היי... שוב אני. ../images/Emo3.gif
יש לי הפעם 2 שאלות: 1. דמיון - דבר טוב או רע? טוב לחיות בדמיונות או שכדאי להיות מציאותי כל הזמן? אדם עם דמיון יותר מצליח? או יותר חשוב- יותר מאושר? והמציאות.. היא גם מדומיינת? איך מבדילים בין הדמיון למציאות באמת? 2. תחביבים- סה"כ מרגע שמגיעים לחיים, האופי נבנה אצל כל אדם כדבר שנותן לו לחיות ללא פחד. מספק לו הגנה. בלעדי ההגנות שאנחנו יוצרים לעצמנו כל אחד היה משתגע/דכאוני וכו', כי אנחנו כבר נתנו לעצמנו מהילדות תשובות לכל השאלות כמו- מה אני אוהב? מה אני שונא? וכו'. וכל התחביבים ותחומי העניין הם בסה"כ דרך להעביר את החיים... כי זה מוזר, למה שבנאדם ילמד באוניברסיטה לעשות תואר על מנת להיות מרצה? איזה שאיפה הוא מגשים בכך שהוא מרצה? זה אומר שהוא לא עשה כלום עם התואר בסופו של דבר, הוא רק מעביר את זה הלאה. כל החיים זה להעביר את זה הלאה, לעשות ילדים כדי להעביר את המורשת ואת עצמך הלאה, אבל מה איתך? למה אתה נולדת? אני מרגיש שלא ביטאתי את עצמי מספיק אבל מקודם חשבתי על זה והכל נראה לי מוזר. החיים עדיין נראים לי תעלומה מוזרה, כל אחד בא לחיים ומנסה לצבור תחביבים ודברים שהוא אוהב- אבל בסוף הוא מת. אז בשביל מה הכל? אגב, לפני כמה זמן ששאלתי "איך אני יכול לדעת שהכל אמיתי" אז לא בדיוק עניתם אז אחזור על השאלה: איך אני אדע שאני והמח שלי נמצאים בתוך עולם קיים מראש, עולם אמיתי, מול האפשרות שגם העולם, התחושות והדברים שאני רואה נמצאים בעצם בתוך המח שלי? זאת אומרת שאין עולם קיים, אין אנשים, אני לא מדבר עם אף אחד כרגע והכל המצאה של המח שלי?
יש לי הפעם 2 שאלות: 1. דמיון - דבר טוב או רע? טוב לחיות בדמיונות או שכדאי להיות מציאותי כל הזמן? אדם עם דמיון יותר מצליח? או יותר חשוב- יותר מאושר? והמציאות.. היא גם מדומיינת? איך מבדילים בין הדמיון למציאות באמת? 2. תחביבים- סה"כ מרגע שמגיעים לחיים, האופי נבנה אצל כל אדם כדבר שנותן לו לחיות ללא פחד. מספק לו הגנה. בלעדי ההגנות שאנחנו יוצרים לעצמנו כל אחד היה משתגע/דכאוני וכו', כי אנחנו כבר נתנו לעצמנו מהילדות תשובות לכל השאלות כמו- מה אני אוהב? מה אני שונא? וכו'. וכל התחביבים ותחומי העניין הם בסה"כ דרך להעביר את החיים... כי זה מוזר, למה שבנאדם ילמד באוניברסיטה לעשות תואר על מנת להיות מרצה? איזה שאיפה הוא מגשים בכך שהוא מרצה? זה אומר שהוא לא עשה כלום עם התואר בסופו של דבר, הוא רק מעביר את זה הלאה. כל החיים זה להעביר את זה הלאה, לעשות ילדים כדי להעביר את המורשת ואת עצמך הלאה, אבל מה איתך? למה אתה נולדת? אני מרגיש שלא ביטאתי את עצמי מספיק אבל מקודם חשבתי על זה והכל נראה לי מוזר. החיים עדיין נראים לי תעלומה מוזרה, כל אחד בא לחיים ומנסה לצבור תחביבים ודברים שהוא אוהב- אבל בסוף הוא מת. אז בשביל מה הכל? אגב, לפני כמה זמן ששאלתי "איך אני יכול לדעת שהכל אמיתי" אז לא בדיוק עניתם אז אחזור על השאלה: איך אני אדע שאני והמח שלי נמצאים בתוך עולם קיים מראש, עולם אמיתי, מול האפשרות שגם העולם, התחושות והדברים שאני רואה נמצאים בעצם בתוך המח שלי? זאת אומרת שאין עולם קיים, אין אנשים, אני לא מדבר עם אף אחד כרגע והכל המצאה של המח שלי?
