היי

תiם

New member
היי

אני תום, עוד מעט 17. סיפרתי להוריי לפני כחצי שנה על היותי הומו. הם הגיבו בצורה קשה מאוד, הם תמיד היו הומופובים ובגלל זה חיכיתי עד עכשיו ומאוד פחדתי.. הם היו בשוק כי הם היו בטוחים שאני סטרייט, הרי תמיד מסתובב עם בנות, חשבו שאני איזה זיין. הם בטוחים שזה יעבור לי, שאני בגיל של בלבול, בגיל שלא מבינים בו כלום, ושאין דבר כזה הומו, זה סטייה מהטבע ודברים כאלה משתנים וחולפים. אחרי שסיפרתי עבר עליי איתם חודש וחצי של סיוט, שבו ניסו לקחת אותי לרב, לעשות עליי כישופים ועוד כמה דברים. מאז, אנחנו לא מדברים על זה בכלל. אין שיחות על זה שאני הומו, כלום. מתכחשים לזה ובטוחים שיעבור לי. ולאחרונה הם ממשיכים עם לספר לחברים שלהם עד כמה הבן שלהם זיין ותמיד מסתובב עם בנות ועושה בנות. זה מציק לי כ"כ.. וכ"כ מפריע לי שהם מתנהגים ככה.. תמיד בא לי לירוק להם בפרצוף כשהם עושים את זה ליד חברים שלהם.. אבל אני מתאפק. בזמן האחרון אני חולם גם על זה. אתמול למשל חלמתי שאני ואמא שלי בתיאטרון ואני מספר לאיזה אישה ב 32 שישבה לצידי שאני הומו, אמא שלי באה לקרוא לי, ואין לי מושג איך זה קשור אבל האישה אומרת: "אבל הוא הומו". ואז אני מרביץ לאישה הזאת ואומר לה שאני לא. ואז אמא שלי אומרת לה בבושה: "הוא לא הומו, הוא רק ילד טועה שחושב שהוא ככה. זה יעבור לו. אין דבר כזה." ותמיד יש גם חלומות על זה שהם אומרים עד כמה אני זיין וסטרייט.. השאלה שלי, מה עושים כדי להיפטר מהמצב הזה שהגעתי אליו? אני לא מפסיק לחשוב על זה, אבל גם אין לי אומץ לבוא אליהם ולהתחיל עכשיו עוד מריבה גדולה. אשמח לייעוץ. תודה.
 
אהלן

למרבה הצער בחלק מהמקרים היציאה מהארון שחלק ממטרותיה עשוי היה להיות להפסיק להסתיר ולהיות קרובים יותר להורים יכולה להביא, לפחות בשלבים הראשונים, למצב ההפוך במונחי הסתרה וריחוק. לפעמים קורה שהיציאה מהארון היא לא ב"גל אחד" אלא מנסים, רואים את התוצאה וחוזרים לשמור על שקט תעשייתי עד שהנסיבות ישתנו. נסיבות משתנות יכולות להיות למשל יכולת לשכור דירה או עצמאות כלכלית או שיפור במצב התלות הרגשית. בגיל שלך הרבה פעמים הנסיבות הן שגודל הסיוט במקרה של תגובה קשה יכול להיות מאד משמעותי. מצד שני גם מובן מדוע המצב כמו שהוא לא קל, שהמיניות שלך היא משהו לנופף בו בפרט בצורה שגויה. אני לא יכולה מכאן להגיד לך 'עשה כך וכך', כלומר את ה'שורה התחתונה', אבל כדאי לראות מי תומך בך בתקופה הלא קלה הזו ומה השיקולים שלך בקבלת ההחלטה האם להתעמת או לחכות, תרצה לפרט?
 

תiם

New member
...

יש לי חברות ממש מדהימות, שכל אחת מהן באמת עוזרת ותומכת ותמיד לצידי כשאני צריך. אבל זה לא עוזר, זה לא עוזר לי כ"כ השיחות איתן, כלומר אם אני מדבר איתן על זה והן מרגיעות אותי ומנסות לעודד אז באותו זמן אני בסדר, אבל לחזור לבית לבד, ולראות שזה מה שקורה עם ההורים, זה הכי מתסכל וכואב שיש. אין לי אומץ לבוא ולדבר איתם, גם כי אין לי כוח נפשי ופיזי להיכנס עכשיו לתקופת מתח וריב איתם, וגם כי אני יודע עד כמה הם מתביישים בזה שאני גאה בעצמי ככה, ומתביישים בכללית.
 

תiם

New member
עוד משהו..

אמרת שזה פשוט יותר שעצמאיים, אני מסכים עם זה לחלוטין. אבל עוד שנה אני בן 18, אז שנה שלמה אני אצטרך לסבול ולראות אותם מתנהגים ככה?!
 
אהלן

צריך להשתדל לבחור את האופציה הטובה ביותר מבין הקיימות, לפני כן רצוי לברר מהן הקיימות, והקיימות גם שונות מאדם לאדם לפי העדפות ונסיבות. למשל יש כאלה שיעדיפו לעבור לגור אצל אחות גדולה/סבתא, אבל לשם כך התנאים המשפחתיים צריכים להיות רלוונטים, יש כאלו שיפנו ליועצת בית הספר, אבל זה בתנאי שהם נותנים בה אמון, יש כאלה שיאזרו אומץ ויבקשו מההורים להפסיק כי זה מביך ולא נעים להם, אבל הנכונות לעשות זאת תלויה באישיות של האדם ובסוג הקשר עם הוריו, וכך הלאה, מכיון שיש כל מיני אופציות כתלות בהעדפות והנסיבות ולא ניתן לדעת מה רלוונטי עבורך מהודעה בפורום אני ממליצה כאמור ללכת לצעד המוקדם יותר - של איפה אתה יכול להתיעץ באופן מפורט יותר מה עדיף לעשות. קרוב משפחה מבוגר שאתה סומך עליו ומכיר את המשפחה? יועצת בית הספר? ארגון הנוער? לבקש מההורים לפנות לטיפול? מה דעתך?
 
למעלה