היי לכם
כל כמה זמן אני נכנס לפורום וקורא קצת, סתם כדי להרגיש שאני לא לבד בכל הסיפור הזה. תמיד אמרתי לעצמי שאני אכתוב כאן מתישהו והנה הרגע הגיע.
אני בן 26, אני גיי, מאוד ביישן וסובל מחרדות חברתיות.
אין לי ניסיון מיני כמעט בכלל וככל שעובר הזמן זה רק מלחיץ אותי ומביך אותי יותר. זה מלווה אותי ומרחף מעליי לאורך כל היום ולפעמים שאני מתעמק במחשבות אני נכנס ללחץ.
אין לי הרבה חברים מהקהילה, והיחידות שיש לי הן בנות. אני לא מצליח להביא את עצמי להגיע לאירועים חברתיים של גייז כדי להכיר אנשים, וגם שאיכשהו אני כן מגיע לאירועים כאלה, הרוב הוא רוב נשי (כי אני הולך עם חברות שלי), הסיכוי שאפגוש שם גברים שיתעניינו בי הוא מאוד קטן.
אף פעם לא היה לי אומץ לגשת לבחור, אף פעם בחור לא ניגש אליי.
אני בכל מיני אפליקציות של הכרויות ואצל גייז זה מאוד המוני ושוק בשר. כשהייתי שולח הודעות לאנשים שמצאו חן בעיניי, או שלא הייתה תשובה או שהתשובה הייתה "סורי אבל אתה לא הטעם שלי". אם היו מקרים נדירים שהשיחה כן המשיכה, או שהיא נתקעה באמצע או שהם רצו משהו שלא יכולתי לספק להם (כמו להפגש ממש מהר בלי להכיר או לצלם להם תמונות שלי בלי בגדים) וכשהייתי מסרב התגובה שלהם הייתה להעליב אותי. הכי נחרט לי בלב אחד שאמר לי "אתה גם לא נראה טוב וגם יש לך דרישות".
אני לא אוהב את עצמי ואחד החטאים שלי הוא הלקאה עצמית, אבל אם אהיה כנה עם עצמי לרגע, אני לא נראה כזה רע. יש לי מבנה גוף מלא (עוד אחד מהתסביכים שלי) וזה נחשב ללא אטרקטיבי להמון גייז, אבל אני די מחבב את הפרצוף שלי ולפעמים אני אפילו חושב שאני יפה. הדברים שנאמרו לי פשוט הורידו לי את הביטחון וגרמו לי לוותר. אני כבר בקושי שולח הודעות לאנשים. אני לא מקבל אף פעם הודעות.
תמיד טענתי שאני רוצה אהבה וזוגיות, אבל לפעמים אני מוצא את עצמי מקנא בכאלה שיכולים פשוט להפגש עם מישהו שהכירו באפליקציה ופשוט להיות איתו בלי רגש.
פעם אחת התחלתי לדבר עם מישהו ממש נחמד, והחלטתי שאני תופס אומץ ויוצא איתו. הוא היחידי שרצה להפגש לדייט ולא למיטה. נפגשנו בבית קפה, לא נמשכתי אליו כל כך והוא לא היה הטעם שלי, אבל אמרתי לעצמי שאסור לי לברור אותם ועד שמישהו שם עליי אז כדאי לי לזרום. השיחה בבית קפה זרמה אבל שם הבנתי שאני לא מעוניין בו בצורה רומנטית או מינית אבל אשמח להיות סתם חבר שלו. הייתי בטוח מהשיחה שגם הוא חושב ככה. סיפרתי לו גם שלא היה לי ניסיון והוא היה ממש סבבה עם זה וזה לא הפריע לו בכלל.
הקבלה שלו אותי הייתה באמת נעימה והוא לא עשה מזה ביג דיל כמו שאני עושה.
אחרי שהיינו בבית קפה, הלכנו לאוטו שלי והוא שאל אם אני רוצה להתנשק. לא רציתי, אבל בחיים לא חוויתי נשיקה (חוץ ממשהו מאוד קטן וחסר משמעות עם חברה טובה בתיכון), אז אמרתי כן כי הייתי בגישה של עכשיו או אף פעם.
התנשקנו ולא היה לי נעים, וכל הזמן שאלתי אותו אם אני בסדר והוא אמר שאני בסדר גמור.
זה לא היה לי כיף, לא נמשכתי אליו בכלל והוא לא הפסיק לגעת בי ולא ידעתי איך לעצור אותו אז פשוט השתדלתי לא לעשות פאדיחות ולשתף פעולה. אחרי כמה דקות הוא שאל אם הוא יכול להכניס את היד שלו לחולצה שלי. פה כבר לא הייתי מסוגל ואמרתי לו לא.
שם זה נגמר. הוא לא כעס או משהו אבל הבין שאני לא בקטע וכאן דרכנו נפרדו (אחרי יומיים שהוא שלח לי הודעה של מה קורה, הסברתי לו מה קרה והוא הצטער. הוא באמת היה מקסים).
זה קרה בערך לפני שנה ומאז לא היה לי כלום.
אני לא יודע מה לעשות עם עצמי והיו תקופות שכבר אמרתי לעצמי שדי, אהיה כל חיי לבד ועדיף כבר להפסיק לנסות.
אף פעם לא הייתי טוב עם בני מיני וכבר בערך מגיל 13 רוב מוחלט של החברות שלי היו בנות. איפשהו איבדתי את היכולת והביטחון לדבר עם גברים. עם סטרייטים זה יותר קשה, אבל גם עם גייז.
יש לי רק שלוש חברות שיודעות שאני בתול. לכל השאר לא סיפרתי אבל אני מאמין שהן מנחשות לבד. יש את העניין שיושבים כולם ומדברים ואיכשהו מתחילה שיחת סקס וכל אחת מספרת חוויות, אני אף פעם לא מדבר והן אף פעם לא שואלות, אז הבנתי שהן כבר הבינו לבד ופשוט מכבדות אותי.
הבעיה מגיעה לזה שאני נפגש עם אנשים שפחות קרובים אליי ומאוד פתוחים מינית, מדברים על סקס, מדברים על חוויות מיניות, וזה נורא מלחיץ אותי אם פתאום ישאלו אותי דברים. בדרך כלל כשזה קורה אני מאוד נלחץ אבל איכשהו מצליח להתחמק מזה, לדבר על הנושא מאוד בגדול ומאוד לא ספציפית עליי. אבל ההרגשה הזאת של הסגירות והחדרה שאני חוטף כשהנושא עולה פשוט בלתי נסבלת ואני לא יכול להיות עצמי.
זה הסיפור שלי, אמנם באופן מאוד כללי אבל זה מה שזה בגדול.
הייתי רק צריך לפרוק את זה קצת מעליי ולשתף עם אנשים שיוכלו להזדהות איתי. תודה לכם שאתם פה ותודה למי שקרא את כל החפירות שלי עד הסוף.
אשמח גם לשמוע מה אתם חושבים.
כל כמה זמן אני נכנס לפורום וקורא קצת, סתם כדי להרגיש שאני לא לבד בכל הסיפור הזה. תמיד אמרתי לעצמי שאני אכתוב כאן מתישהו והנה הרגע הגיע.
אני בן 26, אני גיי, מאוד ביישן וסובל מחרדות חברתיות.
אין לי ניסיון מיני כמעט בכלל וככל שעובר הזמן זה רק מלחיץ אותי ומביך אותי יותר. זה מלווה אותי ומרחף מעליי לאורך כל היום ולפעמים שאני מתעמק במחשבות אני נכנס ללחץ.
אין לי הרבה חברים מהקהילה, והיחידות שיש לי הן בנות. אני לא מצליח להביא את עצמי להגיע לאירועים חברתיים של גייז כדי להכיר אנשים, וגם שאיכשהו אני כן מגיע לאירועים כאלה, הרוב הוא רוב נשי (כי אני הולך עם חברות שלי), הסיכוי שאפגוש שם גברים שיתעניינו בי הוא מאוד קטן.
אף פעם לא היה לי אומץ לגשת לבחור, אף פעם בחור לא ניגש אליי.
אני בכל מיני אפליקציות של הכרויות ואצל גייז זה מאוד המוני ושוק בשר. כשהייתי שולח הודעות לאנשים שמצאו חן בעיניי, או שלא הייתה תשובה או שהתשובה הייתה "סורי אבל אתה לא הטעם שלי". אם היו מקרים נדירים שהשיחה כן המשיכה, או שהיא נתקעה באמצע או שהם רצו משהו שלא יכולתי לספק להם (כמו להפגש ממש מהר בלי להכיר או לצלם להם תמונות שלי בלי בגדים) וכשהייתי מסרב התגובה שלהם הייתה להעליב אותי. הכי נחרט לי בלב אחד שאמר לי "אתה גם לא נראה טוב וגם יש לך דרישות".
אני לא אוהב את עצמי ואחד החטאים שלי הוא הלקאה עצמית, אבל אם אהיה כנה עם עצמי לרגע, אני לא נראה כזה רע. יש לי מבנה גוף מלא (עוד אחד מהתסביכים שלי) וזה נחשב ללא אטרקטיבי להמון גייז, אבל אני די מחבב את הפרצוף שלי ולפעמים אני אפילו חושב שאני יפה. הדברים שנאמרו לי פשוט הורידו לי את הביטחון וגרמו לי לוותר. אני כבר בקושי שולח הודעות לאנשים. אני לא מקבל אף פעם הודעות.
תמיד טענתי שאני רוצה אהבה וזוגיות, אבל לפעמים אני מוצא את עצמי מקנא בכאלה שיכולים פשוט להפגש עם מישהו שהכירו באפליקציה ופשוט להיות איתו בלי רגש.
פעם אחת התחלתי לדבר עם מישהו ממש נחמד, והחלטתי שאני תופס אומץ ויוצא איתו. הוא היחידי שרצה להפגש לדייט ולא למיטה. נפגשנו בבית קפה, לא נמשכתי אליו כל כך והוא לא היה הטעם שלי, אבל אמרתי לעצמי שאסור לי לברור אותם ועד שמישהו שם עליי אז כדאי לי לזרום. השיחה בבית קפה זרמה אבל שם הבנתי שאני לא מעוניין בו בצורה רומנטית או מינית אבל אשמח להיות סתם חבר שלו. הייתי בטוח מהשיחה שגם הוא חושב ככה. סיפרתי לו גם שלא היה לי ניסיון והוא היה ממש סבבה עם זה וזה לא הפריע לו בכלל.
הקבלה שלו אותי הייתה באמת נעימה והוא לא עשה מזה ביג דיל כמו שאני עושה.
אחרי שהיינו בבית קפה, הלכנו לאוטו שלי והוא שאל אם אני רוצה להתנשק. לא רציתי, אבל בחיים לא חוויתי נשיקה (חוץ ממשהו מאוד קטן וחסר משמעות עם חברה טובה בתיכון), אז אמרתי כן כי הייתי בגישה של עכשיו או אף פעם.
התנשקנו ולא היה לי נעים, וכל הזמן שאלתי אותו אם אני בסדר והוא אמר שאני בסדר גמור.
זה לא היה לי כיף, לא נמשכתי אליו בכלל והוא לא הפסיק לגעת בי ולא ידעתי איך לעצור אותו אז פשוט השתדלתי לא לעשות פאדיחות ולשתף פעולה. אחרי כמה דקות הוא שאל אם הוא יכול להכניס את היד שלו לחולצה שלי. פה כבר לא הייתי מסוגל ואמרתי לו לא.
שם זה נגמר. הוא לא כעס או משהו אבל הבין שאני לא בקטע וכאן דרכנו נפרדו (אחרי יומיים שהוא שלח לי הודעה של מה קורה, הסברתי לו מה קרה והוא הצטער. הוא באמת היה מקסים).
זה קרה בערך לפני שנה ומאז לא היה לי כלום.
אני לא יודע מה לעשות עם עצמי והיו תקופות שכבר אמרתי לעצמי שדי, אהיה כל חיי לבד ועדיף כבר להפסיק לנסות.
אף פעם לא הייתי טוב עם בני מיני וכבר בערך מגיל 13 רוב מוחלט של החברות שלי היו בנות. איפשהו איבדתי את היכולת והביטחון לדבר עם גברים. עם סטרייטים זה יותר קשה, אבל גם עם גייז.
יש לי רק שלוש חברות שיודעות שאני בתול. לכל השאר לא סיפרתי אבל אני מאמין שהן מנחשות לבד. יש את העניין שיושבים כולם ומדברים ואיכשהו מתחילה שיחת סקס וכל אחת מספרת חוויות, אני אף פעם לא מדבר והן אף פעם לא שואלות, אז הבנתי שהן כבר הבינו לבד ופשוט מכבדות אותי.
הבעיה מגיעה לזה שאני נפגש עם אנשים שפחות קרובים אליי ומאוד פתוחים מינית, מדברים על סקס, מדברים על חוויות מיניות, וזה נורא מלחיץ אותי אם פתאום ישאלו אותי דברים. בדרך כלל כשזה קורה אני מאוד נלחץ אבל איכשהו מצליח להתחמק מזה, לדבר על הנושא מאוד בגדול ומאוד לא ספציפית עליי. אבל ההרגשה הזאת של הסגירות והחדרה שאני חוטף כשהנושא עולה פשוט בלתי נסבלת ואני לא יכול להיות עצמי.
זה הסיפור שלי, אמנם באופן מאוד כללי אבל זה מה שזה בגדול.
הייתי רק צריך לפרוק את זה קצת מעליי ולשתף עם אנשים שיוכלו להזדהות איתי. תודה לכם שאתם פה ותודה למי שקרא את כל החפירות שלי עד הסוף.
אשמח גם לשמוע מה אתם חושבים.