היי פורום. והרי החדשות

[yedidit]

היי פורום. והרי החדשות

היום עבר עלינו פרק נוסף בסיפור שלנו. כפי שכתבתי כאן לפני שבוע, אמא כבר עמדה לצאת לבית הסיעודי וברגע האחרון הרופא אמר שהיא לא מתאימה לשם (צריכה השגחה של 24 שעות, קמה כל הזמן לפיפי ולא ישנה רצוף, לא אוכלת ועוד) ונשארנו בבית. בינתיים הוא שינה את דעתו (כנראה בגלל לחצים לא הכי-מקצועיים) והבוקר הוא הגיע לביתה ואמר לה שהיא צריכה לעבור לבית הסיעודי כדי שתקבל טיפול טוב יותר. והלך. אנחנו, הבנות, למרות שכל הזמן הדגשנו שלדעתנו הלא-מקצועית-אבל-חשובה-בכל-זאת הבית הסיעודי לא מתאים לה, נשארנו איתה, הקשחנו את לבנו ואמרנו לה "אמא, אנחנו אוהבות אותך ודואגות לך וצריך לעבור לשם". אמא התנגדה תחילה ואחר-כך, כאשר כבר לא היה לה יותר כוח, נעשתה מאובנת לגמרי. ועברנו. בצהריים הגענו למחלקה הנ"ל ואמא נבדקה ותושאלה ע"י רופא הבית. לא עברה שעה, ומנהלת הבית הודיעה לנו שאמא לא מתאימה למחלקה הסיעודית ועלינו לקחתה בחזרה הביתה. אוי, כמה הלב נכמר. ונצבט. וכאב. וכעס... אני מקצרת את הסיפור כדי להגיע לשאלה הרלוונטית עכשיו: מכאן יש לנו שתי אופציות - עובדת זרה או מחלקה לתשושי נפש. אני יודעת שלכל פתרון יש יתרונות וחסרונות, אבל אשמח להיוועץ בכם ובנסיונכם. אשמח גם לדעת אם יש לכם המלצה על מחלקה כזאת באיזור חיפה. המון המון תודה

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gifאת יכולה למצוא בגוגל

יש גם חב' שמדריכה אותך לאן ללכת מייעצים לכם ומלווים אותכם עד המקום הרצוי ללא תשלום,כנסי לגוגל

 

[נילי41]

../images/Emo20.gif הי ידידית

את מזכירה בכל פעם את ה'בית הסיעודי' ויש לי הרגשה שאנחנו לא בדיוק מבינים למה הכוונה. האם אתם חיים בקיבוץ ויש לכם בקיבוץ בית סיעודי? או הכוונה למה שאנחנו חשבנו שזה מוסד כמו בית אבות עם מחלקה סיעודית. כי בבתי אבות עם מחלקה סיעודית, לפעמים יש גם מחלקת לתשושי נפש. אבל מהתאור שלך יש לי הרגשה שאתם בקיבוץ שיש לו בית סיעודי לקשישי הקיבוץ ואין בו מחלקה לתשושי נפש. ועל כן אתם צריכים לחשוב על עובדת זרה או על מחלקה לתשושי נפש במוסד סיעודי מחוץ לקיבוץ. לשתי האופציות יש יתרונות וחסרונות. אם היא יכולה לקבל עובדת זרה ולהישאר בבית ואתן, הבנות, גם כן נמצאות בקיבוץ לידה, נראה לי שזה פתרון טוב לפחות להתחלה. אם זה יצליח זה יכול להימשך זמן מה לשביעות רצון כולם. לעומת זאת במוסד שבו יש מחלקה לתשושי נפש היא תימצא בחברה, תקבל טיפולים מתאימים, תהיה בהשגחה רפואית מתמדת, תקבל גרויים שונים ע"י פעילויות שונות המותאמות לחולים במצבה. אבל אם זה אומר שבזאת היא תתרחק מהמשפחה ותיאלצו לבוא לבקר אותה וזה יקשה עליכם ועליה, אז שוב, יש לשקול את האלטרנטיבה. לעניות דעתי, כדאי לנסות לקחת לה מטפלת ולהשאיר אותה בבית בחברתכם, אבל לדעת שהמטפלת תדאג רק לצרכים הפיזיים שלה ולא לגרויים אחרים. אולי היא תוכל להפעיל אותה בכל מיני דברים קטנים שאתם תבקשו ממנה. זה מאוד תלוי במטפלת... בסופו של דבר ההחלטה באמת קשה. אולי תעשו רשימה של בעד ונגד ותתייעצו עם הרופא המטפל או האחות במקום. בכל אופן, הוצאה מהבית והליכה למוסד זה מוצא אחרון שבדרך כלל אין אחריו פתרון אחר. ניסיון עם עובדת זרה יכול להצליח או לא, ואם לא, אז לנסות הליכה למוסד. מקווה שלא בלבלתי אותך עוד יותר, אני בעצמי די מתלבטת עם עצמי באשר לפתרון הנכון והמתאים... בכל אופן, איזו החלטה שלא תקבלו, היו שלמים איתה ואף פעם אל תאשימו את עצמכם אם זה לא יצליח או לא יתאים. אתם עושים את המקסימום שאתם יכולים לטובתך ולבריאותה ולבטחונה של אמכם. קבלו החלטה, לכו איתה והיו שלמים איתה. ב ה צ ל ח ה !

 

[yedidit]

נילי, איך ידעת?../images/Emo45.gif

נכון, אני מדברת על בית טיפולי בקיבוץ. ונכון, אין בו מחלקה לתשושי נפש. מצטערת על חוסר הבהירות... הפסיכוגריאטר ראה את אמא לפני חודשיים (נתן לה ממוריט ופרפנאן) ומאז מצבה מתדרדר מיום ליום. היא מדברת עם ישויות נעלמות, מקללת, לא ישנה ברציפות, לא אוכלת, נעשית קטנה מיום ליום... אנחנו כל הזמן טוענות שאמא לא מאוזנת תרופתית. הרי לא יתכן שאדם חולה שנשאר בביתו לא יקבל טיפול ראוי (בניגוד למה שאמור להיות במוסד)?! אבל אומרים לנו "סבלנות" ואנחנו מתחילות לחשוב ש- אולי אין בכלל תרופה? אולי זה המיטב שאפשר להגיע אליו? אולי בעצם גם הרופאים, כמונו, מתלבטים ופועלים בדרך של ניסוי ותעייה/טעייה/תהייה?????? כל כך הרבה "אולי" ואין אף תשובה ודאית... בקיצור, אני אוהבת אותך נילי על ההבנה החמה שלך ועל תשובותייך הבהירות בעולמנו המעורפל - מכל הלב פשוט יוצא לי...

 

[נילי41]

../images/Emo20.gif הי ידידית

אם מצבה של אמא מתדרדר והתרופות שנתן הפסיכוגריאטר לא ממש עוזרות, אולי כדאי לכם לקחת אותה למרפאת זיכרון כדי ששם ינסו לאזן אותה והיא תהיה במעקב על ידם. לכל בית חולים גדול יש מרפאת זיכרון כזו, לפחות באזור המרכז יש 3 מרפאות זיכרון שאני מכירה. בטוח שגם לבי"ח רמב"ם בחיפה יש מרפאה כזו. אם הקיבוץ שלכם קרוב לחיפה, אולי שווה לכם לבדוק זאת. תצטרכו מכתב הפניה ומשהו כמו טופס 17 של קופ"ח כדי להתקבל, אבל גם אם לא, יש אפשרות, לפחות במרפאת הזיכרון של תה"ש שאנחנו שייכים אליה, לבוא להערכה חד פעמית באופן פרטי ולאחר מכן, לצורך המשך טיפול לקבל את ההפניה המבוקשת מקופ"ח שלכם. עם מכתב ממרפאת הזיכרון יהיה לכם קל יותר לקבל טופס 17, אבל אני חושבת שגם מכתב מהרופא הפסיכוגריאטר שראה אותה צריכים לתת לכם הפניה כזו. בנוסף, כדאי לכם ללמוד קצת יותר על המחלה. יש ברשת האינטרנט אי אלו אתרים העוסקים בנושא. קיים האתר של עמותת אלצהיימר שכתובתו היא www.alz-il.net. לעמותה יש גם קבוצות תמיכה שרשימתן מופיעה באתר. אולי תמצאו קבוצת תמיכה שקרובה לאזור מגוריכם ותוכלו להצטרף אל אחת מהן. הקבוצות נפגשות רק אחת לחודש וזה לא קשה יותר מדי להגיע אליהן. התמיכה עוזרת הרבה בהתמודדות הקשה. יש עוד אתר שנקרא חיים עם אלצהיימר שהוא אומנם אתר של חברת תרופות אבל מכיל הרבה חומר על אלצהיימר, כתובותו היא Alz.co.il. גם שם תמצאו הרבה חומר על המחלה. בנוסף, כמובן תמצאו בגוגל עוד אינסוף ערכים שעוסקים במחלה. כדאי להתעדכן קצת בנושא ולהיות מוכנים לקראת הבאות. צדקת בדבריך שאין תרופה למחלה. כל הטיפולים והתרופות שנותנים כיום לחולים באים רק לעכב מעט את קצב התדרדרות המחלה ולהרגיע ולאזן את חולים מבחינת התפרצויות זעם או אלימות אם יש, ובתפקוד היומיומי היורד. בכל אופן, חשבתי שאם אתן חיות בקיבוץ ליד האמא ורוצות שהיא תמשיך ותחיה לידכן, אולי באמת עדיף לקחת לה מטפלת זרה ולראות איך הן מסתדרות ואתן תהיינה כל יום עם היד על הדופק ותבקרו אותה בכל יום ותשגיחו. הפתרון המוסדי הוא רק אפשרות אחרונה שממנה כבר אין דרך חזרה... שולחת לך חיבוק אמיץ וחם ומאחלת לכם הרבה כוחות נפש וסבלנות להתמודד בדרך הארוכה שלפניכן

 

[yedidit]

שבת שלום נילי, תודה

כרגיל, את עונה עם כל הלב ועם כל הרצון החם להועיל ולהיטיב... תודה. מרפאת זיכרון לא תעזור לנו, כך נראה לי, ולו רק בשל העובדה שהזיכרון הוא לא הבעיה הכי מטרידה. (גם הלוגיסטיקה הכרוכה בלהגיע אליה היא לא עניין של מה בכך...) . הכי חשוב בעיניי זה להקל על אמא את החרדות הגדולות, הפחדים והרעשים שלא נותנים לה מנוחה יום ולילה. לפחות בזה אני מקווה שיוכל לעזור פסיכוגריאטר. ביום שני תגיע אלינו עובדת זרה. אני מסגלת לעצמי עיניים כדי לראות את הצד הטוב של זה או הפחות גרוע, כהצעתך. הרבה שקט לכולנו ושבאמת סוף השבוע יבוא עלינו לטובה. דיתי

 

[פנטזי1]

אנסה לעזור מנסיוני

התופעות שאת מדברת עליהם כמו חרדות והזיות הן תופעה שקיימת כמעט אצל כל החולים ,כנראה שהתרופות שאימך מקבלת לא עושות את העבודה,גם אבי קיבל בזמנו פרפנאן ,בהתחלה זה עזר אבל בהמשך כבר לא וכשהכנסנו אותו למוסד עשו כל מיני נסיונות עם תרופות שונות ולקח זמן עד שהגיעו לאיזון תרופתי,היום הוא מקבל " סרקוול " להרגעה במינון שמתאים לו , הוא רגוע ,משתף פעולה עם הצוות ,אוכל טוב ,ונראה שיש שיפור במצבו הגופני והנפשי.אתם צריכים להסביר לפסיכוגריאטר את המצב ולדרוש שישנה את התרופה להרגעה רק כדאי לשים לב ולדעת שיש תרופות מהדור הישן כמו הלידול שגורמות לתופעות לוואי כגון קשיים בהליכה,( היתה לאבי תקופה שהוא בקושי הלך) הסרקוול למשל שייך לדור החדש של התרופות הפסיכוטיות שיש להן פחות תופעות לוואי. זו תקופה קשה מאווד אצל החולים האלה אבל ניתן להגיע לאיזון שיביא להקלה גם לחולה וגם למשפחה,אל תתיאשי רק תדעי מה לדרוש מהרופא.לוקח כמה שבועות עד שרואים אם תרופה עוזרת או לא אבל גם לא צריך לחכות יותר מידי זמן ,אם לא עוזר ללכת שוב לרופא ולבקש שינוי בתרופה. בהצלחה

 

[ronnyw]

וקיים גם העניין הפרוזאי המעצבן,

שחלק מהתרופות נמצאות בסל התרופות של הקופה וחלק לא - מן הסתם היותר יקרות ואולי יותר טובות. הרופא ירשום תרופות מתוך הסל, אלא אם תאמרו לו שאתם מוכנים לרכוש באופן פרטי (בתלות, כמובן ביכולת שלכם).