היי, מישהו ער?

[tear]

היי, מישהו ער?

 

[אמא של ג..]

היי דמעה, אני ערה מאד

 

[tear]

היי יקרה וברוכה השבה ../images/Emo39.gif

כתבתי לך משהו למטה

 

[אמא של ג..]

תודה תודה

ומה שלומך ? ´LONG TIME NO SEE´ הרבה זמן לא הצטלבנו

 

[אמא של ג..]

אולי את רוצה לעבור לצ´אט ?

 

[מיכל@בר]

היי דמעונת... את עדיין כאן???

 

[מיכל@בר]

והנה גם אמא של ג..

 

[tear]

אני פה ../images/Emo15.gif , מה שלומך?

 

[מיכל@בר]

אני הערב ככה ככה, תמיד יכול להיות

יותר טוב.... ומה איתך, דמעונת?

 

[tear]

הלוואי ואוכל להאמין שיהיה טוב

אז אני, ימים של ככה ככה... המון געגועים שלא נגמרים והזמן שעובר מגביר עוד, למרות ההשתדלויות שלי לתפקד ולהיות "בסדר" זה לא כל כך עובד

 

[מיכל@בר]

דמעונת חמודה. אין סוף לגעגועים.....

הם מכאיבים, הם מפילים, אבל מוכרחים מדי פעם להתפנות מהם טיפה, רק טיפה... כדי שיהיה לך כוח לנשום ולמשיך...

 

[tear]

כל כך קשה

המחשבות עליו לא עוזבות אותי כל הזמן... כל מה שאני עושה תמיד הוא קשור איכשהו, אני מרגישה שאיבדתי לא רק את הבן האהוב שלי אלא גם את החבר הכי טוב שלי. למרות גילו הצעיר תמיד דיברנו והתייעצנו ביננו, חברים הכי טובים עם הבנה שלא תתואר, לכן אני כל הזמן רק חושבת עליו, זה לא מרפה ממני כמעט לרגע.

 

[מיכל@בר]

אני בטוחה שגם חבר טוב איבדת, לא רק

בן.. וזה באמת נורא. מה אומר לך?.. קורה שאת פשוט רוצה קצת לנוח מהמחשבות עליו?

 

[tear]

לפעמים אני אפילו

מדברת אליו ומבקשת שרוצה קצת לנוח להרגע לסדר קצת את המחשבות רוצה לחייך קצת יותר ולהיות קצת יותר סובלנית וסבלנית כלפי אחרים.

 

[מיכל@בר]

עושה צביטה בלב את...

איך אפשר להקל עליך? קצת? בחיי שרוצה.. אבל איך?..

 

[tear]

מצטערת שאני ככה

ואת מקלה עלי המון, את פה בשבילי נשמה שכמוך

 

[מיכל@בר]

לא, חמודה. את לא צריכה להצטער

כלל וכלל.. כי ככה את מרגישה, ואני רק רוצה לנסות להקל קצת. אז אם זה מקל עליך, הלדבר כאן אז כבר טוב.. את כותבת לו? כותבת עליו?

 

[tear]

אני כותבת לו

בערך כחודש אחרי התחלתי לכתוב לו המון, מספרת על כל מה שעובר עלי, עלינו ועל כל מה שקורה בכלל, והכי חשוב תמיד אני מרגישה הקלה אחרי הכתיבה, כאילו פורקת בכל פעם מחדש מטען שנוסף בלב, וממליצה לכל אחד, זה עוזר במשהו.

 

[מיכל@בר]

ה באמת יכול לעזור מאד.. אני התחלתי

כחודש לאחר מותו ולא הצלחתי. לא יצאה לי מילה. הרגשתי שזה ממש מלאכותי ולא מתאים לי. והיום, כן, היום, התחלתי לכתוב. וכתבתי לו, וכתבתי לו, וזה היה באמת משהו שהקל, ואפילו שמחה הרגשתי.

 

[מיכל@בר]

ה = זה