היי
שלום לחברי הפורום. רציתי לשתף אתכם בסיפור האישי שלי, ולשמוע דעתכם באופן כללי. אני לא יודעת אם זה קשור לעובדה שאני רואה בעצמי כא-מינית, אך זכור לי שחוויתי בילדותי ניצול מיני ע"י בן משפחה. ההשפעה של החוויה הזו הגיעה בשלב מאוד מאוחר יחסית לזמן בו התרחשה, ויצרה קונפליקט מאוד מובהק ביני לבין עצמי בכל הקשור למיניות,שכן נחשפתי למיניות בגיל צעיר מאוד, בשלב ההתבגרות רמת החרמנות שלי הייתה ברמה שלא יצא לי לפגוש אצל אנשים אחרים, שלא לדבר על העובדה שאני מאוננת מאז שאני זוכרת את עצמי. בעקבות אותו המקרה סבלתי מדימוי גוף לא סביר לחלוטין ונחיתות עצמית ברמה מטרידה מאוד. יש לציין שמאוד נמשכתי לסקס והתנסתי. קשה לי מאוד לומר שמעולם לא הרגשתי משיכה. הנחיתות אותה הזנתי הובילה אותי עם חלוף הזמן למקום בו לא אופציונלי לחשוב על משכב עם גבר או אישה. רתיעה, הגעלות, אדישות, חוסר עניין- זו התייחסות שעם הזמן למדתי לרכוש לסקס ולא זכורה לי כמולדת. היום, בגיל 19, תחת סטירות לחי מאנשים שבטוחים שאין לי מושג על מה אני מדברת- אני מבטיחה ומצהירה כי לעולם לא אמצא עצמי בחוויה מינית כזו או אחרת. הצורך המיני התפוגג כלא היה. והיה... ולא. כבר לא כי עברתי טראומה, כבר לא כי אני לא אוהבת את עצמי, אלא כי זה פשוט לא נכון לי, ירגיש לי מאוד מזוייף להענות לזה. יש לי ויברטור מאוד פעיל, ואלפי תיקיות פורנו במחשב, אני בחורה מאוד מטופחת ומאוד מושכת לדבריי אחרים אבל אם גבר רק יתקרב אליי עם מגע מיני ברור אני אמצא עצמי מתרצת לו שאולי זה האוכל שגרם לי להקיא. בשורה התחתונה, התהייה על מהי א-מיניות, מה מאפיין את האנשים המשתייכים להגדרה הזו, אם זו נטייה- הכל מאוד סובייקטיבי. לדעתי א-מיניות היא לא מעבר למצב נתון. לדעתי שולי מאוד להבין אם זה מולד או לא, או לבחון בנאדם לפי קריטריונים אם לכאן הוא שייך, או אולי שינסה לקרוא מחדש מאמר על הומואים ולסביות, אולי הוא התבלבל כי התסמינים נורא דומים. זו לא מחלה, זו לא נטייה, לדעתי זו בחירה. אולי קיימת מאחורי זה הנטייה להיות שלם עם מיניות או לא, אבל בסופו של עניין- לחיות כא-מיני זה עניין של בחירה, כיוון שזהו לא מצב טבעי, זה מנוגד ליצרים ולריפלקסים האנושיים. באופן אישי אני מאוד מתחברת להגדרה הזו שסיפקה לי מקום הרבה יותר יציב ופתרה לי המון בעיות בעצם ההכרה בה. קרה לפני כשלושה חודשים בלבד, כשנתקלתי במקרה בתוכנית אירוח שהציגה פסיכולוגית שדיברה על הנושא, והאסימון מה-זה נפל. קלטתי, לא משנה למה הגעתי למצב הזה, אני במצב של שליטה מלאה ביצרים שלי, לאו דווקא הדחקה שלהם, ואני חושבת שעל כך יש לקחת קרדיט רציני - את זה הבנתי דווקא מאנשים אחרים. סטרייטים, הומואים, לסביות. כל אלו שסקס אוכל אותם ויורק אותם החוצה. לכן, א-מיניים יקרים, יבינו אותנו, לא יבינו- בתכלס, זכינו. הרבה פחות כאבי ראש, סיכונים, השקעה ותהיות, ולא משנה למה כל אחד הגיע לזה ואיך הוא הבין, איך הוא מגדיר את זה, ועד כמה מאשרים או לא מאשרים לו שהוא כזה, בתכלס, תבינו את המשמעות- אתם לחלוטין בשליטה על היצר המיני, היצר הפראי ביותר... קבלו ח"ח.
לסיכומו של עניין, כיף לדעת שיש מישהו שמבין, שלשם שינוי לא מעקם פנים, שמסכים ומזדהה. יום נפלא
שלום לחברי הפורום. רציתי לשתף אתכם בסיפור האישי שלי, ולשמוע דעתכם באופן כללי. אני לא יודעת אם זה קשור לעובדה שאני רואה בעצמי כא-מינית, אך זכור לי שחוויתי בילדותי ניצול מיני ע"י בן משפחה. ההשפעה של החוויה הזו הגיעה בשלב מאוד מאוחר יחסית לזמן בו התרחשה, ויצרה קונפליקט מאוד מובהק ביני לבין עצמי בכל הקשור למיניות,שכן נחשפתי למיניות בגיל צעיר מאוד, בשלב ההתבגרות רמת החרמנות שלי הייתה ברמה שלא יצא לי לפגוש אצל אנשים אחרים, שלא לדבר על העובדה שאני מאוננת מאז שאני זוכרת את עצמי. בעקבות אותו המקרה סבלתי מדימוי גוף לא סביר לחלוטין ונחיתות עצמית ברמה מטרידה מאוד. יש לציין שמאוד נמשכתי לסקס והתנסתי. קשה לי מאוד לומר שמעולם לא הרגשתי משיכה. הנחיתות אותה הזנתי הובילה אותי עם חלוף הזמן למקום בו לא אופציונלי לחשוב על משכב עם גבר או אישה. רתיעה, הגעלות, אדישות, חוסר עניין- זו התייחסות שעם הזמן למדתי לרכוש לסקס ולא זכורה לי כמולדת. היום, בגיל 19, תחת סטירות לחי מאנשים שבטוחים שאין לי מושג על מה אני מדברת- אני מבטיחה ומצהירה כי לעולם לא אמצא עצמי בחוויה מינית כזו או אחרת. הצורך המיני התפוגג כלא היה. והיה... ולא. כבר לא כי עברתי טראומה, כבר לא כי אני לא אוהבת את עצמי, אלא כי זה פשוט לא נכון לי, ירגיש לי מאוד מזוייף להענות לזה. יש לי ויברטור מאוד פעיל, ואלפי תיקיות פורנו במחשב, אני בחורה מאוד מטופחת ומאוד מושכת לדבריי אחרים אבל אם גבר רק יתקרב אליי עם מגע מיני ברור אני אמצא עצמי מתרצת לו שאולי זה האוכל שגרם לי להקיא. בשורה התחתונה, התהייה על מהי א-מיניות, מה מאפיין את האנשים המשתייכים להגדרה הזו, אם זו נטייה- הכל מאוד סובייקטיבי. לדעתי א-מיניות היא לא מעבר למצב נתון. לדעתי שולי מאוד להבין אם זה מולד או לא, או לבחון בנאדם לפי קריטריונים אם לכאן הוא שייך, או אולי שינסה לקרוא מחדש מאמר על הומואים ולסביות, אולי הוא התבלבל כי התסמינים נורא דומים. זו לא מחלה, זו לא נטייה, לדעתי זו בחירה. אולי קיימת מאחורי זה הנטייה להיות שלם עם מיניות או לא, אבל בסופו של עניין- לחיות כא-מיני זה עניין של בחירה, כיוון שזהו לא מצב טבעי, זה מנוגד ליצרים ולריפלקסים האנושיים. באופן אישי אני מאוד מתחברת להגדרה הזו שסיפקה לי מקום הרבה יותר יציב ופתרה לי המון בעיות בעצם ההכרה בה. קרה לפני כשלושה חודשים בלבד, כשנתקלתי במקרה בתוכנית אירוח שהציגה פסיכולוגית שדיברה על הנושא, והאסימון מה-זה נפל. קלטתי, לא משנה למה הגעתי למצב הזה, אני במצב של שליטה מלאה ביצרים שלי, לאו דווקא הדחקה שלהם, ואני חושבת שעל כך יש לקחת קרדיט רציני - את זה הבנתי דווקא מאנשים אחרים. סטרייטים, הומואים, לסביות. כל אלו שסקס אוכל אותם ויורק אותם החוצה. לכן, א-מיניים יקרים, יבינו אותנו, לא יבינו- בתכלס, זכינו. הרבה פחות כאבי ראש, סיכונים, השקעה ותהיות, ולא משנה למה כל אחד הגיע לזה ואיך הוא הבין, איך הוא מגדיר את זה, ועד כמה מאשרים או לא מאשרים לו שהוא כזה, בתכלס, תבינו את המשמעות- אתם לחלוטין בשליטה על היצר המיני, היצר הפראי ביותר... קבלו ח"ח.