היי ,שמי טלילה
טוב, זה הולך להיות ארוך אני בת 36 ומאובחנת כ-10 שנים עד הלידה הראשנה הסתדרתי איך שהוא עם המחלה עם שני התקפים בשנה לערך אחרי הלידה הראשונה כנראה לא הייתי מוכנה נפשית לכל השינויים שמגיעים עם הלידה ועם היותי אמא צעירה וחולה ומלאי ההורמונים המשתוללים אז נכנס אפקט הרחמים העצמיים ובאופן אוטומטי הדרדר מצבי מ-2 התקפים בשנה ל-6 במשך 3 שנים. לא ראיתי אף אחד מולי חוץ ממני לא עניין אותי אף אחד לא בעלי ולא הבן שלי הייתי מגעילה וכלבה ברמה בן לאומית אני עד היום לא יודעת איך בעלי נשאר איתי בתקופה הנוראה הזו עד שבוקר אחד הוא התיישב מולי ואמר לי אני עוזב את הבית נבהלתי יצאתי מהבית והתקשרתי לאחירון נסעתי למחרת ללא ידיעתו של בעלי לתל השומר נכנסתי לפסיכיאטר ואמרתי לו עכשו תרשום מרשם לפרוזק התחלתי לבלוע בהסטריה את הכדור ונרגעתי קצת יחד עם הפרוזק הלכתי לפסיכולוגית הפסקתי לקחת תרופות והתחלתי לעבוד על עצמי בראש בראש בראש לקחתי בחשבון רק את בעלי והבן באותה תקופה אחירון ישבה מולי ביקורת אחת ואמרה לי שאין ביכותה לעזור לי יותר כי עם אמשיך כך עם ההתקפים בתדירות של פעם בחודשיים אני אגיע למיטה טיפולית כבר הייתי בכסא.... האפשרויות שהיא נתנה לי היא השתלת מח עצם בפעם הראשונה בארץ או נסיעה לטקסס יוסטון למחקר חדש כבר היינו במהלכים לנסיעה כאשר דודתי התקשרה אלי וסיפרה לי על הילר אחד שמגיע מאנגליה פעם בחודשיים כבר לא היה לי מה להפסיד ניגשתי לראות אותו והוא העמיד אותי על הרגליים אחרי 5 טיפולים אינטנסיביים אני אישית חושבת שאם לא הייתי מאמינה בזה אז גם זה לא היה עוזר לי אבל היום אני חסידה גדולה גם עברתי קורס רייקי ואני מטפלת בעצמי כאשר הגעתי לביקורת פעם ראשונה אחרי הטיפול של ההילר כל המחלקה הגיעה לראות בנס הרפואי אבל שוב אני חוזרת וחוזרת:הכל בראש היום אני מרגישה מצויין הולכת ואפילו רצה אחרי ביתי שרק אתמול התחילה ללכת . כמובן שיש ימים פחות טובים בדר"כ בשעת המחזור החודשי אבל אני מקבלת באהבה את הימים הללו זורמת איתם נותנת מקום למחלה יש לה את הימים שלה עם היא רוצה לצוץ מדי פעם אז אני מרשה לה אני לא נלחמת בה וזה עובר בקשר להריונות אז לכל אחת יש את ההריון שלה בלי כל קשר למחלה העקרון הוא לעבור את זה רגיל אני יודעת איזה כמות חרדות יש כפול ומכופל מכל אחת אחרת בריאה אבל באמת שאין צורך הרופאים צריכים להיות מעודכנים לגבי המחלה כך שבלידה עצמה (לידה רגילה)עם לא יהיה לכן כוח מספיק אז יעזרו לכן ותאמינו לי בגלל הפחד הזה שלא יהיה לי כח מספיק היה לי כוח של סוס לגבי לידה קיסרית עם לא צריכים בגלל משקל ייתר של הילוד לא ללדת קיסרי בשום אופן ההחלמה אורכת יותר זמן כאבי תופת בלי קשר למחלה אני לא מבינה נשים שרוצות ללדת כך סתם. זה הכל פחות או יותא אבל עם יש עוד משהוא שאני יכולה לעזור אני נותנת את מספר הטלפון שלי למי שרוצה לשוחח כי עוד מגילה כזו פעם נוספת תהרוג אותי סתם........ 04-6550077 ביייי טלילה
טוב, זה הולך להיות ארוך אני בת 36 ומאובחנת כ-10 שנים עד הלידה הראשנה הסתדרתי איך שהוא עם המחלה עם שני התקפים בשנה לערך אחרי הלידה הראשונה כנראה לא הייתי מוכנה נפשית לכל השינויים שמגיעים עם הלידה ועם היותי אמא צעירה וחולה ומלאי ההורמונים המשתוללים אז נכנס אפקט הרחמים העצמיים ובאופן אוטומטי הדרדר מצבי מ-2 התקפים בשנה ל-6 במשך 3 שנים. לא ראיתי אף אחד מולי חוץ ממני לא עניין אותי אף אחד לא בעלי ולא הבן שלי הייתי מגעילה וכלבה ברמה בן לאומית אני עד היום לא יודעת איך בעלי נשאר איתי בתקופה הנוראה הזו עד שבוקר אחד הוא התיישב מולי ואמר לי אני עוזב את הבית נבהלתי יצאתי מהבית והתקשרתי לאחירון נסעתי למחרת ללא ידיעתו של בעלי לתל השומר נכנסתי לפסיכיאטר ואמרתי לו עכשו תרשום מרשם לפרוזק התחלתי לבלוע בהסטריה את הכדור ונרגעתי קצת יחד עם הפרוזק הלכתי לפסיכולוגית הפסקתי לקחת תרופות והתחלתי לעבוד על עצמי בראש בראש בראש לקחתי בחשבון רק את בעלי והבן באותה תקופה אחירון ישבה מולי ביקורת אחת ואמרה לי שאין ביכותה לעזור לי יותר כי עם אמשיך כך עם ההתקפים בתדירות של פעם בחודשיים אני אגיע למיטה טיפולית כבר הייתי בכסא.... האפשרויות שהיא נתנה לי היא השתלת מח עצם בפעם הראשונה בארץ או נסיעה לטקסס יוסטון למחקר חדש כבר היינו במהלכים לנסיעה כאשר דודתי התקשרה אלי וסיפרה לי על הילר אחד שמגיע מאנגליה פעם בחודשיים כבר לא היה לי מה להפסיד ניגשתי לראות אותו והוא העמיד אותי על הרגליים אחרי 5 טיפולים אינטנסיביים אני אישית חושבת שאם לא הייתי מאמינה בזה אז גם זה לא היה עוזר לי אבל היום אני חסידה גדולה גם עברתי קורס רייקי ואני מטפלת בעצמי כאשר הגעתי לביקורת פעם ראשונה אחרי הטיפול של ההילר כל המחלקה הגיעה לראות בנס הרפואי אבל שוב אני חוזרת וחוזרת:הכל בראש היום אני מרגישה מצויין הולכת ואפילו רצה אחרי ביתי שרק אתמול התחילה ללכת . כמובן שיש ימים פחות טובים בדר"כ בשעת המחזור החודשי אבל אני מקבלת באהבה את הימים הללו זורמת איתם נותנת מקום למחלה יש לה את הימים שלה עם היא רוצה לצוץ מדי פעם אז אני מרשה לה אני לא נלחמת בה וזה עובר בקשר להריונות אז לכל אחת יש את ההריון שלה בלי כל קשר למחלה העקרון הוא לעבור את זה רגיל אני יודעת איזה כמות חרדות יש כפול ומכופל מכל אחת אחרת בריאה אבל באמת שאין צורך הרופאים צריכים להיות מעודכנים לגבי המחלה כך שבלידה עצמה (לידה רגילה)עם לא יהיה לכן כוח מספיק אז יעזרו לכן ותאמינו לי בגלל הפחד הזה שלא יהיה לי כח מספיק היה לי כוח של סוס לגבי לידה קיסרית עם לא צריכים בגלל משקל ייתר של הילוד לא ללדת קיסרי בשום אופן ההחלמה אורכת יותר זמן כאבי תופת בלי קשר למחלה אני לא מבינה נשים שרוצות ללדת כך סתם. זה הכל פחות או יותא אבל עם יש עוד משהוא שאני יכולה לעזור אני נותנת את מספר הטלפון שלי למי שרוצה לשוחח כי עוד מגילה כזו פעם נוספת תהרוג אותי סתם........ 04-6550077 ביייי טלילה
