היי

[solitude]

היי

סתם רציתי לספר כמה שרע לי וזהו. אני מנסה כבר יותר מחודשיים להוריד את המשקל. עד לפני כמה שבועות הורדתי יפה. ואז התזונאי שלי טס לחו"ל והתחלתי לזלזל. וגם נמאס לי מהתפריט שאכלתי במשך שמונה שבועות. לא רציתי לאכול את זה יותר. לא נשקלתי מאז ואני לא מתכוונת עדיין להישקל כי אני יודעת שעליתי. אני הולכת למכון כושר, אבל אני שונאת להיות שם רוב הזמן, כי זה קשה ואני לבד. זה לא נחמד לעשות את כל המכשירים ככה בלי אפאחד. ולצערי הרב אף אחת מהחברות שלי לא יכולה לבוא. גם להכיר מישהו זה לא כל כך אפשרות כי האנשים שאיתי שם הם בדרך כלל מבוגרים. ואני? אני בת 16. אני ניסיתי לגרום לעצמי להקיא כמה פעמים ואפילו זה לא הולך לי! כשהתזונאי שלי חזר אז הרכבנו תפריט חדש והכל ובכל זאת אני לא מסוגלת לשחזר את אותו כוח רצון שהיה לי לפני שלושה חודשים. וזה לא שאני לא רוצה לרזות. אני רוצה מאוד מאוד לרזות. אבל זה רק עוד בורקס אחד קטן (וגם ככה לא אכלתי ארוחת צהריים) ורק עוד חצי מאפין (במקום ארוחת בוקר, אז זה מתקזז) ואני שונאת את עצמי על זה. אז ניסיתי להקיא. וזה לא הולך לי!!!! ועצוב לי נורא. אז זהו. הגעתי לפורומי תמיכה.

 

[אביטל +]

שלום לך

בואי נדבר על עובדות - גובה, משקל ומבנה גוף ? ושאלה לי - עצוב לך בגלל שהגעת למצב שבו את מנסה להקיא, או שפשוט בגלל שלא הצלחת להקיא ?

 

[solitude]

עובדות

גובה 160 משקל סביר להניח ש67 מה שמביא אותי למבנה גוף מלא-שמן ועצוב לי גם וגם עצוב לי שאני לא מצליחה לרזות ולשמור על מה שאני אוכלת אז אני ניסיתי להקיא ואפילו זה אני לא מצליחה וזה לא משפר את ההרגשה

 

[אביטל +]

אולי את מחמירה עם עצמך ?

דבר ראשון הכל יחסי בחיים אני הרבה יותר שמנה ממך לא משהו שאני מתגאה בו אבל נכון וגם אם את קצת שמנה (וזה באמת קצת) זה לא אומר שאת צריכה להעניש את עצמך בהקאה או נסיונות הקאה. את לא ביצעת איזשהוא פשע נורא נגד האנושות. את בסה"כ בן אדם. את לא מושלמת. דבר ראשון קבלי את העובדה הזאת. את אולי חושבת שהקאה תעזור לך לרזות אבל המחיר של זה הוא מחיר שאת לא מוכנה לשלם - את תפתחי מלאה קשה ונושאית שנקראית בולימיה ההשפעה היא לא רק על המראה החיצוני שלך, יש פה נזקים לטווח ארוך על הגוף שלך באופן כללי (פעולה הקיבה, השיניים, השרירים, תזונה לקוייה וכו´) וכל זה בשביל מה ? כי את חושבת שזה יגרום לך לרזות. האם את באמת רוצה לרזות במחיר של סיוט לכל החיים ? ספרי קצת יותר על התזונה היומיומית שלך, אורח החיים, מה את עושה כל יום.

 

[אביטל +]

מלאה = מחלה ; נושאית = נוראית

 

[solitude]

אבל נמאס לי

כל כך נמאס לי להיות שמנה אם זה קצת ואם זה הרבה - זה משפיע על החיים וכרגע החיים לא כאלה טובים ואני רוצה להגיע שנה הבאה לבית ספר רזה וככל שהזמן עובר אני מבינה שאין סיכוי אני הולכת למכון כושר אני מתכננת ללכת עכשיו בחופש כל יום אבל עוד מעט אני טסה לחו"ל וזה יהרוס חוצמזה, אני לא עושה משו מיוחד בחופש ככה שאני בבית התזונה... התפריט שלי הוא משו כזה: פרוסת לחם קל עם ריבה, חלב, גבינה, סלט, חצי כוס ניוקי, ביצה + חלבון אחד, מעדן דיאט, 3 פירות זהו. בשר אין כי אני צמחונית. בקשר להקאה - זה פשוט נשמע רעיון כל כך טוב. אוכלים ואז מקיאים את הכל. no harm done התזונאי שלי אמר שזה פוגע בשרירים שלי או משהו ככה שאני אעלה את הכל בחזרה. אבל אני נורא רוצה לנסות. וניסיתי ואני אפפעם לא הצלחתי. אולי זה לטובה. אני אוכלת את מה שפירטתי במשך שישה ימים וביום שישי אני אוכלת מה שבא לי. אז היום כשראיתי את המאפין מול הפרצוף שלי לא יכולתי להתאפק, כי בכל זאת, למי יש כוח לחכות שבוע שלם? ואחר כך הרגשתי נורא רע עם עצמי. ובכזה מצב לא אכפת לי שרירים-לא שרירים, שיניים-לא שיניים אכפת לי להוציא את הדבר הזה. אכפת לי לא להעלות משקל שוב. זה הדבר היחיד שאפשר לחשוב עליו. וזה נורא.

 

[kiticat]

זהו

שגם אני ניסתי להקיא. ובדיוק כמוך, למרות שניסתי פעמים אין ספור, פשוט הבנתי שהגוף שלי לא ייתן לי. הוא מגן על עצמו. למה להרגיש חרא בגלל משקל? אני הוצאתי מהראש אובסביה והתחלתי מחדש. למה? בגלל שזה נתן לי אופציה לנקות את הראש. וגם למרות שלא הקפדתי ראיתי שבכל זאת נכנסו לתודעה דברים רבים ועשיתי בחירות נכונות. גם נכון לעכשיו, אני לא ב"דיאטה". ואם אני ארד מה טוב ומה לא. אני לא סופרת, ולא מרגישה רע על כל ביס. אוכלת רק שרעבה, וכשמרגישה שאני "פתאום" רעבה, שואלת את עצמי אם זה רעב אמיתי או מדומה..... ואני מרגישה נהדר. הדבר היחיד שאני כן שמה לב לאכילה בשביל לוודא שאני אוכלת מספיק מכל אבות המזון, למרת שאם לא אכלתי כל כך הרבה פחמימות אני מבליגה. גם אחרי פחמימות, ליטר נוזלים. כי פחמימות פותחות תיאבון. וזה משהו שמאוד עוזר, לי לפחות.....

 

[solitude]

אני לא רוצה להשלים עם זה

לא אם אפשר אחרת הבעיה היא שהאחרת זו דרך קשה. קשה מדי.

 

[behappy]

היי לך!

תראי...הייתי במצבים דומים לשלך. ונכון,זה קשה להתחיל לאכול מסודר ונכון,לצאת מהרגלים גרועים... אבל זה אפשרי, ועם הזמן נעשה קל יותר ויותר. אח"כ יהיה לך קשה לחשוב על צורת חיים אחרת. מעבר לכך,זה הדבר הטבעי והבריא ביותר לעשות. וקשה יותר לגופך עם כל הנזקים והעוול שעובר עליו בהקאות ואכילה לא מסודרת. מאמינה בך שתוכי להצליח!זה אולי ייקח זמן אבל זה אפשרי בהחלט!! שלך שיר

 

[solitude]

אכילה

לאכול נכון אני עוד מניחה שאיכשהו אפשר, הצלחתי גם למשך תקופה כלשהי. אבל יש לי עוד בעיה עם זה זה מה שנקרא - כושר גופני. אני הולכת למכון כושר ואני משתדלת להגיע כמה פעמים בשבוע אבל זה לא תמיד אפשרי. ובדרך כלל אין לי בכלל כוח ללכת, או לעשות את כל המכשירים כשאני שם. לפעמים יש לי מוטיבציה, אבל רוב הזמן אין בכלל. איך משיגים אותה? ובכלל, איך אני שורדת שם ארבע פעמים בשבוע לפחות? זה בכלל לא נראה לי הגיוני. אני פדלאה רשמית.

 

[behappy]

צהרים טובים לך.....

חדר כושר לא מתאים לכולם. אני אישית ספורטאית מבטן ומלידה.עסקתי בספורט עוד לפני כל עניין הדיאטות מתוך אהבה לכך.וכשנרשמתי לחדר כושר שנאתי כל רגע שבו התעמלתי.הייתי פשוט מכריחה את עצמי ללכת לשם!לא יודעת,אולי המתח והלחץ שבהם הייתי שרויה באותו הזמן תרמו.....ובנוסף האוירה במקום לא היתה לי נוחה ומתאימה.בקיצור,היתה לי תקופה שהייתי בטוחה שהנה בפעם הראשונה בחיי גם אני פדלאה רשמית ביותר..... אז הפסקתי את המנוי לחדר כושר. אחרי כמה ימים נמאס לי העניין של בלי ספורט והתחלתי ללכת בחוץ ברגל.פיסית היה קשה כי הייתי אז אחרי פריצת דיסק בגב שהשפיעה על כאבי רגליים והלכתי לאט לאט,די מעט,עם מוזיקה.היום אני הולכת 6 ק"מ תוך שעה ונהנית מכל רגע!זה היה תהליך ובהתחלה ועד היום יש ימים שלא בא לי לקום ולעשות הליכה אבל זה כל כך ממכר! חשוב לבחור משהו שאוהבים.בהרבה פעמים חדר כושר הוא מקום מחניק,מלא בבני אדם שרק ההשוואה מולם עושה רע,צפוף ואין הרבה יחסאישי כמו שתמיד מבטיחים שיהיה.. אז קחי מוזיקה בווקמן וצאי לטבע,או לפחות למקום שקט שמזכיר טבע לצעוד!אחרי כמה זמן תראי שלבד את מגבירה את הקצב ועולה ברמת הכושר.אבל תתחילי בקטן. אם את לא אוהבת ללכת בחוץ יש עוד אופציות-חוגים,קלטות התעמלות בבית,וכו.אבל עוד לא ראיתי מישהו ששונא כל סוג ספורט אפשרי.צריך רק להשתדל ולמצוא אותו וזה משפר את איכות החיים בצורה מדהימה.תאמיני לי.בלי הספורט עוד הייתי שקועה היום בהפרעת אכילה שרק הולכת ומחמירה.אבל ההתעמלות מעירה אותך ומזכירה לך שיש גם טוב בחיים..... טוב,קצת הרבה השתפכתי אבל אני פשוט מאמינה בזה כל כך...... בהצלחה!! שיר

 

[אביטל +]

נכון זה נמאס ../images/Emo10.gif

וזה קשה, במיוחד כשנדמה שכולם מסביב שונים ויותר טובים ויותר יפים התזונאי שלך צודק בקשר למה שאמר על ההקאות. אין פה מצב של no harm done זה אפילו יותר נזק מבולמוס אכילה בקשר לתזונה שלך - לדעתי הוא דל מדי ולא מגוון מספיק את בטוחה שזה מה קיבלת מייעוץ מקצועי ? נראה לי שאת מנסה לחתוך וצמצם וזה ממש לא יעבוד לטובתך. את לא תרזי יותר אם תוכלי פחות יש לנו בגוף מערכת משוכללת לעיבוד מזון, ודבר שנקרא חילוף חומרים הגוף מתאים את עצמו בהדרגה לכמות המזון הנכנס לגוף ככל שאת אוכלת פחות, הגוף מתרגל לזה ומאיט את חילוף החומרים, ומבזבז פחות ופחות אנרגיה באופן יומיומי לכן מצב של דיאטה דלה יביא אותך למצב של חילוף חומרים איטי יום אחד תרצי להפסיק את הדיאטה הקלה הזאת, אבל לגוף שלך ייקח עוד יותר זמן להתרגל לתוספת של מזון לתפריט. לשנות שוב את חילוף החומרים. וכך מדיאטה לדיאטה שאת עושה באופן הזה יקשה עלייך יותר ויותר לרזות. הפיתרון הוא תפריט מגוון ועשיר יותר בשילוב עם פעילות גופנית, שעוזרת לשיפור חילוף החומרים ועוזרת לגוף שלך לשרוף שומנים. אני מכירה היטב את המצב שתיארת עם המאפין והבורקס. בגלל זה אנחנו צריכים כל יום לאכול משהו שטעים לנו. את באמת חושבת שמאפין מסכן אחד ישמין אותך או ימנע ממך להשמין ? אבל זה שויתרת על ארוחת בוקר מאוזנת בשביל זה, זה לא טוב. יש לי הצעה בשבילך. תקבעי לך כל יום חטיף אחד לתפריט. משהו טעים לך שאולי אינו נכנס לקטגוריה של שיאטטי, אבל אינו מכיל הרבה קלוריות. אולי תופתעי אבל יש לא מעט דברים כאלה: מעט פירות יבשים גלידת יוגורט חטיף גרנולה חטיך שוקולד קטן אני חושבת שאם תנהגי כך, לא תהיי במצב של התאפקות במשך שבוע ולא תגיעי למצב שבו את אוכלת משהו ושונאת את עצמך בלי סוף הזכרת שאת לא אוכלת בשר בגלל שאת צמחונית. יש תחליפים - סויה וטופו. טופו יכול להתאים לך במיוחד כי הוא ממש דל קלוריות. אמרת שאת עושה פעילות גופנית. הגוף חייב מקורות אנרגיה ומקורות חלבונים בצורה מספקת כדי שהפעילות תהיה נכונה ובונה ועוזרת במקום הרסנית. את נמצאת במצב שבו את מוכנה לנסות את הכל חוץ מהדברים הפשוטים והבסיסיים ביותר שיכולים לעזור לך הכי הרבה גם אני טסה לחו"ל בקרוב אין שום סיבה שזה יהרוס לך גם בחו"ל את יכולה לצאת להליכה ולאכול באופן בריא זו בחירה שלך

 

[solitude]

תודה

אני אדבר עם התזונאי שלי נראה מה אפשר לתקן

 

[דליה גולן]

Hi solitude../images/Emo20.gif, כמה דברים חשובים.

הרגשתי בין השורות את הכאב הרגשתי את החיפוש אחרי כתף להישען עליה, ידידות ושותפות, זה העיקר שלבך מבקש. solitude, את נמצאת בגיל הכי רגיש שיש, הזמן בחיים שבו מתפתחים מניצן לאט לאט לפרח יפהפה. וכמו בטבע זה תהליך שלא קורה באחת. לאט לאט הניצן ניזון מהאדמה, מרווה צמאונו ממקור החיים = המים, מתחזק, השמש מחממת ומעודדת את צמיחתו והוא מקבל כל מה שדרוש כדי לגדול. (האם זה מקביל למשהו שמוכר גם לך?). כך אנחנו בני האדם. ממש כך. רק שבנוסף לצד הפיזי, גם הרגשות שלנו שמתפתחים זקוקים לחיזוק, לאהבה, לאיכפתיות, ללב מבין, למישהו שילווה אותנו את הדרך עד שניהפך לפרחים. אז תאהבי קודם כל את עצמך כמות שאת. את לאט לאט רק עכשו מתחילה את שלב התחלה התחלה להיהפך לפרח. ולא משנה כמה תשקלי, אם יותר ואם פחות. אם אינך אוהבת את עצמך עכשו גם אח"כ (כשתגיעי ליעדך) זה יהיה שם בתוכך כמו ענן קטן שמטיל צל על לבך. אז קודם כל, החשוב. להרגיש טוב בפנים. לפני ולפנים. הבסיס שלך solitude. תוסיפי גם לזה שאנחנו חיים היום בתקופה שבה מאוד התגבר והקצין היחס כלפי המראה החיצוני, הסטיגמה חברתית מדגישה את הצד הזה במיוחד ו"הזניחה" את הנשמה והיופי המדהים שלה. ואז מה נותר למי שנמצא בשלב ההתפתחות הזה? בלבול וסחף אחרי הכוחות החיצוניים שתפסו כזאת עוצמה. solitude, הרעיון הוא, שלא צריך ללכת עד קצה הצוק אחרי הרזון... לא צריך ללכת עד קצה הצוק עבור שום דבר. הקאות וכו´ - זה הרס עצמי!!! חד וחלק. האם זה שווה את זה?? אין דבר ששווה את המחיר הזה. פשוט אין!!! לעיתים, לא עלינו, אנחנו רואים חולים סופניים שגופם בוגד בהם והם היו מוכנים לתת הכל כדי להמשיך לחיות. ברגעים הללו הם מגלים כמה הבריאות הכי הכי חשובה בעצם!!! וכמה החיים הם יקרים. וזו האמת הכי קשה לעיתים לעמוד מולה = שהבריאות זהו דבר שאי אפשר תמיד ל"החזיר", "לקנות"...זה הרגע הכי קשה להתמודד איתו כשמגלים שכלו כל הקיצים. את צעירה. ואני אולי שמה לך את הדברים על השולחן במלוא עוזם!!! אבל אין ברירה, כשהמחשבות והמעשים מתחילים להוביל לכיוון מסוכן צריך להאיר באור גדול את האמת כולה ובמלוא עוצמתה וחריפותה: תיזהרי לא לשחק עם אש!!! את יכולה לרדת במשקל בלי קושי מיוחד, ובלי לעשות מזה סיפור בלתי אפשרי. חבל"ז solitude. רק ...על דבר אחד הכי חשוב צריך לשמור כל העת: לשמור על הראש בין הכתפיים ולא לאבד אותו = את שיקול הדעת. אז אפשר להתחיל לעשות את הדברים כמו שצריך... איך?? נשמח לעזור לך צעד צעד לחזור לדרך המלך. רק אל תדאגי!!! זהו לא נס! שמרי נפשך, שמרי חייך. שמרי נפשך. solitude. אין לך דבר יקר מזה. ולא יהיה. שלך, דליה.