אימא של דפנה
New member
היי עינת - עברנו בית!!!! כצת ארוך תיתקונני
היתמקמנו ורכ עכשיו טיפה היתפנה לי זמן. בסופו של דבר אני לא בטוחה שהבנתי את תשובתך ובכל מקרה בעלי תען שלא טוב להחליף לה את המיתה כשעוברים כדיי שישאר לה לפחות הביטחון, הדבר המוקר הזה כי הכל הישתנה. אני פשוט יודעת מיתך עבודתי כמטפלת לגיל הרך סוג 1 עם המון שנים בתחום שתמיד היועצות החינוכיות הנחו הורים שמצפים לתינוק חדש להחליף מיתה לפני בוא התינוק החדש כדי לא ליצור לילד כינאה ותיסקולים או יותר נכון לצמצם קצת את הקינאה והתיסקולים כי אין ילד שלא מקנה באחיו וגם אמרו "שצמתים בדרך" יחולים לעזור בשינוי הרגלים ובעברים בשלבי החיים. בתשובתך כיבלתי הרגשה שאני ממש לא בסדר כי אני "מבטרת" על טובת הילדה הקימת לטובת הילד שעוד לא פה והרגשתי ממש רע, אבל עכשיו 3 שבועות אחרי המעבר אני מבינה שאת צדקת ויצא ממש טוב שהשארנו לה את הביטחון הגדול הזה כי היא רגועה מאוד ועברה את המעבר ממש בסדר גמור, היא גם חלתה בדיוק ביום שהעברנו את הבית ויצא מעולה שהיה לה לפחות מיתה נוחה ומוקרת, משהו שהוא רק שלה בלבד!!! להיתנחם בו כשכואב וכשרוצים הביתה ולמרות שנימצאים בבית
. לצערי הרב גם הפלתי את העובר כך שבכל מקרה הלחץ ירד. באופן כללי לא כל כך חשוב לי איך ניראתי העיקר שדפנה שמחה ומאושרת. בקשר ליחסים שלנו לעור ההיסטוריה שלי. אימא שלי מאוד נילחמה בישבילי ואילוליי היא היום סביר להניח שהייתי מועסקת באיזה מיפעל שמעסיק אנשים עם צרחים מיוחדים, אבל..... אימי עשתה את הכל בכל הקוח כשליפעמים {לפחות איך שניראה כלפיי חוץ} היה ניראה שהיא מנשה להוציא אותה בסדר כשכל העמצעים כשרים גם אם אני ניפגעתי. אני יודעת שזה קורה הרבה פעמים להורים כי הם מרגישים בעצמם לא בסדר ולמשל אצלי בגלל שהליידה הייתה מסובכת אולי היא הרגישה שהיא פגעה בי בליידה ולכן יש הרבה רגשות מוערבים מצד ההורה. לכן אני סולחת לה לגמרי ומודה לה מעומק הלב על שהצליחה לבסוף להעמיד אותי על 2 רגליים ושאני אני יחד עם זה מגיל מאוד צעיר, ממש צעיר ביותר הכנסתי לי לראש שגם אני אהיה לוחמנית בשביל ילדיי ולעולם לא אשכך מה עבר עלי כדיי שאם אחד מילדיי יצתרך אני אזקור איך זה להיות נבדל כל כך וזקוק כל כך אך אשתדל להיות כשובה יותר לצרחים שלהם ושלא משנה מה יהיה אני תמיד ישמור על אופטימיות וצלילות למרות הקושי. אני גם חושבת לאימא שלי קשה מאוד עם קישלונות ולכן כל פעם שניכשלה באיזה מעבק בשבילי היא האשימה אותי וירדה עלי מאוד חזק עד כדיי השפלות. אני כאימא משבחת את ביתי ויהי מה גם אם משהוא נחשל אני מוצאת דרך ואיזה פסיק קטן כדיי בכל זאת להעצים אותה ולחזק אותה. לדפנה היו עיקובים בתחילת דרקה היא זחלה מאוחר מאוד ודיברה מאוד מאוחר והישתגעתי, איך זה יחול להיות הרי היא איתי בבית אני כל היום שרה לה שירים מספרת סיפורים {מגיל 0} בכל הזדמנות מנהלת איתה שיחות למרות שהיא רק בת חודש לא מדברת בטלפון לא "תוקעת" אותה מול הטלביזיה ופיתאום היא לא מדברת ולא מתהפכת ולא ולא ולא ולמרות שחשבתי שאני משתגעת מתיסקול אימי תמיד יושבת לי מעל הראש בצד ימין כמו מנורה אדומה וככה אני נרגעת ומחזקת אותה על דברים אחרים כמו שהיא למשל לא בחינית מיגיל 0 נירדמת במיתה שלה בחדר שלה בלי נידנודים וקישקושים גם מיגיל 0 מחיכת כל היום אוכלת הכל עם כפית .... מה אני יחולה לומר תיפארת מדינת ישראל. כבר היום כששואלים אותה מה דפנה היא עונה חכמה אז אני מניחה שכשתיגדל היא תדע לענות תשובות דומות ולא אני דיסלקטית, אני לא טובה בלימודים, אני לא חברותית. בקיצור זה הקשר שלי עם ביתי רק חיזוקים ומחמאות אבל כן עם קשר למציאות כמובן. אני פוחדת מהיום שאאלץ לשלוח אותה למסגרת חינוכית פחד מוות לפעמים עד דמעות קשה לי להיפרד מימנה וקשה לי לחשוב שאני אשלך אותה למקום שבישבילי היה קשה ברמות שאין מילים לתאר הן בההבט החברתי והן מהלימודי אני עד היום בוחה מדברים שתלמידים ומורים העברו אותי וקשה לי לחשוב שהיא תשב 8 שעות אם "המורים שלי" שרק יקתשו ויביחו ויפגאו בה. כניראה שבקרוב אלך לכבל יעוץ בשביל עצמי כדיי שכשיגיעה הרגע שנירשום אותה למיסגרת אני אהיה שלמה עם זה כדיי שלא ישדר לה את החששות וכך אפגע בה. אני עומנם נגד המסגרות החינוכיות בארץ אבל בכל זאת אני אשמח שכן תכבל היתמודדות עם חברה נעימה ופחות נעימה ועם מסגרת. בקיצור יאלה השעה מאוחרת אני אלך לישון ואמשיך שוב ביום אחר אולי תחת שם אחר כדיי שאנשים שמקירים את הסיפור שלי ביחד אם השם של ביתי לא יזהו שמדובר בי אימא שלי ריגשי ויחולה לעלב.
היתמקמנו ורכ עכשיו טיפה היתפנה לי זמן. בסופו של דבר אני לא בטוחה שהבנתי את תשובתך ובכל מקרה בעלי תען שלא טוב להחליף לה את המיתה כשעוברים כדיי שישאר לה לפחות הביטחון, הדבר המוקר הזה כי הכל הישתנה. אני פשוט יודעת מיתך עבודתי כמטפלת לגיל הרך סוג 1 עם המון שנים בתחום שתמיד היועצות החינוכיות הנחו הורים שמצפים לתינוק חדש להחליף מיתה לפני בוא התינוק החדש כדי לא ליצור לילד כינאה ותיסקולים או יותר נכון לצמצם קצת את הקינאה והתיסקולים כי אין ילד שלא מקנה באחיו וגם אמרו "שצמתים בדרך" יחולים לעזור בשינוי הרגלים ובעברים בשלבי החיים. בתשובתך כיבלתי הרגשה שאני ממש לא בסדר כי אני "מבטרת" על טובת הילדה הקימת לטובת הילד שעוד לא פה והרגשתי ממש רע, אבל עכשיו 3 שבועות אחרי המעבר אני מבינה שאת צדקת ויצא ממש טוב שהשארנו לה את הביטחון הגדול הזה כי היא רגועה מאוד ועברה את המעבר ממש בסדר גמור, היא גם חלתה בדיוק ביום שהעברנו את הבית ויצא מעולה שהיה לה לפחות מיתה נוחה ומוקרת, משהו שהוא רק שלה בלבד!!! להיתנחם בו כשכואב וכשרוצים הביתה ולמרות שנימצאים בבית
. לצערי הרב גם הפלתי את העובר כך שבכל מקרה הלחץ ירד. באופן כללי לא כל כך חשוב לי איך ניראתי העיקר שדפנה שמחה ומאושרת. בקשר ליחסים שלנו לעור ההיסטוריה שלי. אימא שלי מאוד נילחמה בישבילי ואילוליי היא היום סביר להניח שהייתי מועסקת באיזה מיפעל שמעסיק אנשים עם צרחים מיוחדים, אבל..... אימי עשתה את הכל בכל הקוח כשליפעמים {לפחות איך שניראה כלפיי חוץ} היה ניראה שהיא מנשה להוציא אותה בסדר כשכל העמצעים כשרים גם אם אני ניפגעתי. אני יודעת שזה קורה הרבה פעמים להורים כי הם מרגישים בעצמם לא בסדר ולמשל אצלי בגלל שהליידה הייתה מסובכת אולי היא הרגישה שהיא פגעה בי בליידה ולכן יש הרבה רגשות מוערבים מצד ההורה. לכן אני סולחת לה לגמרי ומודה לה מעומק הלב על שהצליחה לבסוף להעמיד אותי על 2 רגליים ושאני אני יחד עם זה מגיל מאוד צעיר, ממש צעיר ביותר הכנסתי לי לראש שגם אני אהיה לוחמנית בשביל ילדיי ולעולם לא אשכך מה עבר עלי כדיי שאם אחד מילדיי יצתרך אני אזקור איך זה להיות נבדל כל כך וזקוק כל כך אך אשתדל להיות כשובה יותר לצרחים שלהם ושלא משנה מה יהיה אני תמיד ישמור על אופטימיות וצלילות למרות הקושי. אני גם חושבת לאימא שלי קשה מאוד עם קישלונות ולכן כל פעם שניכשלה באיזה מעבק בשבילי היא האשימה אותי וירדה עלי מאוד חזק עד כדיי השפלות. אני כאימא משבחת את ביתי ויהי מה גם אם משהוא נחשל אני מוצאת דרך ואיזה פסיק קטן כדיי בכל זאת להעצים אותה ולחזק אותה. לדפנה היו עיקובים בתחילת דרקה היא זחלה מאוחר מאוד ודיברה מאוד מאוחר והישתגעתי, איך זה יחול להיות הרי היא איתי בבית אני כל היום שרה לה שירים מספרת סיפורים {מגיל 0} בכל הזדמנות מנהלת איתה שיחות למרות שהיא רק בת חודש לא מדברת בטלפון לא "תוקעת" אותה מול הטלביזיה ופיתאום היא לא מדברת ולא מתהפכת ולא ולא ולא ולמרות שחשבתי שאני משתגעת מתיסקול אימי תמיד יושבת לי מעל הראש בצד ימין כמו מנורה אדומה וככה אני נרגעת ומחזקת אותה על דברים אחרים כמו שהיא למשל לא בחינית מיגיל 0 נירדמת במיתה שלה בחדר שלה בלי נידנודים וקישקושים גם מיגיל 0 מחיכת כל היום אוכלת הכל עם כפית .... מה אני יחולה לומר תיפארת מדינת ישראל. כבר היום כששואלים אותה מה דפנה היא עונה חכמה אז אני מניחה שכשתיגדל היא תדע לענות תשובות דומות ולא אני דיסלקטית, אני לא טובה בלימודים, אני לא חברותית. בקיצור זה הקשר שלי עם ביתי רק חיזוקים ומחמאות אבל כן עם קשר למציאות כמובן. אני פוחדת מהיום שאאלץ לשלוח אותה למסגרת חינוכית פחד מוות לפעמים עד דמעות קשה לי להיפרד מימנה וקשה לי לחשוב שאני אשלך אותה למקום שבישבילי היה קשה ברמות שאין מילים לתאר הן בההבט החברתי והן מהלימודי אני עד היום בוחה מדברים שתלמידים ומורים העברו אותי וקשה לי לחשוב שהיא תשב 8 שעות אם "המורים שלי" שרק יקתשו ויביחו ויפגאו בה. כניראה שבקרוב אלך לכבל יעוץ בשביל עצמי כדיי שכשיגיעה הרגע שנירשום אותה למיסגרת אני אהיה שלמה עם זה כדיי שלא ישדר לה את החששות וכך אפגע בה. אני עומנם נגד המסגרות החינוכיות בארץ אבל בכל זאת אני אשמח שכן תכבל היתמודדות עם חברה נעימה ופחות נעימה ועם מסגרת. בקיצור יאלה השעה מאוחרת אני אלך לישון ואמשיך שוב ביום אחר אולי תחת שם אחר כדיי שאנשים שמקירים את הסיפור שלי ביחד אם השם של ביתי לא יזהו שמדובר בי אימא שלי ריגשי ויחולה לעלב.