתי שההריונות שלי קלים נכנסתי לעניין של הפונדקאות ( בגלל מניע כלכלי..) זה מתחיל בכסף אבל לא נגמר בכסף.... ההריון הזה היה מוזר מן ההתחלה..אמנם נקלטתי מיד בהפריה הראשונה אבל כבר מתחילת ההריון כבר יום או יומיים לאחר בדיקת הדם לגילוי הריון התחילו לי דימומים. הם היו ממש קלים ולא רציניים, אבל נקטנו בכל אמצעי הזהירות הדרושים, מנוחה שתיה מרובה וכל מה שרק הומלץ. בהריונות הקודמים שלי ואפילו עם התאומים לא היתה לי שום בעיה . את התאומים ילדתי בקיסרי בשבוע 37 שזה נחשב למעולה. לפני כמה שבועות חזרו אלי הדימומים לאחר שקט יחסי... נכנסתי לשבוע בשמירה במיטה קמתי רק לשרותים אכלתי במיטה.. לפני שבוע בדיוק במוצאי שבת החלו דימומים ממש רציניים..הגעתי למיון שוחררתי לאחר בדיקה , הרופא אמר שזה דימום לא אקטיבי.... איך שחזרתי הביתה מהמיון נכנסתי למיטה ואז היה פשוט שיטפון.... מלווה במשהו שנראה ממש כמו קילו כבד... חזרתי למיון ואושפזתי כמובן. ביום לאחר מכן נראה שהכל שכח, הרגשתי טוב ואפילו מעולה.. עברתי סדרת בדיקות והכל נראה תקין צוואר רחם ארוך וסגור ללא פתיחה וללא כל סימן אחר. ביום שני בבוקר בבקור הרופאים הרגשתי לחצים השאירו אותי להשגחה... לא עברו כמה שעות ועברתי הפלה , תחילת לידה ממש שנגמרה בגרידה. ההלם היה גדול לי ולהורים.. מי תאר לעצמו שכך זה יגמר... אני נשארתי עם ההלם חשבתי שהגוף שלי שאף פעם לא עשה לי בעיות בגד בי.. ידעתי על הסיכונים , ידעתי על האפשרות הקיימת ...אבל פתאום אני הופכת להיות חלק מסטטיסטיקה... לא ידועה סיבת ההפלה ואני לא מפסיקה לחשוב למה זה קרה לעזאזל הייתי בשבוע 18...חשבתי שיש הפלות רק בתחילת הריונות.. כנראה שהיה לי חור בהשכלה... למרות שזה לא ילד שלי, האבדן קיים , גם האכזבה קשה.. אני לא יודעת איך לאכול את זה בכלל. אני קמה בלילה עם סיוטים...נדמה לי שאני מרגישה תנועות כאילו משהו נשאר שם בפנים... ולחשוב שרגע אחד את בהריון ורגע אחרי את לא... ועשר דקות לפני הגרידה עוד הרגשתי תנועות.. אני לא רואה הרבה הבדל בין הפלה שלך להפלה של פונדקאית, בעבר עשיתי הפלה יזומה....היום אני מרגישה הרבה יותר גרוע !!!! אני מנסה לחזור לשגרה עבודה ילדים וכד´... טוב בלבלתי לכן ת´שכל.. לילה טוב ( אם אפשר ) ביי סיגל
 
ועוד שאלה קטנה ........

האם אחרי גרידה העובר או מה שנשאר ממנו עובר בדיקה פתולוגית לבדיקת הסיבה להפלה?? האם יש דרך לבדוק מדוע זה קרה? הרי עברנו את כל הבדיקות הדרושות לפני.... בייייי
 

1ויוי

New member
צר לי עלייך ועל הזוג

לא משנה מהם המניעים שבחרת בפונדקאות בעיניי זה דבר נפלא .חבל שזה הסתיים כך . הלב נשבר
על כל אחת שמצטרפת לכאן ( ולצערי בחודש שאני כאן ראיתי לא מעט מצטרפות חדשות ) כן , גם אני חשבתי שיש הפלות רק בתחילת הריונות . גם אני לא האמנתי שאצטרף לפורום הזה הרי הייתי כבר בשבוע 22 , אז הסכנות מאחורי לא ? כמוך הרגשתי תנועות ואף ראיתי אותם בus כמה דקות לפני וגם אח"כ דמיינתי שהתנועות נמשכות .למה זה בדיוק קרה ? כמספר הרופאים ששאלתי כך מספר התשובות שקיבלתי אי ספיקת צוואר הרחם , מצוקה עוברית וכו´ ( במקרה שלי הריון מרובה עוברים ) כך גם מספר העצות לפעם הבאה . לגבי הפתולוגיה לעובר ולשילייה זה תלוי בהסכמתך ( או הסכמת הזוג במקרה שלך ) אותי שאלו אחרי הלידה אם אני מעוניינית בכך , המטרה לנסות למצוא מה היתה הבעיה. שבוע טוב
 

תמי ס

New member
שלום סיגל

היה לי מוזר למצוא כאן את הודעתך, רק אתמול הגעתי בפעם הראשונה לפורום פונדקאות, ישבתי וקראתי בשקיקה ו...הגעתי לסיפורך, היה לי כל כך עצוב, גם בשבילך וגם בשביל הזוג. ונדהמתי לראות פתאום את שמך כאן בפורום הזה, כאילו קראת את מחשבותיי אתמול -והגעת לחלוק זאת איתנו כאן. אבדן הוא אבדן, ואין זה כלל משנה שהתינוק הזה היה מיועד לעבור לזוג אוהב אחר, היה לך רצון, היה לך יעד, רצית להשלים את ה"משימה" הזו, והכל קרס. אני חושבת שאת אשה מדהימה, אשה שעושה פונדקאות היא פשוט אדם מיוחד, הנתינה הזו היא כל כך גדולה, אני חושבת שזו הנתינה הגדולה ביותר שקיימת, הרצון להעניק חיים על מנת למסור אותם לזוג אחר ולגרום לו לאושר עצום. וזה בכלל לא משנה שנכנסת לעניין מתוך מניע כלכלי, השורה האחרונה היא שעל עבודת קודש כל כך ארוכה, כל כך גדולה, מגיע שכר. אני מצדיעה לך. לגבי בגידת הגוף... גם אני הרגשתי כך, יש לי שני ילדים בריאים (טפו טפו טפו) שנולדו לאחר הריונות קלים ומוצלחים, היה לי ברור שאם אני רק רוצה, לא תהיה לי כל בעיה ללדת ילד שלישי. ואכן מייד כשהחלטתי הריתי, ואז הסתבר שלילד יש מום והפסקתי את ההריון, לא האמנתי, איך זה ייתכן? מה פתאום הגוף בוגד בי? הרי תמיד הכל קרה כמו שרציתי, איך זה יכול להיות. הריתי מייד שוב , הפעם כבר הגעתי לשלב מאד מתקדם (שבוע 27) ושובה נאלצתי לסיים את ההריון, הפעם התגלה מום נורא וקשה עוד יותר. איך זה יכול להיות? איך ייתכן שהגוף כל כך בוגד? איך יכול להיות שזה קורה לי? ועוד פעמיים רצוף? דווקא לי, שאף פעם לא הייתה לי כל בעיה להרות וללדת? בקיצור סיגל, אין חוקים, לחיים יש מנגנון משל עצמם, אנו מתכננים תוכניות ואלוהים יושב וצוחק. לא רק לך היה חור בהשכלה, לכולנו היה, מעולם לא ידעתי ולא חשבתי שהריונות נפסקים באמצע. ואין לי ספק שאת מרגישה רע, כל כך רע, הרי כל התקוות והרצונות היו שם, והכל נפסק "סתם כך". אני מקווה שתוכלי למצוא כאן בפורום זה כתף תומכת בשעתך הקשה, וממה שקראתי אתמול בפורום פונדקאות, נראה לי שגם שם את תזכי לתמיכה בלתי מבוטלת. שיהיה לך המון המון בהצלחה בהמשך החיים, ושוב אני רוצה להדגיש שאני מעריצה נשים כמותך.
 

morinbar

New member
ראשית../images/Emo24.gifעל אומץ הלב

וכן כל אובדן קשה גם אם הוא "עבור" אחרים. את אדם מדהים ואני ממש מעריצה אותך. מקווה שלא תחווי עוד צער ואובדן
מקווה שהרגשתך תשתפר וה
עוד תזרח.
 
היי לכולן!

לכל המעודדות תודה רבה! ב"בית" המקורי שלי בפורום פונדקאות חיזקו אותי ועודדו , אבל כאילו חיפשתי משהו יותר קרוב...ומצאתי אתכן!!!!!! אני מנסה להמשיך הלאה בחיים , בית , ילדים , עבודה....וכשאין לי זמן לחשוב זה הכי טוב!!!!! מתי זה יעבור ??? מתי מפסיקים לחשוב למה זה קרה???? בכל אופן בינתיים אני אתכן ...מנסה להתעודד ... מקווה לחזור לעצמי מהר... (באופן כללי אני טיפוס אופטימי חייכן וחיוני :) ...) ביי בינתיים סיגל
 

אינשם 1

New member
סיגל יקרה

עצוב מאד מה שקרה איתך ומה שקרה לזוג. בכלל לא מפרידה בין העצב הגדול שלך לשלהם.זה לוקח זמן וזה עצוב כל הזמן לא חושב שזה נמחק מתישהוא זה כן מקבל גוונים אחרים. כל הכבוד לך על הנסיונות להרות צר לי שהפעם זה הפסיק באכזריות כזו. מקווה בשבילך ובשביל הזוג שתתחזקו ואולי אפילו תמשיכו לעוד ניסיון כשאת מרגישה שאת מוכנה. רציתי להגיד לך שאת נהדרת.והלוואי והיו עוד נשים גדולות כמוך שרק דרכם אפשר לממש את עיניין הללדת ילדים. אל תעסיקי עצמך מדי באיך זה קרה ולמה כי אפשר להשתגע... בסופו של דבר הצער יהיה רק ברקע ולא יככב אצלך קבוע. יש הרבה מקום לבכי עד שאי אפשר יותר ואח"כ כי אנחנו עשויים כך מתגברים וממשיכים יישר כח.
 
סיגל יקרה אני נורא מצטערת

קראתי ולבי נשבר. העצב עכשיו חולש על שתי משפחות, של הזוג שאיבד את ילדו הביולוגי, וגם העצב הגדול שלך על אובדן ההריון. אנחנו כאן לעזור ולתמוך. חיבוק גדול
 

גל חדשה

New member
סיגל,חיזקי ואימצי

סיגל,לפי הסיפור הכואב שלך והאופטימיות הזהירה שלך,את בחורה חזקה ואמיצה עם המון כוחות.אל תתני לעצמך לשקוע,כאבך הוא ככאבנו.מאחלת לך שתחזרי לעצמך במהרה.והלוואי ירבו נשים כמוך. יישר כח,חיבוק חזק ממני
גל.
 
היי בנות!!

רציתי להודות לכל מי שתמכה עזרה ואמרה מילות עידוד !!!!!!!! מצאתי כאן נחמה מסויימת...מעצם הידיעה שיש עוד כמוני... החור בהשכלה נסתם....והמשפט " כל יום לומדים משהו חדש" כל כך נכון... ובטח ש " מה שלא הורג אותך"..... וכנראה שזה "חלק המחיים".... ואמאל´ה כמה שהמשפטים האלה מתאימים..... תודה לכולן... ואני עוד כאן...( איפה שהכי טוב לי עכשיו ).... ביי בינתיים סיגל
 

קטיה 007

New member
סיגל מתוקה

סיפורך מאד ריגש אותי ומבינה אני את כאבך שולחת לך
גדול שיעטוף אותך וינחם. מאחלת לך ימים מאושרים יותר קטיה
 
למעלה