היי..
היי כולם. אני התגייסתי לצבא לפני 3 חודשים. לפני הצבא הייתי ביישנית עם מעט מאוד חברים ולא קרובים, כאלה שאפשר לצאת איתם. לא באמת נהנתי ביציאות כי יצאתי כדי שיחשבו שיש לי חברים ואני לא אטומה. שהתגייסתי אמרתי לעצמי שאין מצב שאני מתביישת ודיברתי באמת. רכשתי חברים. או לפחות כך חשבתי. תמיד בסופ"שים הייתי מגלה שהם כל היום מדברים אחד עם השני ורק איתי לא. תמיד אותי שכחו. ואני עשיתי צעד והתקשרתי ושלחתי הודעות שיראו שגם אני נחמדה וקיימת עדיין.זה לא עזר, אנשים התעלמו או ענו בנימוס. אף אחד לא התלהב מנוכחותי אפעם או התרגש לראות אותי כמו שהם התלהבו מהשאר. תמיד אני בחוץ. אין טעם לחיי, או לפחות כך אני מרגישה. אם לאף אחד לא אכפת שאני חיה מה ההבדל אם אמות? יותר שקט בשבילי. גם שאני חוזרת הבייתה קשה לי פתאום להרגיש שייכת למשפחה. סתם כי אני מרוחקת מהם במשך השבוע. וההורים דואגים לריב איתי, או שאני מתעצבנת סתם?. אני לא יודעת אבל זה ממוטת אותי. אני כבר לא יכולה להמשיך ככה. רציתי לראות קב"ן כי אולי הוא יעזור. אבל גם את זה אין אפשרות להשיג כל כך אלה אם כן אתה כבר גוסס. כך שאני כבר ממש לא יודעת לעשות עם עצמי..
היי כולם. אני התגייסתי לצבא לפני 3 חודשים. לפני הצבא הייתי ביישנית עם מעט מאוד חברים ולא קרובים, כאלה שאפשר לצאת איתם. לא באמת נהנתי ביציאות כי יצאתי כדי שיחשבו שיש לי חברים ואני לא אטומה. שהתגייסתי אמרתי לעצמי שאין מצב שאני מתביישת ודיברתי באמת. רכשתי חברים. או לפחות כך חשבתי. תמיד בסופ"שים הייתי מגלה שהם כל היום מדברים אחד עם השני ורק איתי לא. תמיד אותי שכחו. ואני עשיתי צעד והתקשרתי ושלחתי הודעות שיראו שגם אני נחמדה וקיימת עדיין.זה לא עזר, אנשים התעלמו או ענו בנימוס. אף אחד לא התלהב מנוכחותי אפעם או התרגש לראות אותי כמו שהם התלהבו מהשאר. תמיד אני בחוץ. אין טעם לחיי, או לפחות כך אני מרגישה. אם לאף אחד לא אכפת שאני חיה מה ההבדל אם אמות? יותר שקט בשבילי. גם שאני חוזרת הבייתה קשה לי פתאום להרגיש שייכת למשפחה. סתם כי אני מרוחקת מהם במשך השבוע. וההורים דואגים לריב איתי, או שאני מתעצבנת סתם?. אני לא יודעת אבל זה ממוטת אותי. אני כבר לא יכולה להמשיך ככה. רציתי לראות קב"ן כי אולי הוא יעזור. אבל גם את זה אין אפשרות להשיג כל כך אלה אם כן אתה כבר גוסס. כך שאני כבר ממש לא יודעת לעשות עם עצמי..
