היי שאלה חשובה!

[atyauy]

היי שאלה חשובה!

רק רציתי להסביר משהו ולדעת אם יש פתרונות... אני בן 18 וככל הנראה אני אקבל פטור מהצבא (נגיע לסיבות אחר כך) כבר הרבה זמן אני סובל מהתעוררות עם כאבי בטן הזעות לחץ דפיקות לב ופחד היסטרי לפעמים...עד עכשיו זה היה העניין של הפחד מהצבא.. עכשיו ככל הנראה אחרי שאני אקבל פטור מן הסתם למצוא עבודה..להכנס ללמודים מאוחר יותר,,ללמוד נהיגה(היו יל קצת בעיות ראיה)ובכלל לצאת לחיים כשהייתי קטן יותר עברה המשפחה שלי טראומה (לא אוכל כל כך לפרט) ומסיבות מסויימות אבא שלי לא איתנו יותר אלא בכלא כמובן שכל בן משפחה קיבלת תדברים באופן קשה אבל קמנו מחדש..אני סיימתי ביה"ס בהצטיינות (בשביל להצליח בחיים למרות הכל!) כל יום שעובר אני מגלה שאני חרד לקראת העניין של להפרד מהבית ספר מהחיים שהיו עד עכשיו ולצאת החוצה לעולם של עבודה ואחר כך לימודים והלאה והלאה..(עולם מבוגרים)וכמובן שאני משתדל שהפחד לא יישתק אותי צאבל אני נלחם הרבה מאוד ואני כבר משתגע מזה (והייתי בטיפול אצל בן אדם מקסים שעזר הרבה אבל הגעתי לגיל 18 והוא קשור לתלמידים בכלל ככה שבלאגן) ואני לא רוצה אישפוזים ותרופות!! יש דרך להתגבר?להרגע?ויש לציין שאני מדבר המון על זה בבית... אז איך בעצם אפשר להתמודד עם חרדה לקראת יציאה החוצה לעולם אחר של "גדולים"?

 

[טלי גולן]

היי

אתה מספר על החרדה מלהתמודד עם עולם המבוגרים ועם השינוי שאתה עומד מולו. יש משהו שיכול להיות מאוד מפחיד במצבים של שינוי, כשעומדים מול משהו חדש ולא מוכר, ולא יודעים איך יהיה. אבל יש במצבים כאלו גם משהו אחר, משהו של חידוש ותקווה, של התחלה חדשה ואפשרויות להתקדם. ספרת שלמרות הכל, סיימת את ביה"ס בהצטיינות. אתה עמדת מול משהו קשה והתגברת, ולא וותרת, והצלחת לסיים בהצטיינות (שזה לא פשוט בכלל), כי זה היה לך חשוב. נשמע לי שיש לך הרבה כוחות. אתה הצלחת במאבק אז, ואין שום סיבה שלא תצליח עכשיו

אתה מתאר התעוררות עם כאבי בטן, דפיקות לב, הזעות ולחץ. התעוררות עם חרדה. זו תחושה מאוד לא נעימה להתעורר ככה, ובכלל להרגיש ככה. הרבה פעמים כשאנחנו בחרדה, יש כל מיני סימפטומים גופניים כמו שאתה מתאר. ויש כל מיני שיטות הרפיה, שמלמדות נשימות, הרפית שרירים ודמיון מודרך, ועוזרות להרגע. כתבת שאתה מדבר על זה המון בבית. אני חושבת שזה נורא טוב ונורא חשוב. זה שיש לך את מי לשתף. ספרת גם שהיית בטיפול אצל מישהו שעזר לך, אבל שלא בטוח שתוכל להמשיך איתו. אני חושבת שנורא כדאי לפנות לטיפול נוסף. נשמע שיש לך המון יכולת להעזר, ואתה תוכל להרוויח הרבה מטיפול. יש טיפולים יותר ממוקדים לחרדה שעובדים בטכניקה קוגניטיבית-התנהגותית, ועוזרים להוריד סימפטומים חרדתיים. יש טיפולים דינאמיים, שהם יותר רחבים ולא מתמקדים דווקא בחרדה, אלא יותר בעבודה על הקשיים שלנו וההבנה שלהם. ויש גם טיפולים תרופתיים לחרדה (אבל כתבת שאתה לא רוצה...). כתבת שאתה משתדל שהפחד לא ישתק אותך ונלחם הרבה מאוד. לפחד יש באמת נטייה כזאת לנסות לשתק אותנו, ולהלחם נגדו זו הדרך לנצח אותנו. אני יודעת שזה נורא קשה ולוקח המון כוחות, אבל זה כל-כך כל-כך חשוב. אתה יכול לספר קצת למה אתה מתכוון בזה שהפחד משתק אותך, ומזה בשבילך להלחם נגדו?

 

[spelling]

היי

תודה שענית לי.. לפעמים שאני ממש נבהל או חרד אני לא מסוגל לעשות כלום..פשוט לשבת ולנסות להרגע וזה משגע אותי כי אני לא מצליח להתקדם ככה...וזה מעצבן אותי כי אני רוצה להיות כמו כל בן אדם נורמלי שמתקדם ובונה תצמו... אבל כל פעם שאני נזכר ששנה הבאה אין יותר בית ספר ואין תדברים המוכרים של היום יום זה מתחיל מחדש!

 

[טלי גולן]

היי

כתבת שכשאתה ממש נבהל או חרד, הפחד משתק אותך. מה מבהיל אותך או עושה אותך חרד? זה המחשבות על העתיד? כתבת שהכל מתחיל כשאתה חושב על זה ששנה הבאה כבר אין את הדברים המוכרים. מה מפחיד אותך שיקרה?

 

[atyauy]

תשובה..

בגלל שקרה לי משהו רע כנראה למדתי לתרגם ששינוי זה דבר שלילי.... אבל הדבר היחיד שנשמר קבוע אצלי זה העובדה שיום יום הלכתי לבית ספר ושמר לי על השגרה..אני אוהב שגרה! ומבחינתי זה לא נורמלי כזאת תגובה..כי בדרך כלל שמחים שמסיימים בית ספר ואולי קצת מתגעגעים אבל אצלי זה משהו נוראי! אני לא יודע מה לעשות עם עצמי עכשיו..מנסה לחפש עבודה והכל...אני מסתדר פשוט גרוע עם שינויים זה מה שמפחיד אותי האמת העובדה ששנה הבאה גם השגרה היחידה שנשמרה לי נעלמת מטריפה אותי...ועוד סיבה היא בגלל מה שקרה נהייתי מאוד קשור לבית במיוחד לאימא שלי ואחי הקטן וקשה לי העובדה שאני אצטרך פתאום לעבוד ויום יבוא ללמוד באוניברסיטה שהיא חצי שעה נסיעה מהבית..מפחיד אותי הריחוק מהבית ומכל מה שמוכר..גם תמיד אני רגיל להיות ילד בלי דאגות ופתאןם זאת מכה בשבילי..שונא שינוי בשגרה!

 

[טלי גולן]

שינויים בשיגרה...

היי, אתה מספר כמה קשה לך עם שינויים. ובאמת, אתה עומד עכשיו לפני שינוי בחיים שלך, סיום ביה"ס וחיפוש מסגרת חדשה, והשינוי הזה מפחיד ומדאיג אותך מאוד. כתבת שבגלל שקרה לך משהו רע, למדת לקשר שינוי עם משהו שלילי. הרבה פעמים אנחנו לומדים לקשר למשהו כל מיני משמעויות, שלא באמת קשורות אליו, בגלל כל מיני דברים שקורים לנו. אבל, כמו שכתבת, זה משמעות שאתה נותן לשינוי בגלל מה שקרה, אבל זו לא המשמעות שתמיד נלווית לשינוי. ונורא נורא חשוב לזכור את זה. תנסה להזכיר לעצמך שהשינוי מפחיד אותך כל-כך כי הוא מתקשר לך לדבר רע שקרה, ולא כי הוא באמת רע תמיד. גם סיום שגרת ביה"ס יכולה להביא להתחלה של שיגרה חדשה, בעבודה, באוניברסיטה או במה שתבחר. ומהר מאוד המקום החדש יהפוך גם הוא למוכר, לשיגרה חדשה. כתבת שאתה מאוד קשור לאמא שלך ולאחיך הקטן, ושלכן נורא מפחיד אותך הריחוק מהבית. הרבה פעמים חוויות קשות יכולות לגרום לנו להפוך להיות מאוד קשורים לבית, ומאוד מודאגים מכל מיני דברים או דואגים לכל מיני אנשים. תנסה לחשוב על זה שבסופו של דבר גם כשהלכת לביה"ס זה היה רחוק מהבית, כי בילית חצי יום בלי המשפחה. ככה שאוניברסיטה או עבודה לא צריכים לשנות מאוד את התמונה. אתה עדיין תראה כל יום את המשפחה שלך. אני חושבת שחבל שתסבול כל-כך. טיפול פסיכולוגי יכול מאוד לעזור להתמודד עם כל הקשיים והדאגות. אתה חושב שהיית רוצה לנסות לפנות לטיפול?