היי תיקווה

grayart

New member
היי תיקווה

שאלה לי אלייך לגבי נדב.
לפני שנה כשנכנסתי לפורום סיפרתי על הבן שלי בגיל 3 שהוא לא מדבר ולא מבין אף מילה, לא מראה עניין באנשים ואין גסטות.
משהו שסיפרת על נדב כשהיה באותו הגיל הזכיר לי אותו.
ודי הפיח בי תקווה שאפשרי שהמצב מאוד ישתפר.

היום שנה אחרי, יש שינוי לטובה אבל מאוד מינורי.
יש הבנה של מעט מילים (לא, בוא, קח וכו...) ויש התחלה של גסטות, מעט הצבעה, מדי פעם ביי ביי, ו"תן לי".
אין דיבור ואין אף מילה ולא ניסיון למילה אבל למד להכיר ולבקש מספר קטנטן של דברי מאכל בעזרת כרטיסים.

שאלתי אליך, לגבי נדב.
איזה שיפור ראו אצלו אחרי שנה.?
מתי ידעת שהנה משהו מתחיל לזוז קדימה.?
מתי בעצם נהיה מהפך מהנמוך לגבוה.?
 

TikvaBonneh

New member
היסטוריה

זה לא קרה ברגע. דברים התחילו לזוז קדימה אחרי שהתחלנו טיפול אינטנסיבי. הוא נולד בינואר 2006.
עשיתי חיפוש בפורום אוטיזם על הפוסטים שלי כדי לשחזר את ההיסטוריה
במאי 2009 התחלנו טיפול אינטנסיבי.
הנה פוסט אחרי חצי שנה.
הנה פוסטים מפסח 2010, אחרי עשרה חודשים:
יש מילים.
עדיין לגמרי לא מודע לסכנות
יוני 2010
מתבדח עם אחותו
אוגוסט 2010
יש ירידות בעליה
ספטמבר 2010,
למד להקליד
גיל חמש
תפקוד גבוה
 

grayart

New member
תודה

טוב אחרי שנה (היום בגיל 4) כבר פחות מזכיר את נדב בגיל 4.
לא מדבר, לא משחק עם אחרים, גם לא מסוגל לשבת ליד שולחן לפעילות, או לקחת חלק בקבוצה (רק ממרחק).
לא מקשיב לסיפורים, ולא משתף פעולה.

בכל זאת יש התקדמות בתקשורת, והבנתי ששימוש בכרטיסים בתור תקשורת תומכת מעודד דיבור עתידי.
מקווה לטוב.
 

אריה127

New member
פחות לקוות ויותר לעשות

הילדים שלנו לא מתפתחים מעצמם, הם זקוקים לעזרה משמעותית בשביל להתפתח
תקווה מספרת על עבודה משמעותית. גם אני יכול לספר כך על הבן שלי.
הבן שלכם צריך אתכם, לגירוי תקשורתי משמעותי יום יומי! שעה ועוד שעה ועוד שעה..
ומה שנותנים במערכת החינוך זה לא מספיק..
(וממש ממש מתנצל על ההטפה..)
 

grayart

New member
אילו רק היית יודע


אני חושב שהבן שלי ידע בדיוק למי להיוולד...
אצלנו זה יותר בכיוון של שוכחים שמעבר לילד וההשקעה בו צריכים לפנות זמן גם לעצמנו, אבל ההטפה מתקבלת ברוח טובה ואני מעביר אותה הלאה.

אצלנו בגן יש סוג של טיפול דיאדי שמאוד מלמד אותנו איך לקדם את הילד דרך משחק כיף והנאה משותפת.
אני גם חושב שהגן לא מספיק, גם אנשי מקצוע מחוץ לגן זה לא מספיק.
אף אחד לא יכול לעשות את החלק של ההורים, ולנו יש את הכוח ליצור את השינוי הכי משמעותי. (והכול בכיף עם המון הנאה).
לקוות ממשיכים לקוות, אבל תכלס, מה שלא יהיה יהיה טוב, בשבילנו הוא מושלם ככה או ככה.
 
למעלה