היי למיקי sad והלן

[tear]

היי למיקי sad והלן

ענין היום הולדת כל כך מדכא אותי ומעציב ומדגיש רק את הריק והחסר וגם אנחנו בקרוב ""חוגגים"" יום הולדת ורק המחשבה על כך כבר מעירה את "השדים" שלי.

 

[מיכל@בר]

היי דמעונת... ימי הולדת...

לא פשוט..

 

[tear]

זה עוד צד של ההתמודדות

הב"כאילו" הוא מתבגר בעוד שנה, אבל בעצם זה לא כך... אצלי זה רק מדגיש את כל מה שהיה עושה עכשיו אם באמת היה חוגג את יום ההולדת. זה מכאיב

 

[מיכל@בר]

דמעונת, מה לדעתך הוא היה עושה?..

אם שאלה קשה, לא לענות לי..

 

[tear]

אני יודעת

שעכשיו הוא היה כבר בצבא שנה [23.10.01] ואיך הייתי מחכה לטלפונים ממנו, ואיך כל הזמן הייתי דואגת, ואיך הייתי מחכה שהוא ידיע לחופשות, והפגישות עם חברים שגם הם חיילים והמון המון סיפורי צבא... ואיך מכינה לו את האוכל שהוא הכי אוהב, ומדים שצריך לכבס מהר מהר שיהיו מוכנים לחזרה לצבא ועוד ועוד ועוד... כבר לא יהיה

 

[מיכל@בר]

דמעונת יקרה.... הפסד גדול גדול...

ובטח כל אחד חושב על מה היה עכשיו עושה המת שלו. זה כאן, ההוא שם, בני כמה היו כבר, ומה היו מספיקים או לא... שולחת לך חיבוקון. ואני פורשת, ליל מנוחה לך ולכולם.

 

[tear]

בחזרה ../images/Emo24.gif ולילה טוב גם לך

 

[הלן...אמא של אמיר]

גם אנחנו בשנה הראשונה

ממש חגגנו ליד הקבר...ואני גם אפיתי עוגה שאמיר אהב... השנה התקשר אלי חבר של אמיר הנמצא בחו"ל כאשר כל החברים שלו היו אצלי, ושאל האם אפיתי את העוגה של אמיר..ואמרתי לו שלא...השנה היה רק כיבוד קל.

 

[tear]

אפרופו עוגה...

את העוגה שהכי אהב אני כבר לא מסוגלת לאפות יותר, וכך גם לגבי מאכלים אחרים שאהב

 

[הלן...אמא של אמיר]

גם אני לקיתי באותה תופעה

היום אני כבר עושה הכל.... כנראה שזה הכל עיניין של זמן. לומדים לחזור לחיים לאט לאט...כל אחד בקצב שלו.

 

[tear]

תמיד אומרים לי

על כל מיני דברים שזה עניין של זמן... אבל אני די מרגישה מצד אחד שהזמן עמד מלכת, נעצר ביום שאיבדתי אותו, ומצד שני הזמן טס מהר כל כך והנה כבר חלפה שנה ועוד... מהו זמן בעצם?

 

[הלן...אמא של אמיר]

זמן זה תהליכים

כך אני רואה את זה... והכל תלוי במה שאנחנו עושים עם התהליכים האלה. אני מאמינה שאין דבר כזה שמשהו עומד מלכת...אולי ישנה תחושה כזו...אבל באמת...הכל כל הזמן זז. גם השכול משנה צורה כל הזמן.

 

[הלן...אמא של אמיר]

עיני נעצמות...אלך לי לישון,

לילה טוב

 

[tear]

לילה גם לך, ושוב למחר ../images/Emo24.gif

 

[tear]

אולי זו באמת רק תחושה

שהזמן נעצר, אך הכל נראה אחרת, כואב מידי, ועדיין קשה לי לקלוט שהחיים נמשכים למרות שבפנים בתוך הנשמה שלי הכל מת

 

[אחת מהצד]

אבל הזמן אף פעם לא עומד, דמעה

וזה גם המזל הגדול שלנו וגם שהחיים נמשכים. ובסוף זה מה שמחייה מחדש את כל האיברים המתים וגם את הנשמה

 

[tear]

את חושבת שאי פעם ארגיש שכך ../images/Emo35.gif

 

[אחת מהצד]

כן

רק שלוקח הרבה זמן... וזה מתחיל מזה שאת מאמינה שזה מה שיהיה.

 

[tear]

היום מה שמחזיק אותי

ונותן לי את הדחיפה להיות... זו ביתי שנותרה לי ואני יודעת שאני חייבת לתמוך בה בכדי שהיא תוכל להמשיך בחייה [רק בת 11] בצורה הכי נורמאלית, לכן אני אומרת לעצמי בכל יום ויום שאסור שאפול, היא הרי כבר פגועה מספיק וכך ממשיכה וזה כרוך בהמון כוחות נפשיים שאני משקיעה, וקשההההההה

 

[אחת מהצד]

כבר פעם שלישית שאני מנסה לכתוב לך

והמחשב נתקע. כן. בהתחלה את אולי חייה רק בשבילה. ודרך זה שאת מנסה לאפשר לה חיים "נורמליים", את בסוף מקבלת את החיים "הנורמליים" שלך בחזרה. כי הכוח שיש בילדים הוא הכוח שממנו יוצא החיבור שלך חזרה לחיים. וזה קשה. כן. כוחות נפש בלתי רגילים. רק אל תשכחי גם את עצמך לפעמים. מותר גם לך לפול קצת. מדי פעם. מה שהבת שלך צריכה זה אמא שחייה ובריאה ושמחה. זה מה שיעשה לה הכי נורמלי את החיים. ולכן את גם צריכה לראות את עצמך כל הזמן. ולקושי מגיעה לאט לאט ההקלה. והחיוך. והשמחה. ותנסי לאמץ את זה. למרות שקשה. כי כשאת תאמיני בזה, החיים יהיו יותר קלים ולבת שלך יהיו חיים יותר נורמליים.