היי... מצטער לבאס אבל אני חייב לפרו
ק ואין לי איפה לכתוב..... אתמול עד שישבתי להכין שיעורים קיבלתי טלפון מילדה מהשיכבה שלי במושב(אנחנו כל השיכבה 6 ילדים) הודיע לי שאבא של אחד הבנים מת...אחרי דקה של שוק נפגשנו כל החברים אחד הבתים לדבר על מה אנחנו עושים כולם היו בשוק. הוא השאיר אחריו שלושה ילדים אישה הורים ואחות. היו כל היום ישבנו בחוץ כל הילדים מהמושב כמעט בוכים היינו עדין המומים... החלק הכי קשה היה לראות את החבר שלי בן 16 וחצי מקריא קדיש על אבא שלו הוא כולו היה בשוק לא מבין מה קורה פעם בוכה פעם נבוך לא היה מסוגל את הברכהכי הוא לא הצליח להוציא קול... ואני חושב לעצמי איזה שונה זה כשאתה שומע או רואה את זה בטלוויזיה איך אתה מסתכל על זה ופשוט עובר לידך וכשזה מישהו מוכר אתה מרגיש את זה חזק. כשאני יושב פה אחרי שחזרתי מהבית של הילד וחשבתי מה יכול לעשות לי טוב עכשיו הגעתי למסקנה שפשוט לפרוק הכל ולשמוע דויד ברוזה
מסיים בנימה של יהיה טוב ומקווה שאף אחד מכם לא ידע צער בחיו....(יצא לי הודעה באורך של ההודעת של דודי חח)
ק ואין לי איפה לכתוב..... אתמול עד שישבתי להכין שיעורים קיבלתי טלפון מילדה מהשיכבה שלי במושב(אנחנו כל השיכבה 6 ילדים) הודיע לי שאבא של אחד הבנים מת...אחרי דקה של שוק נפגשנו כל החברים אחד הבתים לדבר על מה אנחנו עושים כולם היו בשוק. הוא השאיר אחריו שלושה ילדים אישה הורים ואחות. היו כל היום ישבנו בחוץ כל הילדים מהמושב כמעט בוכים היינו עדין המומים... החלק הכי קשה היה לראות את החבר שלי בן 16 וחצי מקריא קדיש על אבא שלו הוא כולו היה בשוק לא מבין מה קורה פעם בוכה פעם נבוך לא היה מסוגל את הברכהכי הוא לא הצליח להוציא קול... ואני חושב לעצמי איזה שונה זה כשאתה שומע או רואה את זה בטלוויזיה איך אתה מסתכל על זה ופשוט עובר לידך וכשזה מישהו מוכר אתה מרגיש את זה חזק. כשאני יושב פה אחרי שחזרתי מהבית של הילד וחשבתי מה יכול לעשות לי טוב עכשיו הגעתי למסקנה שפשוט לפרוק הכל ולשמוע דויד ברוזה