היי, מישהו פה?

אני ככה וככה

מצבי רוח משתנים בתדירות משוגעת, מאז האזכרה לא מתפקדת כרגיל, יותר מידי עומס ריגשי והמון המון געגועים שרק מתגברים
 

ניצן16

New member
גם אצלי בזמן האחרון מצבי הרוח שלי

משתנים מן קצה אחד לשני. ההורים שלי כבר משתגעים... (אבל הם לא יודעים שאני ככה בגלל נאוה). היום החבר´ה שלי נסעו לכנרת להיום+ מחר, לחוף כורסי. ממש לא התחשק לי. אני עדיין בדאון שכזה מאז הקיטנה, ומעדיפה להישאר כמה שיותר בבית. דווקא האזכרה עצמה ברוב הפעמים לא עושה לי משהו. מה שמעצבן הוא שהבומים האלה נוחתים בלי שום אזהרה, ואני רוב הפעמים בכלל לא יודעת למה הם מופיעים. אין סיבה מיוחדת (לפחות לא מודעת).
 
כן, הבומים האלו באים ללא הודעה

ואני מאוד מקווה שחבריך שנסעו לכנרת ישמרו על עצמם היטב.... ושמחה שלא נסעת
 

ניצן16

New member
אני גם מקווה.

לאחר שבעלך היה בתוכנית "חמש עם" שוחחנו, אני וכמה חברים וחברות, על הדברים שבעלך דיבר עליהם, על האטימות של המציל שם, ועוד. ואני יודעת (ומקווה מאוד מאוד) שהם מודעים אליה ושהם ישמרו. ובדיוק קראתי בעיתון על מקרה שקרה שדומה למה קרה ליואב שלך. אני משערת שהיה לך קשה לקרוא את זה. מצטערת...
 
כן, קשה לי לראות

שכמעט בכל שבוע הכנרת גובה עוד ועוד נשמות רק שמרגיז אותי גם האטימות של הרשויות, שלא עושים דבר בכדי למנוע אסונות כאלו מיותרים, וזה יכול להעשות בפעולות פשוטות וכן שמתי לב שאנשים די מתעלמים מכל האזהרות שבאות בחדשות לאחר טביעות נוספות
 

ניצן16

New member
סמדר,

הפורום עושה לי בעיות ולא מעלה את הודעותי. אוף... אז אני רק רוצה לאחל לך לילה טוב ואני כבר שולחת לך דואר עם הכתובת שלי, טוב?
 
קיבלתי את המייל שלך ואני מוקסמת

מצעירה כמוך כמה חכמת חיים יש בך והמון המון רגישות. אז כן, בספר יש גם פרק שעוסק באובדן אחים או אחיות, ובסה"כ ההתייחסות היא לכמעט כל סוגי האובדן. בעקרון הספר עוסק בתחילה באבל ןהאובדן, אח"כ על האבל כתהליך, ובהמשך מתייחס לסוגי האובדן.הסופר גם כותב על ההיבט הרוחני ונותן מן קווים מנחים להחלמה. לי אישית הוא לא חידש הרבה, אבל כל דבר שעוזר ותומך בעיני הוא חשוב. ושוב שם הספר "לאחות את השבר"/ג´יימס ואן פרוג
 

ניצן16

New member
אולי אשאיל אותו מן הספריה

למרות שאני כבר יכולה לראות את המבטים מלאי הרחמים שהספרניות ינעצו בי. מה שלומך?
 
אשמח להשאיל לך אותו

אם רק תשלחי לי במייל את כתובתך. קראתי את התייחסותך לאלהים, ורק רוצה לומר לך שאני מעריצה את ההסברים לשאלות למה יש כל כך הרבה רע. אני אישית אף פעם לא האמנתי, והיום יותר מתמיד קשה לי לקבל אחרי שנפגעתי בנשמה, קשה לי להבין אם אלהים הוא רחום וחנון איך הוא נותן שילדים וכל אדם שלא פשע בעולם, ימותו כך.... לפעמים אני חושבת שאולי אם הייתי כן מאמינה היה לי קל יותר לקבל, אבל אני לא
 

ניצן16

New member
יכול להיות שהאמונה שלי אכן

עוזרת לי בהתמודדות. אני רק יודעת שהמוות של נאוה (ובכלל,מוות של כל מיני אנשים הקרובים אלי, ואסונות אחרים) רק מעורר את השאלה שטל העלתה. וזה בכלל לא קל לי להאמין כשאני חושבת על נאוה שנלקחה ממנו כשהייתה כל כך קטנה. אבל מצד שני ככה יש לי את מי להאשים ועל מי לכעוס. וגם לנסות להבין למה. ובקשר לספר- אני אשלח לך את כתובתי לאימיל שלך.
 
מקסימה שכמוה

משתדלת המון למרות שקשה לה, והגעגועים מטריפים אותה אבל עם כל המועקה הזו היא מוצאת את הכח לתמוך בנו, ההורים
 
למעלה