היי

[קוזומייסטר]

היי

הייתי Mrcheff. עכשיו אני עם שם מפוצץ (

) השבועות האחרונים היו קצת קשים. היה (ועדיין יש) הרבה על הראש. לא היה לי כ"כ חשק להכנס, לחוות ולשתף בפורום על מה שאני עובר ועובר הרבה. בזמן הזה, בעיקר נכנסתי לפורום, קראתי, פה ושם הגבתי, אבל בהחלט המינון של הפעילות שלי ירדה פלאים. לא היה לי ראש להגיב. עדיין אין לי כ"כ ראש, אבל אני כן מרגיש את הצורך קצת לפרוק וזה המקום, לא? אז ככה... רעייתי כבר בשבוע 40. כל רגע אני יכול להיות מוקפץ מהעבודה, כדי לנסוע יחד לבית חולים. זה יהיה ילד מספר 2

אני כבר ממש מתרגש וממתין בקוצר רוח לפגוש אותו. בתי (הקטנטונת) בת שנה ושמונה חודשים (מדהים איך שהזמן עובר). היא ילדה מאוד עצמאית, סקרנית, שובבה, טובה וכיפית. היא מבינה ומתבטאת בצורה יוצאת מגדר הרגיל (בלקסיקון שלה ישנן יותר מ-60 מילים). הייתי איתה מספר פעמים בג'ימבורי (בפ"ת ובקרית אונו) וזה פשוט תענוג להשתולל איתה, לקפוץ לבריכת כדורים, להתגלש במגלשה ולהתגלגל על המזרונים. היא שובבה וכל הזמן מנסה ניסויים. למזלנו היא ילדה מאוד ממושמעת והיא יודעת שאם אנחנו אוסרים עליה לעשות משהו, זה בגלל שזה מסוכן והיא פשוט לא עושה אותו יותר. היא קצת הקדימה את גיל ההתבגרות הראשון (גיל שנתיים) בכמה חודשים, אבל עם קצת הכוונה מיועצת של מכון אדלר, אנחנו בהחלט מרגישים שיש שיפור. היא עדיין תינוקת קטנה שלנו, אבל כבר הרבה יותר עצמאית מצד אחד ומשתפת פעולה מצד שני. לצערי, ככל הנראה נצטרך לעשות לה ניתוח פשוט (פוליפ/שקד שלישי), אבל בעז"ה זה יישפר את איכות החיים שלה והיא תישן יותר טוב ותישן יותר טוב, ויהיה לה יותר קל לאחר הניתוח. למרות שאנחנו קוראים הרבה מאמרים, וקצת בספרים, אשמח מאוד לשמוע מנסיונכם, איך הלך לכם עם הגעת הילד השני למשפחה. סה"כ אין חכם כבעל הנסיון

 

[gils33]

דבר ראשון מזל טוב

ותתחדש על הניק החדש אז ככה - לגבי האשה - כל התסמינים של הלידה הראשונה מתקיימת גם במקרה הזה למעט הקלות שונות: אתם כבר יודעים מה לעשות. אתם לא מפחדים מהבאות. הכל יותר קל ברמת הטיפול וההבנה של צרכי הרך הנולד. לגבי הילדה שבבית - תתכוננו להמון קנאה,לפעמים קצת נסיגה,יכולה להיות הרטבה למשל אם היא גמולה כבר. בקבוקים מוצץ,ניסיון "ללטף" את הנולד שלא ברכות. חייבים להמשיך לתת לה המון תשומת לב,לשתף אותה ב"טיפול" של התינוק החדש וללמוד לאהוב אותו. זה על קצה המזלג מה שנקרה המון מזל טוב לכם ולידה קלה בע"ה.

 

[schlomitsmile]

שיהיה בשעה טובה../images/Emo24.gif../images/Emo57.gif לבי עם אישתך... אוי כמה כבד ולוחץ... אבל ה"תכשיטים" שלנו שווים הכל, נכון? ../images/Emo13.gif ילד שני- היו לי רגשי אשמה כלפי הבכור "הגזול". אבל עם הזמן נהיה ברור, שלצד הקינאה והמחיר ששילם, הוא הרוויח בגדול. הרוויח שותף, מישהו לגדול איתו. עד שזה נהיה ברור, לנו ובמיוחד לו, השתדלתי לתת מקום לתחושת הקיפוח שלו. להמליל לו אותה, להכיל אותה. וכמובן, כמו שגיל כתב- לפנק אותו, וגם לתת לו תפקידים והתייחסות שידגישו את מעמדו הבכיר, המשודרג כאח הגדול.

 

[AlonPe]

אהלן! ברוך שובך! ../images/Emo140.gif

ככה ויתרת על ניק אדום?!

אז שיהיה בשעה טובה, ושיעבור בקלות. נדהמתי מזה שלא מצליח ממש להיזכר איך זה היה. "כולה" לפני שמונה שנים (בעוד 13 יום בדיוק!

) דפקא לא זכורים לי אירועי קינאה או נסיגה חריגים בהתנהגות של הבכור. אחד הדברים שקרו - בגלל שהלול של התינוק החדש היה אצלנו בחדר, הגדול התעקש גם הוא לעבור אלינו לחדר (ולמיטה). אחר כך עברנו לבית חדש, ואחרי נדידות חוזרות ונשנות בלילות - החלטנו לארגן ת'חדרים ות'שינה מחדש, ועברנו, אפשר להגיד למתכונת של "לינה משפחתית" - חדר שכולו מזרנים שמשמש לשינה של כל המשפחה. היום הם חברים נהדרים (שזה כולל גם ריבים וכסאח - כמובן - אבל הכול מתוך אהבה!

) זה עניין מאוד, מאוד אינדיוידואלי. ל-"קטן" היה קצת יותר קשה עם הולדת אחותם הקטנה. אבל זה גם שונה ביחסים בין בנים ובנות. זו כמובן הכללה - אבל בדרך כלל, יש פחות תחרות וקינאה בין בנים ובנות. לרוב (זו שוב הכללה) בנות גדולות נוטות יותר לפתח יחס טיפולי, לפרוש את כנפיהן על האח הקטן!

(כמובן שצריך להיזהר שהכנפיים האלו לא "חונקות" מדיי!...) אבל ברור ש-"כל מקרה לגופו". הדבר היחיד שעולה לי - הוא עצה די בנאלית - עם כל הקושי, לעשות מאמץ אדיר, לגרוע כמה שפחות מהיחס ותשומת הלב לגדולה. תעדכן אותנו.