היי קלטו קטע
היי שלום לכולם שבת שלום, קראתי היום בעיתון הקיבוץ. מה דעתכם ? הקישור : http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3714698,00.html אתם חושבים כך? והכתבה המלאה: לצאת! לצאת! לצאת! לפארק לפארקים העירוניים יש עוד הרבה מה ללמוד מהפארקים הקיבוציים הוותיקים. למשל, הצבת קטפת בטבורו של הפארק היתה מעלה את קרנו פלאים, שלא לדבר על מכונה לשטיפת כלים מעוז קורן, יזרעאל - תל-אביב פורסם: 14.05.09, 08:23 "אין כמו בבית". האמרה הזאת מוכיחה את עצמה בדיוק עד הרגע שבו הילד שלך מחליט שהפעילויות המועדפות עליו בשבת בבוקר הן לקרוע ספרים, לצייר על הספה החדשה בטושים בלתי מחיקים, וכמובן, מבחן האומץ ההכרחי "בוא נראה מה קורה אם" - הכולל טיפוס על השולחן בסלון וקפיצת ראש קשתית לכיוון הרצפה, רצוי בשעה שאבא קיבל בפעם הראשונה את תפקיד המשגיח. אחרי שמנקים את רסיסי האגרטל שנשבר, מרכיבים מחדש את הדי-וי-די שהגמד עמל על פירוקו ומקבלים את אישורו של הרופא התורן כי "מדובר בזעזוע מוח קל בלבד - אין ככל הנראה נזקים משמעותיים לטווח הארוך אבל תחזרו לביקורת בעוד שבוע", כבר לא ניתן לברוח מהמסקנה המתבקשת שהשר מיכאל איתן כבר הגיע אליה לפני מספר שנים ("לצאת! לצאת! לצאת! לצאת! לצאת!" - בהיסטריה). צריך לארוז צידה, כמה צעצועים אטרקטיביים שימנעו צרחות מיותרות והשחתת הריפוד החדש של כיסא הבטיחות, דיסק אוסף (לא משנה איזה, העיקר שיכלול את "רוץ בן סוסי"), כובע, קרם שיזוף והופה הופה הופה הי - יוצאים לפארק. כן, המפלט העירוני האולטימטיבי של משפחות ממוצעות בעלות 4-1 זאטוטים הוא הפארק. במשך השבוע ממצים הדרדקים את מגרשי המשחקים השכונתיים (שנקראים כאן, השד יודע למה, "גינות", למרות שאין בהן בדרך כלל צמחייה עשירה או אפילו סתם ערוגה של גזר) ובסופי השבוע הם מתקבצים בהמוניהם במדשאות הרחבות של הפארק. בשנים האחרונות עברו הפארקים האלה מתיחת פנים. לאחרונה הייתי בפארק הירקון, בפארק הרצליה ובפארק כפר-סבא ואני יכול לדווח שהעיריות משקיעות לא מעט בשטחים הפתוחים המצומצמים האחרונים שעוד נותרו להן. ניתן למצוא שם, כאמור, לא-מעט דשא (רובו עדיין ירוק, למרות ההמלצות של בר רפאלי בטלוויזיה), מתקני שעשועים לילדים, ואפילו פינות חי, אגמים ומזרקות ומגרשי ספורט שונים. מה אתם יודעים, אפילו לא משלמים שם בכניסה. הכל טוב ויפה אבל אם תשאלו אותי, לפארקים העירוניים החביבים האלה יש עוד הרבה מה ללמוד מהפארקים הקיבוציים הוותיקים. עם כל הכבוד למהנדסים הסביבתיים המוכשרים שתכננו את פינות החמד האלה, לא היה מזיק להם לעשות איזה סיור לימודי קצר בתנועה הקיבוצית, שחוגגת השנה מאה שנה לייסוד הפארק הראשון שלה באום-ג'וני. ביקור קצר כזה של מספר שעות היה יכול, למשל, ללמד את העירונים שהצבת קטפת אחת בטבורו של הפארק היתה מעלה את קרנו עשרת מונים בעיני הילדים (וגם בקרב לא-מעטים מהמבוגרים, צריך להודות). ומה בדבר מכונה לשטיפת כלים? אטרקציה רטובה ומרגשת לכל פעוט באשר הוא, שגם יכולה להיות שימושית מאוד להורים שמביאים אתם, כאמור, צידה קולינרית מלווה בכלי אוכל כאלה ואחרים שמחייבים שטיפה. זה לא הכול. חשבו מה היה קורה אם "גאון" אחד היה ממקם מכבסה בפארק. בזמן שהשובבים הקטנים היו עומדים נרגשים מול מכונות הפלא המסתובבות, ההורים המרוצים היו יכולים להיפרד לשלום מכתם הגלידה המעצבן שנוצר חצי שעה קודם על החולצה החדשה, באדיבותו של הקטנצ'יק ("אימאאאאא, תקני לי ארטיק!"). מה תגידו על אוכלוסיית המבקרים? שימו יד על הלב ואמרו לי באיזה פארק אתם מכירים את כל העוברים ושבים, כולם מברכים אתכם לשלום ואפילו שואלים מה שלום הילד, ונוקבים בשמו המדויק?! אל תתאמצו, אין דבר כזה בעיר. זה קורה רק בפארק הקיבוצי. נכון, לעיתים קשה גם להיפרד מהם ולהתנער מפיסות הרכילות שהם מנסים לדלות מכם, אבל בכל זאת, איך הייתם יודעים אחרת ששורק'ה נכנסה להיריון בלי אישור מהאסיפה? בקיצור, אין ספק שבמקרה הזה לא הצליחו התלמידים להתעלות על רבם, אבל עדיין לא מאוחר מכדי לתקן את המצב. עירונים חביבים ויקרים, רכשו כובע טמבל, לבשו בגדי עבודה כחולים, גדלו שפם מייצג, הפשילו שרוולים וצאו לדרך. גם רומא לא נבנתה ביום אחד. רוצים להיות קונקרטיים? בבקשה. בפארק הירקון מוכרחים סידור רכב אמיתי לסירות הפדלים. בהרצליה כדאי לשבץ מטפלת ותיקה ואחראית במגרש המשחקים ולא תזיק גם תוספת של חצר גרוטאות, ובכפר-סבא כדאי לתגבר את צוות הנוי שלא מצליח, כך נראה, להשתלט על כל העבודה. אחרי כל זה אני ממליץ להקים גם צוות חשיבה לתכנון עתידי. בואו לא ניתמם, בלי מתנדבות חדשות מסקנדינביה, אין שום סיכוי שבעולם שדור ההמשך יישאר בקיבוץ. סליחה, בפארק. ---- אז מה דעתכם ?
היי שלום לכולם שבת שלום, קראתי היום בעיתון הקיבוץ. מה דעתכם ? הקישור : http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3714698,00.html אתם חושבים כך? והכתבה המלאה: לצאת! לצאת! לצאת! לפארק לפארקים העירוניים יש עוד הרבה מה ללמוד מהפארקים הקיבוציים הוותיקים. למשל, הצבת קטפת בטבורו של הפארק היתה מעלה את קרנו פלאים, שלא לדבר על מכונה לשטיפת כלים מעוז קורן, יזרעאל - תל-אביב פורסם: 14.05.09, 08:23 "אין כמו בבית". האמרה הזאת מוכיחה את עצמה בדיוק עד הרגע שבו הילד שלך מחליט שהפעילויות המועדפות עליו בשבת בבוקר הן לקרוע ספרים, לצייר על הספה החדשה בטושים בלתי מחיקים, וכמובן, מבחן האומץ ההכרחי "בוא נראה מה קורה אם" - הכולל טיפוס על השולחן בסלון וקפיצת ראש קשתית לכיוון הרצפה, רצוי בשעה שאבא קיבל בפעם הראשונה את תפקיד המשגיח. אחרי שמנקים את רסיסי האגרטל שנשבר, מרכיבים מחדש את הדי-וי-די שהגמד עמל על פירוקו ומקבלים את אישורו של הרופא התורן כי "מדובר בזעזוע מוח קל בלבד - אין ככל הנראה נזקים משמעותיים לטווח הארוך אבל תחזרו לביקורת בעוד שבוע", כבר לא ניתן לברוח מהמסקנה המתבקשת שהשר מיכאל איתן כבר הגיע אליה לפני מספר שנים ("לצאת! לצאת! לצאת! לצאת! לצאת!" - בהיסטריה). צריך לארוז צידה, כמה צעצועים אטרקטיביים שימנעו צרחות מיותרות והשחתת הריפוד החדש של כיסא הבטיחות, דיסק אוסף (לא משנה איזה, העיקר שיכלול את "רוץ בן סוסי"), כובע, קרם שיזוף והופה הופה הופה הי - יוצאים לפארק. כן, המפלט העירוני האולטימטיבי של משפחות ממוצעות בעלות 4-1 זאטוטים הוא הפארק. במשך השבוע ממצים הדרדקים את מגרשי המשחקים השכונתיים (שנקראים כאן, השד יודע למה, "גינות", למרות שאין בהן בדרך כלל צמחייה עשירה או אפילו סתם ערוגה של גזר) ובסופי השבוע הם מתקבצים בהמוניהם במדשאות הרחבות של הפארק. בשנים האחרונות עברו הפארקים האלה מתיחת פנים. לאחרונה הייתי בפארק הירקון, בפארק הרצליה ובפארק כפר-סבא ואני יכול לדווח שהעיריות משקיעות לא מעט בשטחים הפתוחים המצומצמים האחרונים שעוד נותרו להן. ניתן למצוא שם, כאמור, לא-מעט דשא (רובו עדיין ירוק, למרות ההמלצות של בר רפאלי בטלוויזיה), מתקני שעשועים לילדים, ואפילו פינות חי, אגמים ומזרקות ומגרשי ספורט שונים. מה אתם יודעים, אפילו לא משלמים שם בכניסה. הכל טוב ויפה אבל אם תשאלו אותי, לפארקים העירוניים החביבים האלה יש עוד הרבה מה ללמוד מהפארקים הקיבוציים הוותיקים. עם כל הכבוד למהנדסים הסביבתיים המוכשרים שתכננו את פינות החמד האלה, לא היה מזיק להם לעשות איזה סיור לימודי קצר בתנועה הקיבוצית, שחוגגת השנה מאה שנה לייסוד הפארק הראשון שלה באום-ג'וני. ביקור קצר כזה של מספר שעות היה יכול, למשל, ללמד את העירונים שהצבת קטפת אחת בטבורו של הפארק היתה מעלה את קרנו עשרת מונים בעיני הילדים (וגם בקרב לא-מעטים מהמבוגרים, צריך להודות). ומה בדבר מכונה לשטיפת כלים? אטרקציה רטובה ומרגשת לכל פעוט באשר הוא, שגם יכולה להיות שימושית מאוד להורים שמביאים אתם, כאמור, צידה קולינרית מלווה בכלי אוכל כאלה ואחרים שמחייבים שטיפה. זה לא הכול. חשבו מה היה קורה אם "גאון" אחד היה ממקם מכבסה בפארק. בזמן שהשובבים הקטנים היו עומדים נרגשים מול מכונות הפלא המסתובבות, ההורים המרוצים היו יכולים להיפרד לשלום מכתם הגלידה המעצבן שנוצר חצי שעה קודם על החולצה החדשה, באדיבותו של הקטנצ'יק ("אימאאאאא, תקני לי ארטיק!"). מה תגידו על אוכלוסיית המבקרים? שימו יד על הלב ואמרו לי באיזה פארק אתם מכירים את כל העוברים ושבים, כולם מברכים אתכם לשלום ואפילו שואלים מה שלום הילד, ונוקבים בשמו המדויק?! אל תתאמצו, אין דבר כזה בעיר. זה קורה רק בפארק הקיבוצי. נכון, לעיתים קשה גם להיפרד מהם ולהתנער מפיסות הרכילות שהם מנסים לדלות מכם, אבל בכל זאת, איך הייתם יודעים אחרת ששורק'ה נכנסה להיריון בלי אישור מהאסיפה? בקיצור, אין ספק שבמקרה הזה לא הצליחו התלמידים להתעלות על רבם, אבל עדיין לא מאוחר מכדי לתקן את המצב. עירונים חביבים ויקרים, רכשו כובע טמבל, לבשו בגדי עבודה כחולים, גדלו שפם מייצג, הפשילו שרוולים וצאו לדרך. גם רומא לא נבנתה ביום אחד. רוצים להיות קונקרטיים? בבקשה. בפארק הירקון מוכרחים סידור רכב אמיתי לסירות הפדלים. בהרצליה כדאי לשבץ מטפלת ותיקה ואחראית במגרש המשחקים ולא תזיק גם תוספת של חצר גרוטאות, ובכפר-סבא כדאי לתגבר את צוות הנוי שלא מצליח, כך נראה, להשתלט על כל העבודה. אחרי כל זה אני ממליץ להקים גם צוות חשיבה לתכנון עתידי. בואו לא ניתמם, בלי מתנדבות חדשות מסקנדינביה, אין שום סיכוי שבעולם שדור ההמשך יישאר בקיבוץ. סליחה, בפארק. ---- אז מה דעתכם ?