היי פורום יקר מקווה שתבינו אותי.
יש לי בעיה נורא מעצבנת .! יש לי בעיית ביטחון עצמי אבל לא ביטחון עצמי כמו שאתם חושבים.
יש לי ביטחון עצמי במראה, גם אם אני אלבש משהו שהוא חריג אני ארגיש איתו הכי טוב בעולם וזה יהפוך להיות יפה בעיניי האחרים וגם אני מודעת לזה שאני נראית טוב שיש לי פנים וגוף לא רע אבל לא ברמה מוגזמת > אני לא חשה יותר מדי.
אבל יש לי בעיית ביטחון עצמי בנושא אחר > חברים. אני מתעסקת בכפייתיות מי חבר טוב שלי ומי לא. יש לי בערך 10 חברות טובות שכל פעם באובססיביות מוחלטת אני חושבת מי מהן הוא חברה אמיתית ומי מהן סתם מנצלת אותי כשמשעמם לה או דברים כאלה.
מתוך ה-10 חברות טובות יש 5 שהן גם שכנות שלי אז אנחנו נמצאת רוב הזמן ביחד למרות שאני גם בקשר עם האחרות. אז ה-5 האלה יש לנו גם 4 ידידים טובים שביחד כאילו אנחנו "חבורה" כזאת שאנחנו יוצאים ביחד בימי שישי והכל. לפעמים וקורה שכמה מהבנים נפגשו עם כמה מהבנות ולא הייתה הזדמנות לקרוא לי וזה לא נורא. עכשיו בדיעבד אני אומרת שזה לא נורא אבל כשזה קורה, אני ישר מתחילה לחשוב שהם לא רוצים בחברתי ולא בא להם עליי...ואז באות לי מחשבות כאלה של "אין לי חברים" ולכולם יש 2-3 חברים הכי טובים ואצלי זה 10 שהם לא הכי טובים בעולם..
.ולא מספיק שזה משפיע על הפנימיות שלי , על המחשבות שיש לי ועל מה אני מתעסקת כל היום, אחר כך אני גם לפעמים מוציאה את זה בלי כוונה ומתחילה להיות לא מפרגנתת..!
כאילו עם אנחנו קבוצת חברים מדברים על אחד מהחברים ואולי מדברים על תספורת חדשה של מישהי, או משהו בכיוון, ישר בלי לשים לב יוצאות לי הערות כאלה כמו "תספורת יפה אבל יהיה לה מציק בקיץ הפוני הזה" ודברים כאלה .. וגם לפעמים קורים לי דברים..מכירים את זה שמישהו "יורד" עליכם? על כולם יש ירידה. אז כשמישהו יורד עליי בצחוק אני אחר כך מתחילה לחשוב שאני בנאדם נחות ושכולם חושבים עליי שמותר לרדת עליי חופשי. למרות שזה לא נכון, כי יש לי חברים אחרים שכשיורדים עליהם בצחוק הם לא לוקחים קשה. אני לא נפגעת מהירידה עצמה, אני נפגעת מזה שכאילו יש לי מחשבות שאני כאילו נחותה יותר . ולא רק בירידות אלא כל דבר
נגיד ומישהו ישב לבד בכיתה והתבודד עם עצמו. מותר לפעמים. כשאחד מהחברים שלי יעשה את זה זה ייראה בסדר בעיניי ולכל אחד מותר להתבודד מתישהו אבל כשאני אעשה את זה ...אני ישר תאחיל לחשוב שאני בנאדם שהוא חסר חברים ובדדניק ואפ'חד לא רוצה להיות איתו. תמיד יש לי ביטחון עצמי חרא ואני אומרת לעצמי "אני לא אציע ל____ לבוא איתי לככה וככה כי היא בטח לא שמה עליי ולא תרצה לבוא איתי" כשבעצם אני יודעת שהם כן שמים עליי... ואותו דבר עם בנים!
יש לי קשר טוב עם בנים ויש לי המון ידידים ולפעמים כשאני מתאהבת או נדלקת אני שמה לעצמי מטרה "אין אני אשיג אותו ויהי מה." ואנחנ מתידדים ומסתובבים ביחד אבל שזה מגיע לדבר האמיתי אין לי אומץ, המחשבות שישר נופלות עליי זה "הוא בטח חושב שאני מזה מסכנה ולמה אני בכלל מתחילה איתו" וכאלה דברים. למרות שזה בכלל לא נכון
כי עכשיו אני בקשר עם מישהו ופגשתי אותו בקניון והבאתי לו נשיקות שלום וישבנו אני הוא ועוד כמה חברים וכאילו אני רואה שכל שנייה הוא בא אליי ומביא לי נשיקה ונותן לי רמזים אבל פשוט א-י-ן לי ביטחון!
מה אפשר לעשות?
מקווה שמישהו קרא ת'מגילה הזאת
יש לי בעיה נורא מעצבנת .! יש לי בעיית ביטחון עצמי אבל לא ביטחון עצמי כמו שאתם חושבים.