היי...

ניצנץ18

New member
היי...

אני די חדשה פה. החלטתי לכתוב לכם כי אני נמצאת בסוג של משברון...ואני מקווה שתוכלו לעזור לי אם זה אפשרי:) יש לי חבר כבר שנתיים עברנו המון עליות ומורדות כמו כולם. אמא שלו לא מקבלת אותי בגלל שכשנכנסתי לסדיר שלי נפרדנו כי רציתי את החופש שלי ,עברתי תקופה ממש קשה,היא חושבת שאני לא מספיק טובה לבן שלה. חזרנו, ומאז הצלחנו קצת להתגבר אבל עדיין אנחנו ממשיכים לריב ריבים טיפשיים שמאוד מעכירים לנו את האווירה של הקשר. לפני כשבוע הוא החליט שזהו, שצריך להפרד בגלל הריבים..היה לי ממש קשה. המשכנו לדבר בטלפון והחלטנו אתמול השהגיע הזמן שנשב ונדבר על הכל פנים מול פנים...דיברנו על ה-כ-ל על הריבים,על זה שהוא מרגיש שאני לא מעריכה אותו מספיק [חשוב לי לציין שאני יודעת שהבן אדם הזה יעשה בשבילי ה-כ-ל] ושהוא אוהב אותי המון. החלטנו שאנחנו חייבים להתגבר על כל הקשיים ושהאהבה שלנו עצומה ואין כמוה....אני באמת אוהבת אותו אהבה כנהה! המשפחה שלו לא מקבלת אותי, החברים שלו גם לא מפני שהם בטוחים שאני שהוא צריך מישהי הרבה יותר טובה מפני שהם היו נוכחים באיזה ויכוח שהיה לנו. ועכשיו למרבה הפלא אמא שלי החליטה שהיא לא מוכנה שהוא ייכנס אלינו הביתה....אני מרגישה שמצד אחד יש לי כוח של צבא שלם להתמודד ולהתגבר על הקשיים שיש ביניינו אם זה הריבים,אבל מה שמפיל אותי זה כל מה שקורה כלפי חוץ...אין לנו תמיכה! חשוב לציין שאני חיילת והיציאות שלי הן שבוע שבוע ככה שגם אם אנחנו רוצים לעבור לגור יחד ממש קשה...מכל הבחינות. מה אני עושהההה?????????
 
היי ניצנץ

אני רוצה קודם כל להתייחס לתמיכה/אי תמיכה מהמשפחה. אז קודם כל, יש זוגות שמצליחים לחיות יפה ולקיים זוגיות טובה למרות חוסר תמיכה מהמשפחה. בצד השני ישנם הזוגות שלא מצליחים לקיים קשר ללא הפרגון הסביבתי, ובין שני הקצוות האלו יש עוד גוונים רבים. שוחחת עם אימך על הנושא? האם היא רואה שחברך אוהב אותך ומתעלם מהערות הצד שלו? השערה ראשונה שעולה לי היא שאמך מגוננת עלייך, וכואב לה לראות שמשפחת החבר שלך לא מקבלת אותך, בעיקר אם ידוע לה שהם חושבים ש"מגיע לו יותר טוב..." אי אפשר להתעלם מהעובדה שהתמיכה לה את זקוקה מאימך היא לא רק נפשית אלא ממש פיזית- מקום לגור בו. וכעת היא גם הטילה וטו על ביקורים שלו. במצב המאוד לא נוח הזה, אני מאמינה כי הדרך היחידה היא לדבר אל ליבה, בנוסף הייתי מדגישה ומאירה על האהבה שחברך מרגיש כלפייך. אני מניחה שיכול לעזור אם היא תדע כמה מבחינתו את טובה עבורו, כמה הוא אוהב אותך ושהוא מתעלם מחוסר הפירגון של משפחתו (אפילו הייתי בונה מצב בו היא תקרא דברים שהוא יכתוב לך). חוזרת על שאלתי, האם שוחחת איתה ברצינות על הנושא? האם שאלת אותה מדוע? האם היא יודעת כמה הוא אוהב אותך?
 

ניצנץ18

New member
דבי:)

קודם כל תודה על העזרה! כן, שוחחתי איתה אבל נוצר ריב קולני והכל מתפוצץ ואני נפגעת מהדברים שהיא אומרת ,אני לא מרגישה שאני מצליחה להבהיר לה כמה שזה חשוב לי, הוא בן אדם מקסים,מופנם ולפעמים קשה לו להביע את עצמו מהביישנות והיא חושבת שזה לא משהו שאני צריכה , היא אומרת שכנראה הוא לא מצליח להכיל את כמות האהבה שיש לי אליו מרוב שהוא מופנם...אולי יש בזה משהו אבל אני לא חושבת שבלתי אפשרי לשינוי,או משהו רע באופן כללי. שאלתי, אין לה תשובה מדויקת.. הסיבות שפירטתי לך למעלה.. פשוט שהוא לא בשבילי בנוסף היא רואה בקשר הזה את הנתינה שלו והיא חושבת שזה מה שקונה אותי ושבגלל זה אני איתו. אין ספק שהיא מנסה לגונן היא לא מבינה שזה הורס. היא לא מאמינה שנוכל להתגבר על הקשיים שיש לנו וכן, יש ו אולי זה לא נראה טוב לעין כלפי חוץ אבל אנחנו כן מרגישים שאנחנו מצליחים להתגבר עליהם וכן, גם קוצרים את הפירות של השיחות הארוכות , ההשתדלויות. כי יש ,והצלחנו להתגבר בעבר. אמא שלו גם אישה קשה,לא מוכנה לשמוע עליי... רבה איתו כל היום,מנסה להכתיב לו מה לעשות. וכן, הוא בן 23 אבל עדיין גר בבית בגלל שהוא לא יכול להרשות לעצמו לעזוב כרגע,פשוט אני מרגישה שאנשים לא מניחים לנו לחיות את האהבה שלנו בשקט! ואת מאוד צודקת שקשה לאמא לחשוב שבמשפחה שלו לא מקבלים אותי, היא בעצמה אמרה לי את זה. אני נורא מפחדת שהוא יישבר לי...ושנפרד לא בגלל שאנחנו מחליטים לעשות את זה אלה בגלל חוסר הפירגון הסביבתי. מקווה שתוכלי לעזור.. שוב תודה!!!!!!!
 
ניצנץ יקרה../images/Emo13.gif

יש לי כמה שאלות אלייך: -האם שירותך הצבאי הוא כזה שאת שבוע שלם בבית? ממה שאני זוכרת, היו תפקידי שבוע-שבוע שאותם ביקשו חיילים עם קשיים בבית- דווקא מסיבת הפרנסה, כדי שיתאפשר להם לעבוד. -חברך בן 23. מדוע הוא גר עם ההורים? זהו גיל בהחלט מתאים ליציאה מבית ההורים ולתחילת מסלול של "פירנוס עצמי". אני שואלת את השאלות האלו כדי להבין באמת, מה מחזיק את שניכם בבתי המשפחה למרות הקשיים? לא אוכל לדבר אל לב ההורים שלכם כיוון שלא הם מולי אלא "אתם". כיום גיל הבגרות ארוך מאוד, וגם צעירים בני 30+ חיים לעיתים בבתי ההורים. התרגלנו כחברה לראות זאת באופן טבעי, אך גיל 23 ואפילו 19, הם גילאים בוגרים דיים כדי לנסות ולצאת לחיים עצמאיים. לכל החלטה, בחירה וצעד שלנו יש מרכיבים שונים ואולי זה הזמן לחשבון נפש? מהם המחירים שאתם משלמים על התלות הכלכלית במשפחות? מהם הרווחים? אולי זה יסייע לכם מעט בבחירות והחלטות. לא מכירה דרך לאלץ את משפחותיכם להכניס אתכם אל ביתם, כמה שזה כואב. רק ניסיון להידברות ובעיקר להראות להם שהיותכם יחד הוא מה שחשוב לכם ביותר, ושזוהי עובדה מוגמרת. כל עוד המשפחות רואות סדקים, חששות, "סיכוי" לפרידה, הן כנראה ימשיכו להחזיק בדעתן. אשמח לתשובותייך כדי שנוכל להמשיך. לילה טוב, דבי.
 

ניצנץ18

New member
דבי... :)

אני מצטערת שלקח לי זמן לענות פשוט הייתי בבסיס. כן, שבוע שלם אני בבית אבל אני לא מצליחה למצוא עבודה שמתאימה לתנאים האלה...אני ביקשתי את התפקיד הזה סתם כי זה נשמע נחמד שבוע שבוע.. יש אומנם בעיות כלכליות אבל זה לא מה שהשפיע על השיבוץ. הוא גר עם ההורים מהסיבה ה"פשוטה" שהוא התחייב לרכב, מכיוון שהעבודה שלו מאוד תלויה בניידות. אנחנו מתים לעזוב את הבית ובטוחים שברגע שאני יסיים את הצבא בעוד 9 חודשים נעבור לגור יחד,הוא לבד לא יצליח להחזיק בית,מבחינה כלכלית,המשכורת שלו לא מאפשרת זאת. אני מרגישה שאני מוכנה לעבור לגור איתו, עצמאות....סוג של חלום שאנחנו גוררים איתנו המון זמן!!! אנחנו עובדים על הקשיים ביניינו תוך כדי המלחמות בחוץ. השאלה מה בינתיים, אני מחפשת עבודה בנרות ואני יודעת שברגע שאני אמצא, יהיה הרבה יותר קל להמשיך לבנות את החלום שלנו. בנתיים... נראה לי שמה שהולך לקרות עד אז זה שבפגישות שלנו נפגש בחוץ...
 
אומרת לו שלום , ומתחילה לעבוד על עצמך קצת

כי מנסיון ממי , אם משפחה , חברים וכל הסביבה לא תומכת אז כנראה שאתם נכנסתם לאותה סוג של אהבה של "לא יכולה איתך ולא יכולה בלעדיך" זה לא ילך, זה רק ילך ויחמיר . יש לך את כל הזמן עוד לפניך, את בצבא, תני לעצמך מרחב , יכול להיות שפיתחת תלות של רגשות , ומצבי רוח בעצם נוכחות שלו ליידך, יען כי , רק אם הוא קיים , אזי את מרגישה טוב עם עצמך ויש לך מצבי רוח, תבחני את עצמך טוב. ושחררי תני לו ללכתתתתת ושחררי את עצמך וקבלי החלטות , סופיות, החלטתם להיתנתק והניתוק לא היה ניתוק , המשכתם לדבר ולא נתתם אפילו לעצמכם הזדמנות להבין ולדעת בוודאות אם זה לא זה או כן זה! בהצלחה ולמרות דעתי מקווה שתעשי את הדבר הנכון לך והרגשתך מחזיקה לך אצבעות בת קול
 
למעלה