היי שלום וברכה אני חדשה כאן... מסתובבת בפורומים השונים

[אחת היחיד]

היי שלום וברכה אני חדשה כאן... מסתובבת בפורומים השונים

אך לפורום הזה עוד לא הגעתי כי לא חשבנו על אימוץ ברצינות עד עצם היום הזה.
יש לנו טיפה בעיה להיכנס להיריון "ספונטני" עקב בעיה גנטית אצלי. יש ילדה אחת ברוך ה'. והחלטנו להביא דרך הפריה ובנתיים הזמן עובר ועדיין לא נכנסנו .. ורוצים לפחות עוד ילד אחד או שניים...
אימוץ ילד כרוך בזה שבגיל 18 הוא ירצה לפתוח את תיק האימוץ שלו לברר את כל הפרטים מאין הגיע וכו'... הפחד הגדול שלי שהוא או היא כבר לא ירצו אותנו יותר ויחשבו יותר ויותר על ההורים הביולוגיים שלהם, וירצו לעזוב את החממה הנעימה שיגדלו בה. זה פשוט מתסכל אותי עצם המחשבה, האם זה קרה למישהו כאן? האם החיים בצל ילד מאומץ יגרום לו למשבר בזהות.. האם חייבים לספר את האמת? או שאפשר לדחות עוד קצת את הגיל שבו ידע את האמת כשיהיה מספיק באמת בוגר. לדעתי 18 לא מספיק בוגר כדי לטלטל את חייו/ה כך...
אשמח לשמוע דעות בבקשה... שבת שלום...

 

[מסטיק גם]

ברוכה הבאה

היי ברוכה הבאה.
אין לי ניסיון רב ביותר בפורומים הללו אך יש לי ניסיון בבית אנחנו אימצנו לפני 3 שנים בערך ורשומים לאימוץ שני .
ברור שיש חשש לגביי העתיד אבל כשאנחנו רואים את האהבה בעיניים אנחנו יודעים שגם אם נתבקש לטוס בבוא היום בכדי לברר על "הזהות האמיתית" אנחנו מוכנים . אספנו טיפות של אינפורמציה וסגרנו בקופסה.
נושא האימוץ מדובר בחופשיות בבית אומנם לא כל הזמן אבל לא מסתירים זאת.
בהצלחה

 

[דניאלהI11111]

שאלות מורכבות וקשות...

ברוכה הבאה.
אענה לך בקצרה רק על חלק משאלותיך הן מניסיוני ונסיונם של אחרים:
ההמלצה הגורפת היום של אנשי המקצוע היא כן לספר לילד המאומץ כבר מההתחלה שהוא מאומץ. לא להסתיר כי ההסתרה הזו אחר כך פוגעת בילד מאד לכשהוא מגלה שלא סיפרו לו את האמת. זה פוגע באמון הבסיסי שלו בזולת בכלל ובהוריו המאמצים בפרט. בכל גיל מספרים דברים שמותאמים לגיל וליכולת ההבנה הקוגניטבית והרגשית. אז גם לרוב הנושא של האימוץ לא הופך לאיזה חור שחור או סוד גדול במשפחה, אלא מועבר בטבעיות כמו שאר עובדות החיים.
האם הידיעה על היות הילד/נער מאומץ גורמת למשבר זהות? היא גורמת לאתגרים בנושא הזהות זה בטוח, אך אין ברירה אחרת. זו האמת ועל הילד להתמודד איתה. כן, לפעמים יש משברי זהות ולפעמים פחות.
התקווה היא כי ההורים המאמצים יוצרים לאורך השנים בסיס בטוח של אהבה, הכלה, החזקה, תחושת אמון ושלמות, שעל בסיס זה הקונפליקטים של הזהות של מאומץ פחות קשים. אך בפועל זה לא תמיד כך וחלק מהמאומצים כן חווים משברי זהות לא פשוטים. אולי בלתי נמנעים בעצם.

האם היו מאומצים שניתקו מגע עם הוריהם המאמצים כשבגרו? כן היו ויש כאלו. הם לא הרוב אך הם שם. אך שוב: נוכח הורות מאמצת חמה ואוהבת, מקבלת ומאפשרת, מחבקת ותקשורתית, אני חושבת שהסיכוי לכך פוחת בהרבה.

האם היו מאומצים ששבו לזרועות המשפחה הביולוגית? כן היו ויש. אין זה קשור לשאלה האם ניתקו קשר עם המאמצים.
ברוב המקרים זה לא קורה כי רבות מהמשפחות הביולוגיות הן משפחות מפורקות, עם סיפורי חיים לא פשוטים, או בכלל כאלו שאינן רוצות קשר עם הילד המאומץ. אני מכירה לא מעט מאומצים שפתחו תיק אימוץ ומאד התאכזבו והקשר לא נשמר או שנשמר כקשר מאד דל וקורקטי.
יש מאומצים שחידשו קשרים עם המשפחה הביולוגית והם בקשר חם ואוהב עם הוריהם המאמצים: זה בכלל לא בסתירה לקשר חם עם המאמצים, ההפך.
בקיצור: יש מהכל.

בעיני צריך לא לפחד מכל התסריטים האפשריים, להעזר באנשי מקצוע כשמתעוררות שאלות או בעיות לאורך שנות הילדות ולאהוב לאהוב ולאהוב. אימוץ זו חוויה נדירה ומופלאה כמו כל הורות ואולי יותר! ויש בה אתגרים שאותם צולחים לאט לאט עם הרבה סבלנות ועזרה.

בהצלחה!

 

[אחת היחיד]

וואו, תודה לך!