היי

[choco2602]

היי

אחרי המון שנים בפורומים שונים ומשוניים בתפוז החלטתי להכיר לעצמי גם את הפורום הזה

אז שלום לכולם- אני קארין, בת 24
ובפעם אחרת נחפור לכם קצת יותר..

 

[choco2602]

ובהמשך לשרשור שהתחלתי, יש לי גם שאלה

אני רוצה לדעת מה אתם חושבים- מפריע או לא.
אני נמצאת במצב שאני די מנותקת מחברים. נשארתי בקשר עם 2 חברות קרובות (מתקופת התיכון) ואנחנו נפגשות מדי פעם, לא המון. עם כל השאר ניתקתי קשר כי אנחנו לא ממש באותו ראש.
מעבר לזה לא באמת נשארתי בקשר עם יותר מדי אנשים. בכלל אני טיפוס של ידידים ולא חברות (יותר מקשיבים לי, ותומכים משום מה..)

אתם חושבים שזה מפריע לנהל מערכת יחסים כשאחד מבני הזוג לא נמצא בתוך חבורה גדולה שכזו, או לא נפגש עם חברים הרבה? (כשלא מפריע לי אם לבן הזוג שלי יש הרבה חברים והוא יוצא ונהנה איתם).

 

[tamaguchi girl]

ברוכה הבאה :]

אם הצד השני יוצא ומבלה עם החברים שלו, ולך זה לא מפריע להנות מתעסוקות אחרות גם לבד, איזו סיבה יש לזה להפריע?

 

[choco2602]

לא יודעת זה משהו שהפריע בקשר האחרון..

אני לא יודעת אם הבעיה היא בעצם העובדה שלצד אחד יש הרבה חברים ולצד השני לא או שסתם הבן אדם בעייתי.
לי זה ממש לא הפריע לפעמים לצאת עם חברים שלו ולהכיר אנשים חדשים ולפעמים פשוט להתעסק בדברים אחרים, אבל לו זה הפריע..

בגלל זה אני שואלת.. להבין מי הבעיה

 

[Talg123]

אמממ

לי אישית לא מפריע חוץ מזה שאני בערך באותו מצב כמוך.. דיי ניתקתי קשר עם חברים.
אבל יותר מפריע לי בתור בן זוג לשמוע שאת יותר מתחברת לידידים מאשר חברות, כי זה סוג של חארטה "מקשיבים" כי כולם מקשיבים פשוט הידידים שלך מקשיבים כי הם רוצים משהו מעבר ואת פשוט לא יודעת ולא רואה דברים... זה משהו שבנות לא מבינות אבל שיהיה...
בהצלחה :]

 

[raptor89]

גם אם כן זה מה שהידידים מחפשים, אז מה?

אם אתה סומך על בת הזוג שלך, תסמוך עליה עד הסוף.
גם לי הרבה יותר נוח לתקשר עם בנות על דברים שיותר ברומו של עולם (מעבר ל”מה קורה אחי, בוא לבירה” שקורה עם החברים) אז אני רואה את הידידות האלה כקרובות יותר מחלק מהחברים.
זה לא אומר שאני אעשה עם זה משהו.

 

[choco2602]

דווקא זה לא הפריע לו..

אלא שאני לא יוצאת עם חברות הרבה.
יש לי פשוט מעט חברות קרובות. אחרי ניסיון של שנים עם בנות, פשוט מעטות הבנות שאני מרגישה שאפשר לסמוך עליהן.
הייתי בתוך חבורה גדולה עד סוף התיכון- כל הזמן רכילויות אחת על השניה, וריבים, וכל פעם לא קוראים למישהי אחרת ובלגן. הן עדיין ככה ולי נמאס להרגיש בת 12.
עם מעט החברות הקרובות שלי אני לא נפגשת הרבה כי כל אחת מאיתנו שקועה בעבודה, לימודים והכל ביחד.. אז נפגשים לעיתים רחוקות.
יכול להיות שבגלל שהייתי עם מישהו בגילי שכל מה שהיה לו בחיים זה עבודה שלא ממש מעניינת אותו אז הוא ראה את הדברים אחרת.

ואני יודעת שהרבה פעמים קשר עם ידיד זה כי הוא רוצה משהו. אבל בסופו של דבר אני יודעת לבחור לעצמי אנשים שיודעים להבין שיש לי חבר/ שאני לא מעוניינת ואיכשהו הקשר הזה נשמר ונשאר בגדר הידידים, ואני אישית עזרתי לידידים שלי בחזרה המון.. אז כן, זה אפשרי לגמרי.

אני יותר מתחברת לבנים כי קשה לי כל הצד הרע שקיים בהמון המון בנות. כל דבר צריך לריב, הכל כל כך קשה ומעיק. אני לא אומרת שאין בנות נורמליות שכיף להיות איתן, אבל הן מעטות לצערי..

 

[C l u e]

בולשיט.

מצריך דיון חדש ועצמאי, אבל בגדול- בולשיט.

 

[Talg123]

דייי

זה לא מצריך שום דיון מחדש וחאלס לחיות באשליה הזאת... אין לי כוח להיכנס לוויכוח המיותר הזה כי אני יודע שאני צודק. יאללה

 

[h a j b i]

לא כזה בולשיט

למעשה ברוב המקרים זה נכון. נשאר להתווכח על איזה רוב (60%? 70%?80%?90%?)

 

[C l u e]

זה תלוי בכל כך הרבה גורמים...

גם אני יותר טיפוס של חברים ולא של חברות (ידידים??? לא, לא. חברים. לא רומנטיים או משהו, אבל חברים לכל דבר ועניין).
מעולם זה לא הפריע לבני הזוג שלי כי הגבולות היו מאד ברורים, וכי השתדלתי ליצור אמון וקרבה שיבהירו שאנחנו במקום בטוח.
זה לעניין הידידים.
לעניין החבורה- גם זה מאד תלוי. כלומר, אם את טיפוס פחות חברתי (וזה בסדר גמור, לא כולנו חיות מסיבות וצריכים להיות מוקפים בטונות של אנשים כל רגע נתון) וגם הוא לא- אני לא רואה מה הבעיה. יש אנשים שהעולם הפנימי שלהם מאד עשיר והם לא צריכים כל כך הרבה אנשים מבחוץ שיעשירו להם אותו. הכל בסדר.
אם לבן הזוג יש "חבר'ה" ולך יש מעט חברות- אני מוצאת את זה די נפלא כשבת זוג הופכת ל'אחת מהחבר'ה', זה נורא חמוד וזה קורה בלי סוף. מה אכפת לך, על הדרך תכירי כמה חברים חדשים ותרגישי איך זה להיות חלק מקבוצה, שזה תמיד כיף לדעתי האישית.

כך שכך או כך אני לא רואה בעיה, לא רואה איך זה יכול להפריע.

 

[choco2602]

טוב אז כנראה שיש אנשים עם בעיות..

חחח פשוט אני טיפוס מאוד חברותי, בגלל זה השתלבתי לא רע בכלל עם החברים שלו.
כנראה שזה קצת חוסר בגרות כל העניין הזה של למה אין לך הרבה חברות.

וידידים זה לא משהו רומנטי בעיני פשוט כשזה בנות זה חברות וכשזה בנים זה ידידים. מכיתה ו' בערך.. להפך דווקא ידידים יותר מדגיש שזה כל מה שיש כאן, ולא יותר מזה. טוב השם עצמו לא משנה. גם לבני הזוג שלי זה אף פעם לא הפריע כי אני כולם יודעים טוב מאוד מה קורה וכמו שאמרת, איפה הגבולות.

 

[C l u e]

את רוצה להגיד לי שזה מפריע לו?

אני גם כמוך, טיפוס מאד חברותי שתמיד מוקף באנשים. וכן, גם לי היו תקופות של לבד, שפתאום נשארו שאריות חברים מתקופות קודמות של מסגרות קודמות. זאת שאלה של עיתוי. כשאת עובדת במקום עבודה של 'אחרי צבא' פתאום את מוצאת המון חברים, כנ"ל לימודים באוניברסיטה. כשאנחנו בין לבין, נניח בתקופת הטיול-אחרי-צבא וכל ההתאקלמות בארץ, כן, גם לי היה פתאום קצת לבד.
זה נפלא שהשתלבת בחבורה שלו. אני רואה את זה בדיוק קורה לחברה הכי טובה שלי עם החברה של בן הזוג שלה (וגם אני איכשהו נהייתי אחת מהחברה)- במיוחד אם את טיפוס חברותי, את יודעת שזה תמיד כיף להכיר אנשים חדשים. והשלב הזה שאת פתאום מבינה שאת 'אחת מהחברה'- אין על זה

זה הוא שמוזר לו שיש לך רק כמה חברות? טאף לאק באדי, לא כולנו אותו דבר. כל אחד ומה שמספיק לו. זה באמת נשמע קטע די לא בוגר מצידו..
נשמע שטוב לכם מבחינה חברתית ומבחינת הדינאמיקה שלך עם החברים שלו. אל תתני לקטע הזה להרוס משהו, אל תקחי אותו ואת התהיה שלו באופן קשה או מוזר. אולי הוא פשוט בן אדם שקשה לו להבין את זה.
אני אתן לך דוגמא: אחותי הקטנה היא בת 17, ויש לה חברה אחת בכל התיכון והן כמו אחיות תאומות, מעבר לזה- היא רוח רפאים בתיכון, אף אחד לא מכיר אותה והיא לא מכירה אף אחד. זה לא מזיז לה בשיט, היא בחורה מגניבה רצח והיא שמה זין על כל היצורים שלומדים איתה. היא קצת כמו דריה כזאת (אם את זקנה מספיק בשביל להכיר את הסדרה).. אחותי מאד מאושרת, ההורים שלי לעומת זאת נורא לחוצים מהבעיות החברתיות שלה- אין לה שום בעיות חברתיות!!!!! החיים שלה נפלאים מבחינה חברתית, ההורים שלי פשוט לא מצליחים לקבל את הקונספט הזה. אני ויתר האחיות שלי היינו תמיד מוקפות באנשים, כך שפתאום ההורים שלי נבהלים מאחותי, שאולי יש לה קשיים. אין לה. הם פשוט לא מצליחים להבין את זה.
אולי חבר שלך הוא כזה, אחד כזה שצריך את החבורה שלו ולא מבין איך אפשר להסתדר עם כמה חברות וזהו, ולכן משם באות השאלות.

בקיצור, נשמע שטוב לכם מבחינה חברתית אז אני אתן לך את העצה שבשבועות האחרונים כל הסביבה שלי (כולל הפורום הזה) נותנת לי- לא להיכנס לסרטים מיותרים. הכל טוב.

רק אהבה

 

[choco2602]

אנחנו כבר לא ממש ביחד.

היו כמה סיבות להפרד ממנו. הרגשתי שאני יוצאת עם ילד בן 19 ולא עם מישהו בגילי..
כן אני מכירה את דריה (ראיתי פרק או שניים חח)

הלוואי וזה היה רק שאלות.
זאת אחת הסיבות שנפרדנו, זה הפריע לו ברמה ממש מוגזמת. הוא התחיל לחפש להיות עם החברים כל יום כל היום. זאת קצת הגזמה בעיני. הוא איתם כל היום בעבודה. חוזר, ומהשניה שהוא יוצא מהעבודה מתכתב איתם בוואטסאפ, מגיע הביתה, נפגש איתם, חוזר הביתה מאוחר, ממשיך להתכתב איתם, הולך לישון וחוזר חלילה.
ככה עברו רוב הימים האחרונים שלנו ביחד. לי אישית זה נראה מוגזם.

אני לא חושבת שאחרי תקופת צבא זה אמור להיות ככה. אפילו בצבא אין לך כוח כל יום לצאת. זה נגמר בגיל 18 בערך.. ולא ממש בא לי לצאת עם מישהו בן 18.

 

[C l u e]

אז טוב שנפרדתם.

בדיוק דיברתי על זה עם מישהו השבוע, שאני בתקופה בחיים שלי של די, נגמר הבולשיט. טוב לי- אני אגיד, רע לי- אני אחתוך. פשוט אני לוקחת את המושכות ומעיפה לקיבינימט מהחיים שלי את מי שלא בא לי בטוב.

אני נורא מכירה את זה שמשהו מעיב על מערכת היחסים ברמה שאם לא מתמודדים עם זה נכון (שני בני הזוג) זה יכול לפרק. נניח איתי ועם החבר זה האישיו של הקעקועים שלי... זה הורג אותנו. אבל את יודעת, מנסים להגיע לעמק השווה.

אם לא היה לך טוב, מצוין שחתכת.
חח את מזכירה לי עוד סיפור משפחתי, דווקא מצד אמא שלי: היא גרושה והיא יוצאת עכשיו לדייטים וזה נורא חמוד, כי היא אחרי גיל 60. ואמא שלי היא פסיכית על כל הראש, מנטאלית היא לגמרי בת 25. וכל גבר שהיא יוצאת איתו שהוא בגילה, היא פשוט מרגישה שהיא יוצאת עם סבא שלה!!! זה מחרפן אותה.
בקיצור, זה הכל עניין של מנטאליות, ושל בשלות, ושל עיתוי נכון בחיים. נכון לכרגע, הוא פחות התאים לך. את צריכה מישהו רגוע יותר מבחינת חיי החברה שלו. טוב עשית שסיימת את הקשר ולא התפשרת או ניסית למשוך. אני מאד מאמינה בזה.

אגב, קצת מצחיק מה שאת אומרת עליו ועל חברים שלו. אני וחברה הכי טובה שלי לגמרי כאלה, אנחנו הכי זוג נשוי שיש ואנחנו כל הזמן ביחד, בדיוק כמו שתיארת את חבר שלך וחברים שלו. מה שמבדר זה ששני בני הזוג שלנו, שלגמרי לא הכירו לפני, נהיו חברים די טובים בגלל כל הרגעים האלה שאנחנו פשוט צריכות להיות אני והיא בלעדיהם.
(אל תביני אותי לא נכון, אני לגמרי חושבת שזה מוגזם הוא וחברים שלו)

בקיצור,
נראה לי שבאת לפורום כדי לוודא שאת בסדר ושפויה ולא רואה דברים בצורה מעוותת, ולפחות מהרושם שהשארת עלי זה לגמרי המצב- גם אני הייתי מאד מתקשה בקשר כמו שאת מתארת.
אז את בסדר את, הכל טוב

מאחלת לך רק אהבה

 

[choco2602]

הצחקת אותי

כן. אני מאוד בוגרת לגילי אני יודעת את זה. אז מישהו שמושך אותי אחורה ממש לא מתאים לי.
וכן, אני קצת פחדתי שעכשיו אני אכיר מישהו ואותו דבר דבילי יפריע לו. אז אחת הסיבות שבאתי לכאן זה להבין שאני בסדר.. =]

אני הערתי לו הרבה פעמים על כל עניין החברים. אמרתי לו שהוא כן צריך ללכת ולהיות איתם אבל צריך גם לדעת מתי לעצור.

הבעיה היא שכל החברים שלו רווקים (מסיבות שאני לא אפרט כאן..) אז הוא נסחף אחריהם. היינו כמעט 5 שנים ביחד ועם כל החברים שלו לפניהם אף פעם לא הייתה בעיה כזו. רק עם החברים הנוכחיים..

אבל זאת כבר לא בעיה שלי, אלא שלו.

 

[C l u e]

וואו, 5 שנים??

את באמת נשמעת בוגרת לגילך, ואת יודעת, את כבר בגיל שפערי גילאים של 5+ שנים הם לגיטימיים במערכת יחסים- פשוט חפשי אנשים בוגרים שאיתך באותו הסטייט אוף מיינד. זה יכול להיות בחור בן 30-33 וזה יכול להיות בחור בגילך, או אפילו צעיר ממך.
זה טוב שאת יודעת מה את מחפשת והסירי דאגה מליבך, זה שיש לך כמה חברות בודדות זה ברמת הנון אישיו לדעתי.
כמובן שהדברים מאד מורכבים ואי אפשר לפרט זוגיות של 5 שנים על גבי פורום באינטרנט, אבל את נשמעת כאילו את מרגישה שעשית את ההחלטה הנכונה, וזה הכי חשוב.

 

[choco2602]

כן גיל זאת לא בעיה..

למרות שכרגע אני אוטומטית פוסלת אנשים בגילי מהסיבה שאני מפחדת ליפול לאותו מקרה. אז אני מעדיפה גם מישהו קצת יותר בוגר (גם בגיל).

לא קל לסיים קשר כל כך ארוך, אבל עדיף להוריד את הפלסטר בבת אחת..