קצת סדר
ישנם אלפי צמחים שמשמשים למטרות רפואיות, ויש הבדל עצום בין הצמחים ואופן השימוש בהם במזרח הרחוק, במזרח התיכון, באירופה ובאמריקה. אצל הסינים, למשל, כל צמח מאופיין לפי מספר תכונות שקשורות לא למחלות ספציפיות אלא להשפעה על הגוף בפרמטרים של לחות/יובש, חום/קור וכו' - כמו מזונות. השיטה שלהם מאד עדינה, דורשת טיפול לאורך זמן עם התאמה אישית, אבל גם מאד מאד יעילה. לעומתה, רפואת הצמחים הבדואית מבוססת על מספר קטן יותר של צמחים (כמה מאות לדעתי) שהשימוש בהם מותאם לבעיות רפואיות ספציפיות. לדוגמא, קורנית משמשת לכאבי בטן חזקים, זרעי שומר לגזים וכו'. צמח המרפא שהכי כדאי להכיר ולנסות, לדעתי, הוא הבבונג (קמומיל). הוא מתאים לרוב האנשים ויעיל בהקלה על כמה סוגים של בעיות נפוצות - בעיקר במערכת העיכול ובדרכי השתן. יש לו השפעה מרגיעה ויש בו חומר פעיל אנטי-דלקתי קל. חולטים חופן, מסננים ושותים. אפשר להוסיף תה רגיל. בניגוד למה שאמר המגיב שלפני, סיבים לא טובים לכל האנשים ועלולים אפילו להיות רעים מאד למי שסובל משלשול. לעומת זאת, תה ירוק הוא טוב מאד לרוב האנשים - בעיקר אם מקפידים לא לשתות אותו על קיבה ריקה.
