היי

[רוצה לעזוב]

היי

שלום לכולם! כמוצא שלל רב שמחתי כשמצאתי את הפורום הזה, משום שאפשר להגיד שגם אני יכול להיכלל תחת מטרייה זו. אני לא יכול להגיד בשלב זה שאני "אנוס" לחלוטין, משום שאני ממש נמצא בין המיצרים, אני אכול ספיקות. וכן, כמובן, החלק שמשנה את המשוואה מאוד מאוד - אני נשוי ואוהב מאוד את אשתי וילדיי...!!! בבלוג שלי כתבתי ואכתוב על חוויותיי ואשמח, ככל שהזמן בעבודה מאפשר לי... (מהבית כמובן די קשה להשתתף כאן...), להיות חבר פעיל כאן ולקבל/לתת חברה ועזרה מכל החבר'ה... כל כמה שניתן... המכירים אתם את המצב הזה בו לא ברור לך שאתה רוצה לעזוב, לא ברור לך שחדלת מלהמאמין, כי יש דברים שהם טובים בעינך ויש דברים שהם גרועים - ואתה פשוט אינך יודע אנה אני בא? זה בדיוק מצבי. בעשר השנים האחרונות!

 

[סוג ב]

../images/Emo24.gifברוך הבא

הגעת למקום הנכון ושמחים שמצאת אותנו... מלא הצלחה.

 

[מבולבלונת]

עשר שנים זה המון

לה היית אמור לקבל החלטה כבר? לתפוס כוון? לדעת לאן פניך מועדות? או שהזמן פשוט טס לו, ועוד רגע גם אני פותחת הודעה ב'לפני כעשר שנים'.. (מקווה שלא) שיתפת את אשתך? חשבת לעשות את זה? אולי היא גם בראש הזה? אם כן, ואם אתם אוהבים, תוכלו לחשוב על דרך משותפת אולי....

 

[רוצה לעזוב]

היי,

אכן, עשר שנים זה המון. אך רק כמחצית מהם בתור אדם נשוי. לתפוס כיוון לאן פני מועדות?... אם זה היה כל כל קל, כמו שזה אולי נשמע... ראשית כל, אני במשך כל הזמן מנסה לשכנע את עצמי כן להאמין, כי בסך הכל אני מרוצה מהרבה דברים בחיי היהדות ואפילו מאמין בחלקם. האלטרנטיבה שהחילוניות מציעה, מבחינתי היא אלטרנטיבה בעייתית למדיי. ביחד עם זה, אני פשוט לא מאמין. ביסודות. אני לא מבין איך התורה מגלמת את דבר אלוהים, (ומשום כך אמורה להיות אבסולטית כמו שיש שמאמינים), ובד בבד לפסוק חוקים שהדעת האנושית אינה מסוגלת אפילו לשמוע אותם בימינו - כמו למשל שהגבר קונה את האשה, או שנואפת חייבת מיתה וכדו'. שנית, אני פשוט לא יכול לעזוב. פשוט לא יכול. לפחות נכון לרגע זה. נישאתי לאשתי כשתולעת הספקות באמונה מקננת בי, אך כאמור אני נמצא במאבק תמידי, ולפעמים אני מצליח לשכנע את עצמי להאמין (בעיקר בעיקר מסיבות חברתיות). אישתי אינה יודעת מאומה, ואם רק תדע - כי אז אני בצרות. היא פשוט תהיה שבר כלי. לא שהיא מאמינה גדולה, אבל אם רק תשמע על מחשבות אפילו בצחוק שלי לעזוב, היא פשוט תהרוג אותי. אז זהו, היא לגמרי לא בראש הזה. וזה מה שמסך אותי. שוב, בחיי היום יום היא לא אידאולוגית גדולה, ואני אוהב אותה עד בלי די באמת ובתמים, ואני ממש לא רוצה להכאיב לה. אני מוכן לסבול את הייסורים של חיבוטי הנפש ושל חרדיות בעל כורחי, מאשר לגרום לה ייסורי הנפש... זו בחירתי כרגע. ולמרות שאני אדם חזק מאוד מבחינה פסיכולוגית, מעמדית, כלכלית - אני חש שאני די זקוק לעזרה בעניין הזה. בעניין ההתמודדוות באונס.

 

[מבולבלונת]

קבלת,

הפורום הזה מציע לך הכרות עם אנשים במצב כמו שלך. אבל, כן הייתי מציעה לחשוף בהדרגה את האשה לכל האמת. למשש את הדופק, לזרוק כאן מילה שם מילה. זה יכול להיות תוך כדי שתספר במקום על עצמך, על חבר, ותקרא את התגובה שלה, זה יקל גם עליך, וגם היא, אם היא חיה אתך בנעימים, מגיע לה לדעת זאת, ואולי תופתע עוד מתגובתה. (אני מנחשת זאת מבין השורות שלך, 'היא לא מאמינה גדולה' 'לא אידיאולוגית גדולה' וכו'... )

 

[רוצה לעזוב]

תודה, קודם כל

אני באמת מקווה שזה יהיה לי לעזר. אני גם נמצא בקשר עם אשה ממש צדיקה בעיני (סליחה על המושג הדתי...), אשה נפלאה וחכמה עד אין קץ שמואילה בטובה להיות לי אוזן קשבת, ואני באמת אסיר תודה לה על כך. אני מקווה שגם כאן אוכל למצוא אנשים כלבבי, זה בוודאי ייקל. מי יודע, אולי זה עוד יסייע במובן עמוק ורחב מאשר רק "להקל"... בנוגע לאישתי, הי יודעת שיש לי "בעיות" באמונה וכדו' - והתגובה שלה הייתה בפעמיים שהיא נחשפה לזה: בכי!!! "מה, עוד תחזור לי בשאלה כמו... וכמו... ", ואת יודעת מן הסתם איך זה ממשיך מהבכי הזה. כאב לב נוראי. וזה כל העניין: למרות שהיא לא מאמינה גדולה (למרות שיש לה אמונה בסיסית כזו, חצי "אמונה תפלה" של סבתות...), ולמרות שהיא באמת באמת לא אידאולוגית גדולה (וזה גם לא מעניין אותה) - הקשר עם המשפחה (שהיא חשובה מאוד בחוגינו), והעניין החברתי הרבה יותר חזקים מכל דבר אחר... היא אישה מאוד חברתית וחברותית, ככה שאני אכן מקבל את עצתף החכמה ללכת לאט לאט ולחשוף אותה טיפ טיפה, אבל בשלב זה זה נראה חסר תקווה. במילים אחרות, למרות העדר האמונה שלי בכמה וכמה עניינים יסודיים ביהדות, אני הולך לוותר במודע על האישיות שלי, בשביל אישתי, בשביל הוריי (בשביל ילדיי?). וזה קשה. ולכן פורום כזה חשוב כל כך, בתקווה שאכן הוא ימלא פונקציה קריטית אך נעדרת זו.

 

[ל י מ ו נ י נ ה]

היי

אני גם אנוסה (מצחיקה המילה הזאת) ונשואה באושר. במהלך השנה האחרונה סיפרתי לבן זוגי (מעדיפה את המילה הזאת על פני בעלי) את האמת, ואחרי כל הבלגן... אנחנו עדיין חיים באושר. אז אם תרצה טיפים אני כאן. למרות שכל מקרה, כמובן, שונה.